על הממשלה להיאבק בסרטן האלימות בחברה הערבית
למרות שיותר מחמישים אחוזים מהמעורבים ברצח בישראל הם אזרחים ערבים, פחות מ-20% ממקרי הרצח אצלנו מפוענחים. בנוגע לרצח נשים ערביות התעלומה עוד יותר גדולה -גם אישה וגם ערבייה, את מי זה מעניין?
אין אזרח ערבי בישראל שלא סובל או מודאג מהתפשטות הנשק הבלתי חוקי שסיים את חייהם של 1,173 בני אדם בחברה הערבית בעשור האחרון. העול הזה לא מרפה מהחברה הערבית ולא נותן מנוחה לציבור שמתמודד בנוסף למגיפת הפשיעה, גם עם עוני, אבטלה, תשתיות ירודות וצפיפות בדיור, לצד אפליה מובנית בהשקעה בחינוך ועוד. מחקר סוציולוגי הכי פשוט בעולם יצביע על קשר הדוק בין הזנחה ודיכוי רב שנים של כל מיעוט לאומי או אתני או דתי לעלייה ברמת הפשיעה שתוביל לפיצוץ ידוע מראש.
עוד בערוץ הדעות:
רק בשבוע שעבר נרצחו ארבעה גברים ואישה בשפרעם, באום אל-פחם ואעבלין. על פי הקצב הזה, מספר הנרצחים בחברה הערבית יגיע ל-1,200 עד תום השנה. יותר מאלף נרצחים ערבים לא הביאו את שיירת ראש הממשלה לבקר בשום כפר ערבי, כדי לנאום נגד פורעי החוק ו"המדינה בתוך מדינה", ולהבטיח ביטחון ושלווה לאזרחים תמימים משלמי מיסים שלא מעורבים בשום מעשה אלימות.
זה היה הרצח של שני יהודים חפים מפשע בלב תל אביב בידי רוצח אחד בשם נשאת מלחם שעורר את המהומה סביב הנשק הנפוץ ברחובות השכונות הערביות בכל מקום. לאזרח הערבי הפשוט זה כאב כפליים - למרות שההנהגה הערבית זועקת על המחדל כבר שנים רק עכשיו מגלים אותו, רק לאחר שדם יהודי נשפך.
המענה שהציעו לנו היא הקמתה החגיגית של מנהלת הטיפול בפשיעה במגזר הערבי. האתגר הראשון של המנהלת הוא "איסוף הנשק". להוביל את המהלך הזה נבחר ניצב ערבי "מוסלמי" (כפי שהדגישו בכל מקום) ראשון במשטרה. אין בחברה הערבית כרגע דעה ברורה לגבי המהלך הזה, יש שרואים בו צעד צנוע בכיוון הנכון למיגור הפשיעה בחברה הערבית ויש כאלה שרואים בו מהלך שנועד להשתיק את קולות המחאה נגד אוזלת ידה של המשטרה, במקום תוכנית כוללת, עוצמתית ומתוקצבת היטב שאמורה לעצור את שטף הדם שגורמים קליעים מנשק חם בגוף החברה הערבית. לי ברור שהצלחת המאבק באלימות והפשיעה בחברה הערבית תלוי בעיקר ברמת הביצועים של המנהלת החדשה, דבר שיוביל לרמת שיתוף פעולה ואמון גובר מצד נציגי החברה הערבית.
למרות שיותר מחמישים אחוזים מהמעורבים ברצח בישראל הם אזרחים ערבים, פחות מ-20% ממקרי הרצח אצלנו מפוענחים. בנוגע לרצח נשים ערביות התעלומה עוד יותר גדולה -גם אישה וגם ערבייה, את מי זה מעניין? נסו לדמיין את תחושותיו של תושב טייבה, שידעה עשרות לוויות של צעירים במלחמת הנשק הבלתי חוקי, כאשר הציבור הישראלי מדבר בעיקר על ירי בחתונות או המואזין שמרעיש בבוקר לשכנים האמידים מכוכב יאיר. היחס המפלה ברמת שירותי המשטרה ושמירה על ביטחונם של האזרחים הערבים זועק לשמיים, כל עוד מלחמת הרחובות לא יוצאת לכביש הראשי בוואדי ערה הכל כנראה תחת שליטה.
אי אמון
אך הנתון המדאיג מכל לדעתי הוא הירידה באמון של הציבור הערבי במנגנוני אכיפת החוק והכוונות של ממשלת ישראל על רקע הביצועים הדלים והכישלון במיגור הפשיעה.
יש שחושבים כי החברה הערבית אלימה מטבעה ולכן עליה להשתנות דרך החינוך שלה לפני שתבוא לאחרים בטענות. טענות אלה מופרכות לחלוטין כי הניסיון מראה שכאשר הערבים חינכו את עצמם ללא מעורבות המדינה רמת האלימות הייתה אפסית ורמת המשמעת והכבוד הייתה גבוהה ביותר. כאשר חצי מהילדים הערבים חיים מתחת לקו העוני כנראה חינוך והטפה לשמירה על הברזייה בגן הציבורי שלא קיים אינה רלוונטית לילדים בכפר. במקביל, הצטרפות
לחבורת רחוב עם בריון מחומש נראית סבירה יותר. לי ברור שבמקום נקי מואר ומאובטח רמת הפשיעה תרד, אם החינוך הוא הבעיה אין צורך להזכיר מי שולט בחינוך של כולם היום ואיך נראית ההשקעה בחינוך בחברה הערבית.
נשאלת השאלה מה מצפה ממשלת ישראל שהחברה הערבית תעשה, בנוסף למחאה, השמעת קול זעקה והסתגרות בתוך עצמה? צר לי לחבל בדעות הקדומות שלכם על החברה הערבית והנהגתה, אבל נושא מיגור האלימות ניצב בראש סדר העדיפות של מקבלי ההחלטות בחברה הערבית כבר זמן רב - החל מהמפלגות השונות ברשימה המשותפת, דרך ועדת המעקב וראשי הרשויות ועד לארגונים חברתיים וארגוני נשים, חוקרים ואנשי דת. כולם עסוקים במאבק הזה של החברה הערבית נגד הסרטן שבתוכה. הגיע הזמן שגם ממשלת ישראל ומשרדי הממשלה יצטרפו למאבק ויקשיבו למה שיש לנו להציע ומה אנו מתכננים לילדינו בעתיד. אם כל אזרח חמישי בישראל הוא ערבי, הממשלה צריכה לפעול גם למענו ואפילו להקשיב לו, זאת מהותה של הדמוקרטיה.
סמאח סלאימה היא מנהלת פרויקט המאבק באלימות בחברה הערבית של עמותת סיכוי
לפנייה לכתב/ת 
