"חודשיים הייתי פשוט בשוק"
לירון ויצמן מ"ערב טוב עם גיא פינס" מסתערת על ערוץ הילדים עם תוכנית האוכל "מנה מנה" ומדברת לראשונה על חוויית האמהות הלא פשוטה שעברה אחרי לידת בתה לפני שנה ושלושה חודשים. הקרייריסטית מכוונת המטרה למדה איך משחררים, אבל לא איך מכינים פאד תאי
לירון ויצמן למדה לאחרונה למה לפעמים לא צריך ללכת לפי הספר. היא בדיוק צילמה את "מנה מנה", תוכנית האוכל והאירוח החדשה שלה לערוץ הילדים, והחליטה להשוויץ בפני המשפחה. "לפני התוכנית לא ממש בישלתי", היא נבוכה. "רק אפיתי. עוגת חלבה, אלפחורס, קראמבלים, אבל לא הכנתי אוכל. חביתה ושניצל ולא הרבה מעבר לזה. עכשיו, במסגרת הצילומים לתוכנית היינו צריכים להכין פאד תאי. אז החלטתי שבסוף השבוע שלפני אני אכין פאד תאי לכל המשפחה. הזמנתי את כולם: אמא ואבא שלי, אחותי, כולם. ועמלתי על זה! קניתי את כל המוצרים לרוטב, כל מה שצריך. ואני עובדת עם מתכונים בקטע אובססיבי - אפילו חביתה עם תרד אני עושה עם מתכון - קוראת שכתוב להכניס את האטריות למחבת".
צפו בלירון ויצמן מספרת על התכנית החדשה שלה בבערוץ הילדים
אוקיי.
"אז בלי לחשוב שמתי את אטריות האורז פשוט במחבת. פשוט לא בישלתי אותן!"
אוי.
"באיזשהו שלב אני קולטת שמשהו לא קורה עם האטריות. שזה לא מתקדם. ואז הבנתי שפיספסתי. וכל המשפחה כבר מחכה שאני אביא את המנה, כן?"
אבוי.
"לא ידעתי מה לעשות בשלב הזה, אז פשוט המשכתי לבשל לפי המתכון. לא אמרתי לאורחים שם דבר. פשוט הגשתי להם את הפאד תאי, כולל לבת שלי, בת השנה. היה לא נעים. בואי נגיד שאף אחד לא ממש אכל. רק הבת שלי".
בקיצור, באת לתוכנית כדי ללמוד לבשל.
"אה. ברור. תמיד. בואי נגיד שבצילומים הכינו לי את האטריות מראש. לא לקחו סיכונים. אבל לפעמים זה לא מצליח. הנה, רק אתמול קילקלתי קיגל".
גם בחיים עצמם ויצמן עובדת לפי מתכון: שאפתנית, מדויקת מאוד ולא ספונטנית בעליל. כחובבת אפייה, היא מספרת שבמטבח יש לה משקל קטן, כי כמו כל קונטרול פריק, חשוב לה מאוד להיות "לא כמעט, אלא בדיוק". מצחיק, אבל מתוך המאפיינים הקשוחים האלה צמחה אחת המגישות החינניות בטלוויזיה שלכם. כמי שיודעת שכדי להיראות לא רציני אתה חייב לקחת את עצמך מאוד ברצינות, היא עובדת כבר כמעט עשור בתפקידים שונים ב"ערב טוב עם גיא פינס", טובלת בגלאם ברמה יומיומית.
"מנה מנה" היא ניסיון ראשון לעשות משהו קצת אחר ולרתום את האישיות המבעבעת שלה לטובת קהל בגיל חד־ספרתי. בכל תוכנית ויצמן מארחת סלב אחר מעולם הילדים ומכינה איתו שלוש מנות, שאחת מהן היא האהובה עליו. בתוכנית הראשונה, למשל, התארח דניאל מורשת והשניים הכינו רוגלעך, לחמניות קוטג' וספגטי בולונז, עם נגיעות של ציונות בדמות שיחה על בנימין זאב הרצל. מבט ראשון על הסט העדכני של התוכנית מעלה הרהורים מסוג כמה התרחקנו מעידן משה בתיבה של "ילדים מבשלים", אבל מבט מעמיק יותר יגלה שמה שנקודת ההשקה היא בעצם התייחסות לילדים כאל בשלנים דעתנים בפני עצמם.
