כנראה שתמיד תפסידו בוויכוח על הקפיטליזם
האם באמת ניתן למגר את העוני? וכיצד ייתכן ש-1% מאוכלוסיית העולם מחזיקה ב-90% מההון? לא משנה באיזה צד אתם, הוויכוחים המוכרים בין ימין ושמאל כלכלי מסתיימים לרוב בתסכול לשני הצדדים. הסיבה: בלבול בין עובדות לאמונות. אושי שהם קראוס מנסה לעשות סדר בבלגן
לעתים קרובות אנחנו נתקלים בטענה שהקפיטליזם לא צודק. איך יתכן, שואלים המבקרים, שיש בעולם בעלי הון עצום ולעומתם רעבים? איך יתכן, הם שואלים, שיש העובדים בפרך כדי לאכול ויש שלא עובדים כמעט ולא חסרים דבר?
לטורים נוספים של אושי שהם קראוס
אבל האם באמת אפשר לטעון שהקפיטליזם של ימינו אינו צודק? שהוא משטר של עוול חברתי? כדי להבין את זה ננסה להציג כמה תפיסות צדק ולבחון את השאלה על פי כל תפיסה כזו.
אבל כדאי להתחיל דווקא בציון הקושי הגדול שקיים בוויכוחים האלה עצמם. רוב הוויכוחים בין תומכי קפיטליזם מימין לבין מבקרים משמאל מסתיימים ללא הסכמה ובתסכול רב מאוד. למה זה קורה?
ערבוב של עובדות וערכים
הפילוסוף הסקוטי בן המאה ה-18, דיויד יום, מבחין בין שני סוגי משפטים: משפטי עובדה ומשפטי ערך.
משפטי עובדה הם משפטים שמתארים מה קורה. הם יכולים להיות נכונים או שקריים. למשל, המשפט "הטור הזה כתוב ב-ynet" הוא משפט עובדה. הוא מתאר מצב. אבל גם המשפט הבא - "הטור הזה נכתב בדיילי מירור" ייקרא משפט עובדה, מפני שהוא מתאר מצב בעולם. וזה למרות שהוא שקרי.
לעומת משפטי העובדה, משפטי הערך לא מתארים את מה שקורה או לא קורה בעולם, אלא את מה שצריך, לדעת האומר, לקרות או לא לקרות בעולם.
למשל: "צריך לפנות התנחלויות" או "טוב לפנות התנחלויות" או "ראוי לפנות התנחלויות" הם משפטי ערך. וגם משפטים שטוענים את ההיפך הם משפטי ערך: "אסור לפנות התנחלויות" או "רע לפנות התנחלויות".
והוויכוחים שלנו?
ואיך הדבר הזה משפיע על התסכול שלנו בוויכוחים אידיאולוגיים? ובכן, בדרך כלל הוויכוחים שלנו אודות הקפיטליזם מערבבים גם תיאורי מצבים בעולם וגם ערכים.
מתנגד לקפיטליזם יגיד למשל: "לא ראוי לצמצם קצבאות בפריפריה מפני שהצמצום הזה יוצר שם אבטלה". והנה התגנבו לכאן שני סוגי המשפטים בלי ששמנו לב לכך. משפט אחד הוא משפט עובדתי - והוא יכול להיות אמיתי או שקרי: הוא אומר שצמצום קצבאות מביא לאבטלה בפריפריה. המשפט השני הוא משפט ערכי: הוא אומר שלא ראוי לצמצם את הקצבאות בגלל העובדה הזו.
וזה מקור הבלבול שלנו. אני יכול להסכים איתך שצמצום הקצבאות באמת מביא לאבטלה, אבל לחלוק עליך ערכית. אני יכול לומר שלמרות הגברת האבטלה אני חושב שצריך לקצץ. מצד שני, אני יכול לחשוב שאתה טועה בשתי הרמות: אתה גם טועה ערכית וגם טועה עובדתית.
משפטים שכולנו מכירים
דוגמאות יותר טובות הן הדוגמאות האלה.
למשל: "ההתפתחות הטכנולוגית גורמת לכך שאפשר להאכיל את כל תושבי כדור הארץ ולחסל את הרעב. בגלל שהמערכת הקפיטליסטית לא מצליחה לעשות את הדבר הזה, היא לא ראויה".
כשאני שומע משפט כזה אני חסר אונים. יש כאן משפט עובדה; משפט שמתאר את העולם ואומר שמצב הטכנולוגיה יכול לחסל את הרעב. ועכשיו, האם המשפט הזה אמיתי או לא? איך אפשר לבדוק את זה?
לעומת זאת, קיימים טיעונים בסגנון הזה: "לא הוגן ש-1% מתושבי העולם מחזיקים ב-90% מהעושר בעולם". איך אני מתמודד עם משפט כזה? אני מתוסכל ולא ממש יודע למה. הבעיה כאן היא, כאמור, בערבוב שבין משפט ערך ומשפט עובדה.
אני לא יודע אם אני מסכים לעובדה הזו שטוענת ש-1% אחד מחזיק בעושר. מצד שני, אני לא בטוח שתשובה חיובית תגרום לי לחשוב שהמצב הזה לא הוגן.
בשבוע הבא
בטורים הבאים ננסה לבדוק אם הקפיטליזם צודק. נעשה את זה באמצעות שלושה פילוסופים ידועים. נבחן מה היה אומר על כך התועלתן הבריטי ג'רמי בנתאם, מה היה חושב על השאלה הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט ונסיים בתפישה מיוחדת של ג'ון רולס שיטען שהשאלה לא ממש מוצלחת וצריך להתייחס אל הקפיטליזם כאל משחק.
ד"ר אושי שהם קראוס , מומחה לפילוסופיה של הכלכלה. מעביר הרצאות וסדנאות לקהל פרטי ולחברות. מוזמנים להאזין לתכנית הרדיו שלי "בעקבות הזהב" המשודרת בימי רביעי ב-12:05, ברשת א' של קול ישראל, ולהציץ בספר המבוא לפילוסופיה שלי "החור שבבייגל - מבוא ידידותי לפילוסופיה" .
לפנייה לכתב/ת 
