שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    גיל הראבן: הונאה עצמית על הסכין

    אדם מבוגר שלא רואה כיצד הוא פוגע בנערה צעירה, אישה שנשארת עיוורת לרשת השקרים שנטווית סביבה וגיבור המשקר לגבי רגשותיו האמיתיים. לכבוד צאת ספרה "אנשים טועים", בחרה הסופרת גיל הראבן חמישה ספרים העוסקים בהונאה עצמית. הרי הם לפניכם

    אדם מספר על עצמו, ודומה שאוזניו אינן שומעות את מה שפיו אומר. אדם רואה, וכמו מוחק מתודעתו את הדבר שראה. אדם חווה רגש, ומסלף לעצמו סיכום של החוויה שחווה. מצבים של הונאה עצמית מרתקים אותי, ומצבים אחדים שכאלה ניסיתי לחקור באוסף הסיפורים החדש שלי "אנשים טועים": אישה משכנעת את עצמה שרגע בודד של החמצה חרץ את מסלול את חייה, אב שכול טוען שהמוות איננו טרגדיה, גבר מסביר לאהובת לבו שסקס הוא מעשה אנטי הומני. ארבעה עשר גיבורים פורשים בפנינו את סיפוריהם ואת הגיונותיהם, וההיגיון שהולך ויורד מהפסים, מצטייר בהדרגה כשכנוע עצמי רע וכביטוי של לקות רגשית.

     

    לוליטה, מאת ולדימיר נבוקוב

    הומברט הומברט איננו פסיכופת. האיש הולך ובוחר בעיוורון מוסרי. צעד ראשון הוא החלפת שמה של הילדה, דולורס (בעלת הייסורים), לשם החושני לוליטה; בהמשך נמצאות לו דרכים מעניינות לא פחות להעלים מעצמו את מה שהוא רואה ויודע. הכרה בהרס שהוא גורם ללוליטה חוזרת ומבצבצת אצלו, וחוזרת ומסולקת בפעלולי טיעון ובמלל נוצץ. תמיד כדאי לחשוד באדם שמסביר את מעשיו ארוכות. מי שמקים בית תמחוי איננו זקוק לטיעונים שיצדיקו את מעשהו. החוטא זקוק לטיעונים רבים.

     

     (עטיפת הספר) (עטיפת הספר)

     

    מאדאם בובארי, מאת גוסטב פלובר

    "רגש מזויף" הוא מושג שקשה להגדיר. אין מדובר בהעמדת פנים ובתשלום מס לנורמה חברתית, אלא בטיפוח מלאכותי של רגש מתוך אהבה עצמית. "מאדאם בוברי" הוא בין השאר מחקר מעמיק של מנגנון זיוף הרגש. ההתאהבויות של הגיבורה, התקפי האהבה שלה לבעלה ולבתה – תנודות הרגש כולן נועדו לייקר אותה בעיני עצמה. אמה כמו חיה לעיני קהל, שאותו עליה להפעים ב"רגשות גדולים", ונפשה היא חממה לגידולם המלאכותי.

     

    שארית היום, מאת קאזואו אישיגורו

    חרף ההומור שבו, "שארית היום" הוא מהיצירות העצובות ביותר שקראתי. זהו סיפור חיים של אדם שהסתמך כל חייו על הכחשת רגשות ועל עיוורון מוקפד לנעשה סביבו: סיפור על אהבה מוחמצת ועל חיים מוחמצים. רב המשרתים סטיוונס, שתפיסת השירות שלו אבסולוטית וכמו דתית, הוא מעין תמונת תשליל של אמה בובארי. היא - מייחסת לעצמה רגש שאין בה, הוא - גוזר על עצמו עיוורון בנוגע לרגשות האמתיים שהוא חווה. סטיוונס מספר ואיננו מודע למשמעות הדברים שהוא מספר. הקורא מודע, ולבו כואב.

     

    אמה, מאת ג'יין אוסטן

    אמה וודהאוז מתיימרת לקרוא לבבות ולשדך שידוכים, אלא שגם את לבה שלה היא איננה קוראת נכון. גיבורת הרומן הולכת ומסתבכת בהונאה עצמית, והקוראת הולכת ומתמלאת בחיבה אליה. מדוע? אולי משום צעירותה. אולי משום שהבחורה, שמטפלת באביה, היא אדם טוב, ומבקשת בכנות את טובת הזולת. אולי משום שבשונה מאמה בובארי - אמה הזאת יודעת אמת מהי. כאשר מציגים בפניה את האמת - העלמה וודהאוז מקבלת אותה, מתביישת ומצטערת (בלי להגזים) ומשתדלת לתקן את שקלקלה.

     

     

    שלושה בסירה אחת, מאת ג'רום ק. ג'רום

    הדוד פודג'ר מאמין שהוא יודע איך לתלות תמונה. ג'רום מתכוון לשחות בים בשש בבוקר. ג'ורג' מעיד על עצמו שהוא חולה אנוש. בכל

    פרק בספר מתוארת הונאה עצמית כלשהי, וזוהי היצירה המצחיקה ביותר שאני מכירה. מדוע היא מצחיקה? אולי משום שהונאות קטנות כאלה של העצמי מוכרות לכולנו.

     

    ספרה של גיל הראבן, "אנשים טועים", ראה אור לאחרונה בהוצאת "אחוזת בית"

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים