שתף קטע נבחר

רצח בישראל? רק לא ביום העצמאות

אל המלודרמות העממיות וסיפורי הגבורה שהציע הקולנוע הישראלי בשנות השישים, הצטרף ב-1966 "המניע לרצח" - סרט הבלשים הראשון מתוצרת הארץ. פיטר פריישטדט ביים, גדעון זינגר, אורי זוהר וגילה אלמגור כיכבו. אז למה הצנזורה פסלה? עלילת הרצח מתרחשת, אוי ואבוי, ביום העצמאות

 

לא תרצח, אוסר הדיבר השישי. ועל אחת כמה וכמה ביום העצמאות, הטעימה הצנזורה בארץ ישראל שמנעה את הקרנתו הפומבית של "המניע לרצח" מ-1966 בדיוק מסיבה זו. כאשר הותר סופסוף הסרט להקרנה, הוא עשה היסטוריה מקומית בהיותו המותחן הישראלי הראשון.

 

סרטו של הבמאי פיטר פריישטדט, לפי תסריט מאת יוסף גרוס, שונה ממרבית היצירה הקולנועית שהופקה בארץ באותה תקופה. בצד סרטים לאומיים-הרואיים שפיארו את גבורת חיילים צה"ל במשימות נועזות בעורף האויב כמו "מבצע קהיר" ו"האם תל אביב בוערת", בלטו אז גם מלודרמות עממיות דוגמת "פורטונה" ו"הילד מעבר לרחוב", וכמובן אבי-אבות סרטי הבורקס "סלאח שבתי". החידוש שהביא "המניע לרצח" היתה הצגת עלילה בלשית סבוכה כמו בחו"ל, בהשתתפות עבריינים מפוקפקים מתוצרת הארץ. זה מילא טענו חברי המועצה בראשות לוי גרי, אבל למה ביום העצמאות? 

 

המועצה קבעה: "המניע לרצח" לא יוצג ()
המועצה קבעה: "המניע לרצח" לא יוצג

"נניח לרגע שכל אותו עולם תחתון וכל אותם סרסורים לדבר עבירה, וכל אותם רועי זונות שרירים וקיימים, כלום הכרח הוא הוא שכל מעשיהם יתרחשו ביום העצמאות דווקא?", נמקו, "כלום חייב רועה הזונות להשיב לחוקר המשטרה שאכן עשה עסקים טובים גם בחו"ל, אך הוא למדינת ישראל מפני שהוא ציוני? כלום הכרח הוא לשרבב גם את זכר השואה בתוך מעשיה מאוסה כזאת? וכי אין דרך אחרת אלא לשלב בתוך כל אותו הסחי והמאוס גם את הציונות. את העליה. את הרצל".

 

"המניע לרצח" היה ניסיון ליצור מעין אגתה כריסטי בעברית, עם גדעון זינגר הגדול בתפקיד הרקול פוארו כחול-לבן. הוא מגיע יחד עם עוזרו (אברהם מור) אל ביתו המהודר של ד"ר האוסדורף אחד על מנת לגלות מי רצח את בתו היפה, נעמי (גילה אלמגור), שגופתה מוטלת על הספה בסלון.

 

אברהם מור, אורי לוי, אורי זוהר ויצחק חזקיה ב"המניע לרצח" ()
אברהם מור, אורי לוי, אורי זוהר ויצחק חזקיה ב"המניע לרצח"

בזה אחר זה מובלים אל הבית החשודים הפוטנציאליים, בהם דייר המשנה הסוטה (אבנר חזקיהו), ושורת מאהביה של הבת - גבר מבוגר ונשוי (אורי לוי), צעיר שעשה עסקים מפוקפקים בגרמניה (אורי זוהר), וחברהּ הנסער של חברתה הטובה (עודד תאומי) שהתאהב אף הוא במנוחה. כל אחד מהם מגולל במהלך הלילה הארוך הזה את נסיבות היכרותו עם הגווייה.

 

לצד הגופה יושבת לה קפואה מונה (בקי סוזין, לימים פריישטדט), חברתה של הנרצחת שגילתה את המעשה הנורא. היא היחידה שיכולה להצביע, אולי, על זהות הרוצח/ת, אבל מצבה הקטטוני אינו מאפשר זאת לעת עתה. דמות דוממת נוספת היא זו של ד"ר האוסדורף עצמו (אושיית תיאטרון הבימה, אהרון מסקין), אלמן שברח מפני הנאצים, שהחקירה הולכת ומגלה בהדרגה כי בתו הזנותית התעללה בו קשות מסיבות שמתבררות בהמשך ומעניקות לסרט טוויסט מעניין.

 

בראיון עמו שנערך לפני הקרנת הבכורה, סיפר פריישטדט כי "המניע לרצח" נתפר במיוחד למידותיו של מסקין (שהופיע באותה שנה גם במלודרמה "סבינה" מאת אותו במאי). צילומיו, בתקציב של 370 אלף לירות הושלמו במהירות, והסרט היה מוכן לאקרנים בתוך ארבעה חודשים בלבד.

