הקבוצה של המדינה: על מכבי חיפה 93/94
הרבה אלופות מרשימות נראו בליגה שלנו, מתל-אביב, דרך פ"ת ועד נתניה, אבל מעל כולן בלטה אחת. החבורה של שפיגל סיימה עונה שלמה ללא הפסד, והציגה סגל אימתני שכלל כוכבים כמו ראובן עטר, אלון מזרחי ואייל ברקוביץ' שאמר: "0:5 לא היה מספיק לנו, כמעט בכל עמדה שיחק השחקן הטוב בארץ"
95 נקודות, הפרש שערים 27:97, עונה תמימה ללא הפסד. זה היה המאזן המדהים של האלופה הגדולה ביותר שידע הכדורגל הישראלי, הלא היא מכבי חיפה של עונת 1993/4. החבורה הירוקה של גיורא שפיגל, בה שיחקו כוכבים כמו אלון חזן, ראובן עטר, אייל ברקוביץ' ואלון מזרחי רשמה את אחת העונות הזכורות ביותר בכדורגל הישראלי (ואחת הארוכות שבהן, בת 39 מחזורים), שהתאפיינה בתשוקה ורעב בלתי פוסקים.
למרות יכולת נפלאה, סגנון התקפי שובה עין והגנה חזקה, חיפה ההיא נאלצה לעבוד קשה מאוד כדי לזכות באליפות. בראש ובראשונה היא נדרשה לגבור על מכבי ת"א של אברהם גרנט, שהשיגה 88 נקודות וסיכנה אותה עד המחזורים האחרונים. קונצרט ה-0:5 המדהים על הצהובים בקריית-אליעזר גרם להפרדת כוחות זמנית, אבל מכבי ת"א ידעה לחזור ואפילו הצליחה לנצח את החיפאים במסגרת גביע המדינה שבועות ספורים אחר-כך.
בשער עמד רפי כהן, בהגנה שחקו מרקו בלבול, רומן פץ, אלון חרזי ומשה גלאם, בקישור היו אלה רוני לוי, אלון חזן, סרגיי קנדאורוב, אייל ברקוביץ' וראובן עטר, ובחוד הוצב אלון מזרחי. חמישיית הקישור העוצמתית של חיפה, שגם סייעה בהגנה וגם הצליחה לייצר מצבים מסוכנים בהתקפה, הייתה לב ליבה של הקבוצה. ברקוביץ' ועטר, אז כוכבים צעירים יוצאי דופן, הוסיפו את רוח הנעורים ובנוסף היו שחקנים כמו איתן אהרוני, אברהם אבוקרט, איבן גצקו, שי הולצמן , בני בליטי ואריק בנאדו (שעלה אז מהנוער). שוערי המשנה היו אשרף דמוני ושגיא שטראוס.
"הריבים הכי סוערים - בין אלון חזן לאלון מזרחי"
גם באירופה הגיעה חיפה להישגים מרשימים, בסדר גודל שלא נראה עד אז. לאחר שעברה את דידלאנג' מלקוסומבורג (0:1 בחוץ ו-1:6 בבית), יצאה חיפה למוסקבה, למשחק חוץ מול טורפדו החזקה. היא הפסידה 1:0 במשחק הראשון, אך בגומלין הצליחה לנצח 1:3. פץ והולצמן הבקיעו בדקות הסיום את השערים המיוחלים, ונתנו לירוקים את הכרטיס לשמינית הגמר. אחרי המשחק דאג יעקב שחר להטסתו של השוער רפי כהן לחתונתו בתל-אביב במסוק.
השלב היוקרתי הזה זימן לחיפה מפגש מול פארמה, אז קבוצת צמרת מפוארת באיטליה עם שורת כוכבים כמו ג'נפרנקו זולה ותומאס ברולין. המשחק הראשון בקריית אליעזר הסתיים בהפסד מאכזב, כשברולין נתן 0:1 לאיטלקים, וההנחה הייתה שמכאן אין דרך חזרה. אלון מזרחי העלה את חיפה ל-0:1 בגומלין באיטליה בניגוד לכל התחזיות, אבל פארמה ניצחה לבסוף בפנדלים והמסע המפואר הסתיים.
"אתה לא תאמין, אבל גם אחרי ניצחונות של 0:4 או 0:5 היינו רבים בחדר ההלבשה", סיפר אייל ברקוביץ', שנבחר אז לכדורגלן העונה אחרי הזכייה באליפות. "זה היה דבר כמעט קבוע, ויכוחים למה זה לא היה טוב יותר. הריבים הכי סוערים היו בין רוני ואלון חזן לאלון מזרחי".
מדוע לריב אחרי ניצחונות?
"כי תמיד הייתה הרגשה שזה לא מספיק. ואלון מזרחי? אם הוא לא היה מבקיע במשחק מסוים, אפילו אם ניצחנו, הוא היה נכנס לאבל למשך שבוע".
מה היה הסוד של הקבוצה הזו?
"כמעט בכל עמדה שיחק השחקן הכי טוב בארץ באותו תפקיד. הרכישה של כל אחד מהשחקנים הייתה בינגו. אפילו איבן גצקו, שלא פתח ברוב המשחקים, היה השחקן ה-12 הכי טוב בליגה, וגם שי הולצמן היה מצוין מהספסל. גם המאמן היה גאון כדורגל, ובקיצור - הכל הסתדר. רק אצלנו מסוגלים לא לנצל מאמן עם ידע ויכולות כמו של גיורא, הוא יושב בבית כי הוא אף פעם לא ידע להשתמש במרפקים כדי לקדם את עצמו. זה כל כך חבל".