מאיפה זה הגיע?
"קודם כל, זה הגיע בדיוק בזמן שאני חייבת ללמוד לבשל. וחוץ מזה, אני מודה: תמיד חלמתי לעבוד בערוץ הילדים. הייתי מעריצה של מיכל ינאי בילדותי. בספר המחזור שלי השורה הראשונה עליי היא, 'היי אני לירון ואני אהיה מנחה בערוץ הילדים'".
כלומר מגיל צעיר את מכוונת מטרה.
"לגמרי. וזה גם לא נעלם עם הגיל: תמיד יש לך חלום לעשות משהו לערוץ הילדים. בכלל, כשאת נהיית אמא ומנסה להילחם בדבר הזה שבתוך רגע את מרגישה שאת מזדקנת ולא רלוונטית (צוחקת), אז אמרתי, 'אני צריכה להתחבר לעולם הילדים'".
הכל פיקס
בתה הבכורה, קרני, בת שנה ושלושה חודשים. ויצמן, נרקומנית של עבודה ושליטה עצמית, חזרה למערכת של גיא פינס אחרי חמישה חודשים של חופשת לידה ולהפתעתה, הקאמבק לא היה קל. "בכלל אני חושבת שכל החוויה הזאת של אימהות הפתיעה אותי, כי אני ממש לא מה שחשבתי שאהיה", היא מהרהרת. "לפני הלידה היו לי ציפיות מעצמי שאהיה מדהימה! דיכאון אחרי לידה - שהיום נראה לי הגיוני לחלוטין - היה נראה לי הכי רחוק ממני. הרי, מה הקשר שלי לזה? אצלי הכל פיקס".
מה הייתה הבעיה?
"כשיצאנו מבית החולים, סירבתי להתפנות מהמלונית עד שלא יסבירו לי 20 פעם איך עושים לה אמבטיה. (צוחקת) רציתי להישאר שם עוד לילה רק בשביל זה! בלי להתבלבל צילצלתי למנהלת של המלונית. אמרתי לה, 'תקשיבי, אני חייבת עוד לילה'. אמרה לי, 'לירון, זה כבר הלילה השלישי או הרביעי שלך פה. אנחנו מפוצצים. את חייבת לעזוב'. אמרתי לה, 'לא, לא, לא, אני לא מרגישה מוכנה! אמרה, 'אין מה לעשות. את צריכה ללכת'. אז הלכנו. תביני שהייתי במלונית בכל ההדרכות! אבל בכולן! לא הצלחתי לישון. בעצם אולי ישנתי, אבל אני לא זוכרת את זה. אני רק זוכרת שחזרנו הביתה ומעט מאוד מהחודשיים שלאחר מכן, חוץ מתחושה מטורפת של הלם. חודשיים הייתי פשוט בשוק. ממש".
מתפקדת?
"מניקה. זה פחות או יותר מה שעשיתי. אמבטיות לא עשיתי כי פחדתי. כל הזמן כולן נראו לי אימהות טובות ממני. שי לי (שינדלר) ילדה די בצמוד אליי ובכל דבר היה נראה שהיא טובה ממני".
נראה לי שככל שאת יותר בשליטה, קשה לך לקבל את זה שלראשונה בחייך הדברים לא בשליטתך.
"ממש ככה. זה היה מטורף. ואת גם לא ישנה, אז בכלל לא הבנתי מה קורה איתי. זה גם טישטש אותי. הכל היה ממש מדאיג. הרגשתי שכל הזמן שופטים אותי".
מי?
"הסביבה בכלל, והסביבה הקרובה בפרט. הרגשתי שהיו מעט אנשים שהבינו אותי. מאיה וגלי, שהן העורכות שלי בתכנית, ורותם (סלע) ויעל (גולדמן), ששתיהן כבר אמהות וחברות שלי - בזכותן צלחתי את הדבר הזה. באמת. כל הזמן נתנו לי להבין שמה שעובר עליי זה נורמלי. לא התרגשו מדברים שסיפרתי להן".
את זוכרת נקודת שפל?
