"הרצון לתרום בדיוק כמו אבא לא הרפה ממני"

"אני זוכר כל פרט ופרט מהיום שבו אבא נהרג. אני זוכר בעיקר את התחושה הלא נעימה שהייתה לי בבטן, תחושה שידענו שמשהו לא טוב הולך לקרות. ידענו, זה דברים שקשה להסביר, דברים גדולים מאיתנו. פשוט יודעים כשזה בן אדם כל כך קרוב אליך, פשוט יודעים, קשה להסביר את זה", מספר סגן בר בן נעים, בנו של רס"ן סמי בן נעים ז"ל שנהרג במלחמת לבנון השנייה.

לחצו לכל הסיפורים: בדרכם - פרויקט מיוחד  

רס"ן סמי בן נעים שירת כמכונאי מוטס בטייסת "מובילי הלילה". הוא נפל ב-12 באוגוסט 2006, בעת שמסוק היסעור שבו היה נפגע מטיל של חיזבאללה. המסוק השתתף במבצע מסיבי של הנחתת כוחות בעומק שטח לבנון, ונפגע לאחר שהמריא. יחד עם רס"ן בן נעים נהרגו ארבעה אנשי צוות – רס"ן דניאל גומז ז"ל, רס"ן ניסן שלו ז"ל, רס"ב רון משיח ז"ל ורס"ר קרן טנדלר ז"ל.

"שמעתי שהפילו מסוק בלבנון, ידעתי שזה אבא". רס"ן סמי בן נעים ז"ל

בר זוכר היטב את היום שבו אביו נהרג. "ציפינו ליהנות מכמה שעות פנויות שהיו לאבא, כשלשם שינוי הוא תפס כוננות מהבית ולא מהטייסת. תכננו לצאת לבריכה, בכל זאת היה קיץ והיה מאוד חם. אבל אז אבא קיבל טלפון והודיעו לו שהכוננות שלו מקוצרת, ולא יכולנו ללכת לבריכה. אחרי כמה שעות התקשרו והקפיצו אותו", הוא מספר.

"אבא יצא מהבית. אחרי כמה שעות הוא התקשר והודיע שהוא מכבה את הטלפון הנייד ולא יהיה זמין. הוא אמר שהכול בסדר ושאין לנו מה לדאוג, ושזה לא שונה ממה שהוא עשה עד היום. בדיעבד זו הייתה הפעם האחרונה שדיברנו איתו".

"ניסיתי קצת לברוח מהתחושות ויצאתי לבלות עם חברים. יצאנו לאכול גלידה בעיר. אבל דווקא שם, כשנכנסתי לגלידריה, שמעתי את המוכר מדבר עם אחד הלקוחות על זה שהפילו מסוק בלבנון. ידעתי שזה אבא. לא הוצאתי מילה, פשוט רצתי הביתה, תוך כדי שאני מתקשר לאימא ומעדכן אותה. היא גם לא נשמעה מופתעת, למרות שהיא בכלל לא שמעה את הדיווח".

"בכל השירות שלי הרגשתי שהוא איתי". סגן בר בן נעים

בר היה אז כמעט בן 13, בעיצומו של מסע חיפושים אחר אולם לחגיגות בר המצווה. "אני זוכר את אותו סוף-שבוע, יום לפני אותו ערב ארור, כשישבנו בסלון ואבא סיפר על המשמעות והאחריות שיש לי כאח בכור בבית. שעליי לשמש דוגמה לשני אחיי הקטנים, שעליי להשקיע בלימודים ושאני הגבר בבית כשהוא לא נמצא. בדיעבד אני מבין שזו הייתה הדרך שלו להעביר אליי את המסרים החשובים לפני שהוא מסיים את תפקידו על פני האדמה".

לסגן בר היה ברור שכמו אביו, גם הוא יתגייס לחיל האוויר. "שובצתי בבסיס תל נוף שבו גם נולדתי, ועבדתי מול החברים של אבא מהטייסת. הם נהגו לכנות אותי 'הבן של סמי'", הוא מספר.

כיום הוא משרת כקצין ביחידה לשיתוף פעולה של חיל האוויר. "הרצון לתרום ולתת בדיוק כמו אבא לא הרפה ממני. שנה וחצי לאחר הגיוס יצאתי לקורס קצינים, עם תחושת שליחות מאוד חזקה. אני זוכר שבטקס הענקת הדרגות תהיתי לעצמי מה אבא היה חושב אם הוא היה עומד שם בקהל. בכל השירות שלי הרגשתי שהוא איתי. בשדה, במשרד, בבית. ועד היום הוא תמיד שם איתי".

ריכוז: נעה גליקשטיין, הפקה: בקי עזרן