ובכל זאת, מכבי ת"א הייתה יריבה קשה
"ועוד איך. כמה מחזורים לסיום הייתה בבלומפילד הצגה כפולה. מכבי ת"א ניצחה את מכבי נתניה וגרמה לכך שנעלה למשחק מול הפועל ת"א בידיעה שאם לא ננצח - מכבי תוביל בטבלה. ה-0:0 נשמר עד הדקות האחרונות ואז הבקעתי. יכולנו לנשום לרווחה".
אם היית צריך לנקוב בשם של קבוצה אחרת כמועמדת ראויה, באיזו היית בוחר?
מכבי נתניה של 1982/23. כשהייתי ילד הערצתי אותם, מומו שירזי היה לדעתי המגן הימני הטוב ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי.
עוד קבוצות בלתי נשכחות
עם כל הכבוד למכבי חיפה, במשך השנים ידענו עוד לא מעט אלופות גדולות ואיכותיות. חלקן רשמו קמפיינים מקומיים יוצאי דופן, חלקן עשו לנו כבוד באירופה, וגם להן יש מקום של כבוד בתולדות הכדורגל הישראלי.
חיפה לא הייתה הראשונה שלא הפסידה עונה שלמה. מכבי ת"א, שאחרי קום המדינה זכתה בשלוש אליפויות רצופות, סיימה שתי עונות ללא הפסד ב-1954 ו-1958, אבל שתיהן בליגה של 22 מחזורים בלבד. ב-1950, עונת האליפות הראשונה שנמתחה על פני 24 מחזורים, הבקיעה 103 שערים וספגה 18 בלבד. ההבדל המרכזי בינה ובין מכבי חיפה של 94' הוא שבשנות ה-50 הכדורגל היה חובבני, ורמת הקושי הייתה בהתאם.
עונת 1952 הייתה בעיני רבים עונת השיא של אותו דור נהדר. היה זה דור שכלל את הסקורר המדהים שייע גלזר, כשלצדו כיכבו בהתקפה שיחקו שמואל (פפו) ישראלי, יוסף גולדשטיין, צביקה סטודינסקי ויוסל'ה מרימוביץ' ז"ל, כולם שחקני הנבחרת. ועוד לא דיברנו על ההגנה עם איציק שניאור ז"ל במרכזה, הקישור בראשות אלי פוקס ז"ל ואברמל'ה בנדורי (אז בנדרסקי) שעמד בשער.
גם מכבי ת"א מודל 1970 סיפקה עונה יוצאת דופן שהסתיימה בדאבל. המאמן היה "הכריש" דוביד שוייצר ז"ל, תחתיו שיחקו גיורא שפיגל ("הקלאסה"), הבלם צביקה רוזן, הקיצוני הימני רחמים טלבי, דרור בר-נור ואחרים. המשחק הזכור ביותר היה הניצחון 0:5 בדרבי על הפועל ת"א.
ישנה גם "מכבי נתניה ועוד 15" האדירה של מוטל'ה שפיגלר מ-1982/3, שדרסה כמעט כל מי שהתייצבה נגדה והפכה את אצטדיון הקופסה הצר והמעופש למתקן הכי לוהט בכדורגל שלנו. התאומים עודד וגדי מכנס, דוד לביא, מושיקו גריאני, בני לם והמגינים שלמה שירזי ודוד פיזנטי נתנו הצגות ללא הפסקה וסיימו ראשונים בהפרש של 14 נקודות מהסגנית מכבי ת"א.
אסור לשכוח גם את הפועל פ"ת, שזכתה בחמש אליפויות רצופות בין השנים 1959 ל-1963. במגרש המיושן מול בריכת השחייה הוביל נחום סטלמך הענק, "ראש הזהב", את חבריו בועז קופמן, שלמה (צחי) נהרי, האחים זכריה (ז"ל) ואבשלום רצבי, שיחד הפכו לאימת ההגנות. האליפות הגדולה ביותר הייתה ב-1961, בהפרש שמונה נקודות מהפועל ת"א בליגה שהעניקה שתי נקודות לניצחון ושוחקה לאורך 22 מחזורים, קצת יותר מחצי ממספר המשחקים של מכבי חיפה ב-1993/4 הגדולה.
גם להפועל ת"א זוכת הדאבל ב-1999/2000 יש מקום של כבוד. דרור קשטן עמד אז על הקווים וניצח על אישטוואן פישונט, שביט אלימלך, שלום תקווה הבלתי נשכח ורונן חרזי, שהבקיע באותה עונה 17 שערים.
בית"ר ירושלים מודל 1996/7, בהדרכתו של אלי כהן "השריף", סיימה כאלופה בהפרש תשע נקודות מסגניתה הפועל פ"ת. בקבוצה ההיא שיחקו פישונט וסטפן שאלוי ההונגרים, אלי אוחנה, יוסי אבוקסיס ואיציק זוהר.
כמעט כל אלופה במשך השנים הביאה משהו משלה. הפועל באר שבע של אליפויות 1974/5 וזו שלאחריה, בהדרכת אמציה לבקוביץ, נחשבת עד היום בנגב לפאר היצירה. כך גם האלופות האחרות. אבל מה לעשות ואלופת האלופים יש רק אחת.
אליה אפשר להוסיף גם את הפועל ב"ש מהאליפות האחרונה ב-1976, בהדרכתו של אמציה לבקוביץ', שנחשבת בנגב לקבוצה אגדית. הרשימה יכולה להמשיך עוד ועוד, אבל אלו כנראה הגדולות והזכורות באמת ובראשן, כמובן, הירוקים של 93/4.
לפנייה לכתב/ת 
