שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    משאלת הלב הישראלית למתקפה באיראן

    לאור הלקח הצורב הנלמד כיום מאופן התנהלות ממשל אובמה בסוגיה האיראנית, ראוי שראשי ממשלה ישראלים יאמצו בעתיד את גישתו של טרומן: לא עוד העברת האחריות בנושאים קריטיים לביטחון הלאומי של ישראל לידי אחרים, אלא התנהלות ישראלית עצמאית אל מול איום גובר מצד מי מאויבותיה

    מאמרו של דייוויד סמואלס מ"הניו יורק טיימס" חושף כיצד עיצב ממשל אובמה את דעת הקהל האמריקנית לקראת הסכם הגרעין עם איראן. אחת המטרות של פעולה זו, שהושגה לבסוף בהצלחה, הייתה להשפיע באמצעותה על מדיניות ישראל בהתאם למדיניות העל האמריקנית. על המלאכה הופקד בן רודס, יועצו הבכיר של הנשיא. לצד השימוש בדיפלומטיה המסורתית פועל רודס גם באמצעים אחרים, נסתרים: קידום מדיניות החוץ של הבית הלבן תוך שימוש מבוקר בהדלפות ותוך ניצול ציני של התקשורת לצורך הפצת מידע, שקרי במקרים רבים.

     

    עוד בערוץ הדעות:

    תיקים ואפילה

    העיקר הכוונה

    "קפה שחור חזק" אולי יעיר אתכם

    המענה לצרכי ההיי-טק לא נמצא בהודו

    ספר האזרחות: אומה חזקה עם פוליטיקאים חלשים

     

    אסטרטגיית העל של ממשל אובמה כוונה לצמצם את המעורבות הצבאית של ארה״ב בעולם המוסלמי. לאור זאת ובהקשר האיראני, פעל הבית הלבן בהתאם לשלושת הנחות היסוד הבאות: א) הכרה בכך שלא ניתן יהיה למנוע את התגרענותה של איראן בלא פעולה צבאית. ב) חוסר רצון לעשות שימוש בכוחה הצבאי כנגד איראן ולפיכך הצורך ללמוד לחיות עם איראן גרעינית. ג) מניעת פעולה צבאית ישראלית לסיכול מיזם הגרעין האיראני שעלולה הייתה לגרור את ארה"ב למעורבות צבאית בניגוד לרצונה.

     

    הנחות היסוד הללו הובילו את הבית הלבן לקדם מדיניות חוץ מתוחכמת שבמידה רבה הוליכה שולל את ירושלים. מחד, ולמרות שוושינגטון ויתרה על אפשרות השימוש באופציה הצבאית, הבטיח הבית הלבן לראש הממשלה נתניהו שאפשרות זו עדיין רלוונטית, כדי שירושלים תשים את מבטחה בוושינגטון. מאידך, פעל ממשל אובמה באופן מתוחכם כדי "להרדים את ירושלים" ולמנוע מתקפה ישראלית, תוך הבטחה שהנושא מצוי בידיו האמונות של הנשיא שלא יהסס לעשות שימוש בעוצמה הצבאית האמריקנית. במאי 2010, לדוגמה, הדליף הבית הלבן ידיעות בדבר הכנות של הפנטגון לתקוף 10,000 אתרים צבאיים ואזרחיים באיראן.

     

    השאלה האם צריכה הייתה ירושלים לפעול צבאית כדי לפגוע באיראן ראוי לה שתידון בנפרד. אולם ההתנהלות הישראלית צריכה להדאיג בשל כישלון כפול בניהול מדיניות החוץ שלה בסוגיה האיראנית אל מול ממשל אובמה. מחד, כשל הממשל הישראלי ב"הטיית משאלת הלב", הטייה פסיכולוגית שאומצה על ידי העוסקים בחקר תהליכי קבלת החלטות במדיניות חוץ, לפיה וושינגטון אכן תפעל בסופו של יום לסיכול מיזם הגרעין. מאידך, ירושלים העבירה למעשה את האחריות בטיפול בסוגיה כה חשובה לביטחונה הלאומי לידי ממשל אובמה. בניגוד לדעתה, שניתן כמובן גם לבקרה, נמנעה ממשלת ישראל מתקיפה עצמית באיראן תוך שהיא כושלת בקריאת המציאות כפי שהיא מתבררת לנו כיום: וושינגטון כלל לא התכוונה לעשות שימוש בכוחה הצבאי אל מול איראן.

     

    הנשיא טרומן הציב על שולחנו שלט עם האמירה "האחריות נגמרת כאן". לפיה, נשיא אמריקני צריך לקבל את ההחלטה האחרונה בסוגיות קריטיות לביטחון הלאומי האמריקני וכי עליו לקבל את האחריות העליונה על החלטותיו. לאור הלקח הצורב הנלמד כיום מאופן התנהלות ממשל אובמה בסוגיה האיראנית, ראוי שראשי ממשלה ישראלים יאמצו בעתיד את גישתו של טרומן: לא עוד העברת האחריות בנושאים קריטיים לביטחון הלאומי של ישראל לידי אחרים, אלא התנהלות ישראלית עצמאית אל מול איום גובר מצד מי מאויבותיה.

     

    ד"ר עופר ישראלי, מומחה לביטחון בינלאומי והמזרח התיכון – מלמד קבלת החלטות במדינות חוץ במרכז הבינתחומי, הרצליה ובאוניברסיטת חיפה.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים