הנבחרות הטובות ביותר שלא עלו ליורו
24 נבחרות העפילו לאליפות אירופה, כמעט מחצית מאלו שמשחקות ביבשת, ועדיין כמה נפלאות נשארו בחוץ מסיבות שונות ומשונות. איך, איך אפשר להתחיל בכלל טורניר גדול בלי הולנד? וכן, גם נבחרת אחת שאתם מכירים מצוין נמצאת ברשימה
10: ישראל
הייתם מאמינים שהנבחרת מהמזרח התיכון לא שיחקה מעולם ביורו, וההופעה היחידה שלה במונדיאל הייתה ב-1970? נראה תמוה לאור העובדה שהאלופה שלה שיחקה העונה בשלב הבתים של ליגת האלופות ושיש לה לגיונרים מצטיינים. מוזר. צריך לבדוק באמת פעם מה קורה לה בטורנירי מוקדמות.
9: מונטנגרו
היא כבר ממש על הסף של הפיכה לנבחרת ברמה של יוגוסלביות לשעבר כמו סלובניה או סרביה, אבל חסר לה עוד מעט ניסיון. אחרי הכל, היא הייתה האחרונה מביניהן לקבל עצמאות ולהתחיל לשחק כנבחרת נפרדת (ועכשיו קוסובו ירשה אותה בתור הצעירה ביותר). בהנהגת סטבן יובטיץ' הפנטסטי, יש לה בסיס מרגש ופוטנציאל להפוך לנבחרת מסוכנת בקמפיינים הקרובים.
8: נורווגיה
לקבל את הונגריה בפלייאוף? זה מה שכל נבחרת רצתה לפני מספר חודשים, אבל הנורווגים הבינו במהרה שאי אפשר להמעיט בערכה של אף יריבה, ולא הצליחו לחזור ליורו ראשון אחרי 16 שנים. וחבל. זו נבחרת מאוד טרייה, שמתבססת על כשרונות שעולים כל הזמן מהנבחרות הצעירות. אולי היא הייתה זקוקה לקמפיין הזה כדי להבין ששום הישג אינו בשמיים ושהיא רק צריכה להאמין בעצמה.
7: סלובניה
יאן אובלאק מתמודד נפלא עם האתגר שבעמידה בשערה של קבוצה מהטופ העולמי שהולכת על כל התארים בכל עונה. אבל בניגוד לחבריו באתלטיקו מדריד, חבריו בנבחרת פחות יציבים. באמת אין לסלובניה מספיק כוכבים אירופיים, בטח שלא ברמה של אובלאק, אבל נראה היה שהגרלה מעט נוחה יותר, ולא בבית שכולל את אנגליה ושווייץ (או את אוקראינה המצוינת בפלייאוף), הייתה מאפשרת לה להשתחל ליורו.
6: סקוטלנד
ביותר ממובן אחד, הסקוטים עולים על צפון-אירלנד, למשל, נבחרת מוגבלת אבל מסודרת שהצליחה לעלות ליורו. אבל הבעיה של סקוטלנד הייתה הגרלה בלתי אפשרית, בבית שכלל גם את גרמניה, פולין ואירלנד, והיא לא מספיק איכותית כדי להתמודד עם כל כך הרבה בעיות (בניגוד להגרלה הקלילה של צפון-אירלנד). יש שם כמה שחקנים מסלטיק ומאנגליה ששייכים בשקט לאליפות של 24 נבחרות.
5: בולגריה
ה-0:1 על כריסטיאנו רונאלדו וחבריו בפורטוגל שהשיגה לאחרונה מדבר חזק מאוד. בדיוק להפך מבוסניה, הסיומת שלה במוקדמות הייתה מחפירה ועלתה לה בכרטיס, אבל הבית היה חזק מאוד (איטליה, קרואטיה ונורווגיה). יש לה בסגל הרבה יותר מדי שחקנים מהליגה המקומית החלשה, אבל החיבור ביניהם נהדר. אולי עוד 2-3 לגיונרים ברמה גבוהה ייקחו אותה צעד קדימה.
4: בוסניה
אלמלא הפתיחה האיומה של הקמפיין, בוסניה הייתה מוצאת את עצמה ביורו, אבל היא התעוררה מאוחר מדי. מהשוער אסמיר בגוביץ', דרך הקשרים סנאד לוליץ' ומיראלם פיאניץ' ועד לסקורר אדין דז'קו (שחשיבותו התבהרה כשנעדר מהסגל בתבוסה בישראל), לבוסניה – וגם להרצגובינה – יש שמות שראויים להיות בטורניר גדול כזה.
3: דנמרק
בגלל זלאטן איברהימוביץ', היורו נשאר בגדר פספוס עבור הדנים. אבל העתיד הוא ההווה. קספר שמייכל ירש רשמית את אבא שלו בשער, וכמה מהשחקנים החשובים ביותר, יאניק וסטרגארד, ניקולאי יורגנסן, פייר הויביירג ובעיקר כריסטיאן אריקסן, צעירים מאוד. היה נהדר לראות את דנמרק בטורניר הנוכחי, אבל זה לא הלך. הסיכוי שלהם להגיע לטורנירים הגדולים הבאים גדול.
2: סרביה
פיצוץ המשחק מול אלבניה נתן את הטון לשאר הקמפיין, בו נבחרת שהאיכות נוטפת ממנה נראתה כמו מי שוויתרה מראש. לא רק שהיא שווה מקום ביורו, אלא גם בשלבי הנוקאאוט. נמניה מאטיץ' וברניסלב איבנוביץ' מצ'לסי הם השמות הבולטים בסגל שכולל גם שני שוערים מליגת העל. בקרוב יצטרפו אליהם גם הילדים שזכו באליפות העולם לנבחרות צעירות הקיץ, ואז אולי סרביה תפרח.
1: הולנד
עזבו את כל הדיבורים על בנייה מחדש, דור פחות מוצלח, בעיות בחדר ההלבשה וכד'. טורניר גדול בלי הולנד הוא לא אותו דבר, ומותיר המוני ישראלים עגומים עם השאלה: "את מי נעודד?" הברק של ממפיס דפאיי, החוכמה של ווסלי סניידר, הניצוץ של אריין רובן. כל אלה יישארו בבית, בזמן שהונגריה ואלבניה יתרוצצו להן בצרפת. לפעמים באמת אין צדק בכדורגל.