 

ואולם, הביקורות על חלוץ סרטי הבלש הישראליים היו קטלניות במיוחד. "פשטנות יתרה הגובלת בפרימיטיביות מפתיעה", התגולל על הסרט עזריה רפפורט במעריב, ואילו עמיתו א. רז כתב בדבר: "תחביבו של אחד מחברי הוא לא לראות סרטים ישראליים... אחרי 'המניע לרצח' התחלתי להרהר אם לא כדאי לחקותו". על התסריט הכריז ש"בעמקו אפילו כינה לא תצלול". שלמה שמגר התפייט בביקורת בידיעות אחרונות, וכתב: "הגוויה, שהיתה מוטלת על בר הקולנוע ללא רוח חיים, זוהתה כסרט ישראלי שנולד כפג, לאחר ניתוח קיסרי".

 

שלמה שמגר על "המניע לרצח" ()
שלמה שמגר על "המניע לרצח"

 

הקהל אף הוא לא התרשם ממקדם יחסי הציבור שהעניקה לסרט פסילת הצנזורה, ו"המניע לרצח" נאלץ להסתפק ב-165 אלף צופים בלבד (לשם השוואה, את "שני קוני למל" ראו באותה שנה 900 אלף צופים, ואת "ארבינקא" 555 אלף).

 

ממרחק הזמן אפשר להניח, כי לא העובדה שהרצח מתבצע בערב יום העצמאות היא שהטרידה את חברי הצנזורה, כי אם פניה של החברה הישראלית כפי שאלה משתקפות מבעד למצעד החשודים הפוקדים את זירת הפשע. אלו הן פניה של בורגנות פרוורטית ומושחתת, שהצילום האקספרסיוניסטי בקטעי הפלאשבק מעניק לה ערך מוסף של דקדנס (הצלם הטוב הוא יכין הירש). 

 

 

"רק מיעוט היה בעד התרת הסרט, ואף זאת לא בנפש חפצה", דיווח כתב ידיעות אחרונות משה ברש על הדיון במועצה, "הנימוקים המשקיים-כלכליים הכריעו אצל אלה, מבחינה נפשית ורוחנית-חינוכית, הסתייגו גם הם. ממה הסתייגו? מביטוי זה או אחר? ממשפט זה או אחר? מעירום? מזנות? לאו. מהכל ביחד. מחילול שם ישראל בסרט זה". אחד מהתומכים בסרט היה המשורר הנודע חיים גורי, שהודיע על פרישתו מהמועצה לאחר קבלת ההחלטה. "לפעמים הגנה כביכול על המוסר אינה יותר מאשר צרות אופק קרתנית או שמרנות הכפופה לדעות קדומות", נימק.

 

חיים גורי. פרש במחאה על פסילת הסרט (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
חיים גורי. פרש במחאה על פסילת הסרט(צילום: ירון ברנר)

הנה גבר שנטש את אשתו ובתו, אחר שהתפרנס מעסקאות אפלות בהמבורג, סוטה מין המשחרר לטרף ברחובות, ואיש משפחה שטוף זימה. כל אלה משתלבים במערכת יחסים סדיסטית שמתקיימת בין האב ובתו המנוחה, שכמסתבר משתמשת בגופה על מנת לנקום בו.

 

יתר על כן, אזכורה של השואה כבסיס לסיפור נקמה משפחתי, וכל זאת על רקע חגיגות יום העצמאות שהדיהן נשמעות בחוץ, יוצר הערה אירונית על נרטיב "משואה לתקומה". וכך, כאשר בסופו של הסרט קמ/ה הרוצח/ת האמיתי/ת ומכריז/ה "אני רצחתי את נעמי" - משתלבים שני הנרטיבים המכוננים האלה בדרך החותרת תחת המהלך הלאומי השגור של לידה מתוך האפר, המוות. "המניע לרצח" נהפך בתוך כך לאלגוריה על הטראומה של ניצול השואה השבה ורודפת את הבורגנות התל-אביבית השבעה.

 

 

בסופו של דבר, ואחרי מאבק ציבורי עיקש, הותר "המניע לרצח" להקרנות פומביות. אך האם כל זה גם הופך אותו לסרט טוב? ובכן, קשה לומר שקם פה יורש לאגתה כריסטי. הסיטואציה התיאטרלית והיעדרו האמיתי של מתח מותירים את "המניע לרצח" יותר בעמדת קוריוז בהיסטוריה של הקולנוע הישראלי. מאידך, נוכחותו של גדעון זינגר בתפקיד החוקר הצופה בריחוק קר במצעד הכלל-לא-חגיגי של זבלי אדם המופיע לפניו, שבה ומזכירה לנו איזה שחקן נפלא הוא היה. ולמי שמבקשים לדעת בכל זאת מי רצח את נעמי - "המניע לרצח" משודר מפעם לפעם בערוץ הקולנוע הישראלי.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לאתר ההטבות
מומלצים