"אקס-מן": הרבה גיבורים, מעט היגיון

גדול, יותר גדול, הכי גדול. מרוץ החימוש בין סדרות גיבורי העל הקולנועיים נמצא בעיצומו. פחות מחודשיים אחרי "באטמן נגד סופרמן: לידת הצדק" ו-3 שבועות אחרי "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים", מגיע "אקס-מן: אפוקליפסה" ("X-Men: Apocalypse"). הפרק ה-6 בסדרת "אקס-מן" (אם נניח בצד את שני סרטי "וולברין" ואת "דדפול"), שלפני 16 שנים חנכה את עידן גיבורי העל בקולנוע האמריקני.

ביקורות נוספות בערוץ הקולנוע:

האיש שידע אינסוף

ההר

אנגרי בירדס

הסדר שבו עלו סרטי גיבורי העל בחודשיים האחרונים נראה מוצדק במיוחד. כל אחד מהם היה שאפתני מקודמו מבחינת מספר הדמויות המוצג בו. הראשון השתמש ב-3 גיבורי על (אבל הואיל בטובו להציג בטיזר מגוחך בגוף הסרט עוד שלוש דמויות), השני קפץ ל-12 גיבורי-על שונים, והסרט הנוכחי כבר מעלה את המספר ל-14.

עם כמות כה רבה של דמויות נדרשת וירטואוזיות עילאית בכתיבת התסריט, אך כזו לא היתה בנמצא בסרט הנוכחי. האיתחול הפוסט-ברט ראטנרי של הסדרה ב"אקס-מן: ההתחלה" של מת'יו ווהן (2011) נותר הסרט היחידי שהצליח לנווט בין מספר רב של דמויות ותיקות וחדשות, ומבנה זמנים סבוך המציע "היסטוריה אלטרנטיבית" לשלושת הפרקים הראשונים. אחריו הגיע הסרט המאכזב "אקס-מן: העתיד שהיה" (2014) שסימן את חזרתו של בריאן סינגר לאחיזה במושכות הסדרה.

הבעיה של הסרט הקודם היא, במידה רבה, גם בעייתו של הסרט הנוכחי. העלילה נפתלת והצורך לחבר בין מספר רב של דמויות במסגרת סרט בודד. זהו עניין לסדרת טלוויזיה, אך כזו לא תיעשה בגלל העלויות הבלתי אפשריות למסך הקטן. הפיתרון הוא, כמובן, לקצץ היכן שניתן. לשטוף את המסך בדמויות שיוצאות ונכנסות - למעט מספר מצומצם של דמויות מרכזיות, לשטח את המוטיבציות, להגביל את הסצנות שבהן הדמויות מפגינות רבדים. הדמויות הראשיות – פרופ' צ'ארלס אקסבייר (ג'יימס מק'אבוי), אריק לנשר "מגנטו" (מייקל פסבנדר), ורייבן דארקהולם "מיסטיק" מגולמות ע"י שחקנית מוכשרים (במיוחד פסבנדר שיש לו כמה סצנות יפות בסרט) שמצליחים לאזן את מגבלות התסריט.

מייקל פסבנדר בתפקיד מגניטו

"אקס-מן: אפוקליפסה" מתרחש בשנות ה-80 (שני הקודמים התרחשו בשנות ה-60 וה-70 בהתאמה), אם כי, באופן פלאי, סימני הזמן שחלף בעולם הבדיוני לא ניכרים על השחקנים שהזדקנו רק ב-5 שנים. ההתחלה האמיתית חלה ב-3500 לפנה"ס בגרסה מצועצעת של מצרים הפרעונית הנשלטת ע"י המוטנט הראשון והחזק ביותר (בגילומו של אוסקר אייזק) הקרוי, כמה מוזר, בשם הערבי המשובש "עין סבאח נור" (כמו הברכה "סבאח אל נור" – "בוקר אור"). בתחילת הסרט הוא עומד לעבור לגוף חדש, בתהליך המאפשר לו חיי נצח וצבירת יכולות של מוטנטים נוספים. מרד של הנתינים הפרעוניים קובר אותו בתוך הפירמידה עד ההווה של הסרט.

כאשר "עין סבאח נור" (המכונה גם אפוקליפס) ישתחרר, הוא יבנה את צבא השליחים שלו, ארבעת פרשי האפוקליפסה, בכדי להביא לחורבנו המוחלט של העולם. הסיבה לכך נשארת קצת מעורפלת, אבל למה לדקדק בקטנות. בעיה נוספת בדמות היא כוחותיה הנדמים כבלתי מוגבלים. מצד אחד לא ניתן לדעת מה הוא מסוגל לעשות, ומצד שני, לא ברור כיצד ניתן להכניעו.

ג'ין גריי החדשה

בין ארבעת המגויסים, שלוש דמויות המופיעות בגלגול הנוכחי של סרטי האקס-מן בפעם הראשונה – אורורו מונרו "סטורם" (אלכסנדרה שיפ), אליזבת בראדוק "פסיילוק" (אוליביה מאן) ו-וורן וורת'ינגטון "אנג'ל" (בן הארדי). לאור זהותן של דמויות אלו, לא צריך להיות מומחה גדול בסדרה כדי להסיק על עתידן בסרטים הבאים. והדבר גם מבהיר מה יקרה בקרב הגדול בסוף הסרט. כאשר זה יקרה, המחסור בזמן ופיתוח דמויות יהיה בעוכרי הסצנה. נקודת חיובית: זה עדיין יותר אמין מסופרמן ובאטמן המנסים להרוג זה את זה והופכים לחברים כאשר מתגלה כי לשניהם יש אמא בשם מרתה.

גם בצד של ה"אקס-מן" יש גיוס של כוחות חדשים, יחד עם המשך עלילותיהן של הדמויות המוכרות. אריק לנשר, ניצול השואה שכוחותיו התגלו לראשונה באושוויץ כשהופרד מהוריו, חי כעת חיים אנונימיים בפולין. יש לו אישה אהובה וילדה בעלת יכולות מוטנטיות, אבל הסיכוי לחיים נורמליים נקטע באכזריות (בסצנה המוצלחת ביותר בסרט), אירוע המעורר בו שוב את תאוות הנקם במין האנושי. הסרט מכיל סצנה שבה לנשר מגלה את היקפם המלא של כוחותיו בעזרתו של אפוקליפס, המתרחשת באתר משמעותי מאוד מבחינה היסטורית, ובאקט שיכול לעורר תהיות לגבי מידת הלגיטימית בעצם הצגתו בהקשר של הסרט.

דור צעיר של מוטנטים (שכבר גולמו ע"י שחקנים אחרים בשלושת הסרטים הראשונים של הסדרה) הוא המקור לכמה עלילות משנה – סקוט סאמרס "ציקלופ" (טיי שרידן) מצטרף לבית הספר של אקסבייר, שם הוא פוגש את ג'ין גריי (סופי טרנר). זוהי תחילתה של מערכת יחסים – שהצלע השלישית בה מבליחה להופעת אורח קצרה. פיטר מקסימוף "קוויק סילבר" (אוון פיטרס), לא רק המוטנט המהיר בעולם אלא גם בנו של מגנטו, זוכה, כמו בסרט הקודם, לסצנת האקשן המקורית והמשעשעת ביותר.

קשה למצוא סיבות טובות להתפעלות לא מרוסנת מ"אקס-מן: אפוקליפסה", אבל לחובבי הסדרה יהיה קל להתעלם מחולשותיו. גם אם הוא לפרקים לא מגובש ושטחי, עדיין יש בו מספיק מרכיבים שייסבו הנאה.