"עשרה ימים אחרי הלידה העורכת שלי מאיה באה אליי. ואני זוכרת שפתחתי לה את הדלת ולא הפסקתי לבכות. אמרתי לה (מחקה את עצמה) 'אני לא בנויה לזהההה, אני אומרת לך זה לא מתאים לי'. והיא הסתכלה עליי ולרגע לא התרגשה. אני זוכרת שאמא שלי, כשבאתי אליה ברגעים האלה היא ממש נבהלה. כי זה לא אני. פתאום היא רואה מישהי אחרת. מאיה לא התרגשה. חיבקה אותי.
"רוב החברות שלי כבר עם ילדים. הן עברו את השלב של התינוקות. עברו את ההלם. כן בקבוק לא בקבוק. אני זוכרת שיום אחד צילצלתי למאיה שהילדה צרחה כל האמבטיה, שלילדה שלי יש טראומה מהאמבטיה. היא אמרה לי, 'לירון, תוציאי את המילה טראומה מהלקסיקון. תוציאי את המילה חרדות'. רק כשראיתי שאנשים לא מתרגשים ממני אמרתי, 'אוקיי. כנראה שאני בסדר'. אחרי חודשיים הדברים התחילו להסתדר. אז גם ההורמונים התחילו להירגע, והכאבים מהקיסרי שככו. אני באמת חושבת שזה שלא התרגשו ממני, האדישות הזאת למצבי הצילה אותי. כי ראיתי בנות שלא ממש המומות מזה שלא הולך פיקס. והדברים האלו קורים לך וקורים להמון נשים, את פשוט לא יודעת את זה. יש כמה שמספרות שאחרי הלידה סבבה להן. לא יודעת, אולי סבבה להן. אני לא הרגשתי ככה".
חשבת שאת בדיכאון שאחרי לידה כשחווית משבר הכי נורמלי. תיפקדת.
"נורא עניין אותי לדעת אם מה שיש לי זה דיכאון שאחרי לידה. יום אחד שאלתי את החברות והן אמרו לי, 'מה קשור?' אמרתי, 'לא יודעת, אבל אין לי מצב רוח ואני בוכה הרבה. אולי צריך לאבחן את זה'. הדבר היחיד שהרגשתי והייתי טובה בו היה ההנקה. זה הצליח לי. זה הדבר היחיד שהרגשתי שאני עושה כמו שצריך".
פחות ילדה
היא נולדה וגדלה בתל־אביב, "החכמה של הכיתה. לא היפה. אף פעם לא חשבתי שאני מאוד יפה ואני גם עכשיו לא חושבת את זה. אני חושבת שאני נראית טוב, שאני מרשימה. יש לי חברות שאני רואה אותן ובכל פעם אני המומה מחדש מכמה הן יפות. בואי נגיד שלא על זה סמכתי. על המראה החיצוני. ונראה לי שבגלל שלא על זה סמכתי אז עבדתי כל השנים נורא־נורא קשה. שום דבר לא בא לי בקלות".
אחרי השלב ההכרחי בדמות "השכנים של צ'יץ'", התגייסה לצה"ל. כשהשתחררה ידעה בדיוק לאן היא הולכת, וצנחה לאתר ONE כמבזקנית ובהמשך כשדרנית קווים.
הייתה אצלנו כתבה על הטרדות מיניות של שדרניות קווים. קרה לך?
"את יודעת שלא כל כך הטרידו אותי מינית בתקופה ההיא? אני כאילו מתביישת להגיד את זה. לפעמים אני חושבת על התקופה ההיא ומנסה לחפש בכוח".
אני חושבת שבגלל שיש לך ביטחון עצמי, את לא קהל יעד למטרידים.
"יכול להיות, כי מהילדות כן זכורים לי שני מקרים: לא עברתי אונס או משהו, אבל אני זוכרת שהיה לי שכן בבניין שאני לא יודעת מה היה בינינו, מה הוא היה אומר, שגרנו בקומה חמישית ובכל פעם הייתי עולה ויורדת במדרגות רק כדי לא להיתקל בו במעלית. הייתה פעם שלמדתי עם מישהו ולא קרה בינינו שום דבר, אבל משהו הרגיש לי לא בנוח. חוצה את הגבולות. אני חושבת שהרבה פעמים משהו במילים יכול להיות מאוד פולשני. אני חושבת שאין אישה בעולם שלא הוטרדה מינית לפחות פעם אחת".
ל"ערב טוב" היא מגיעה ב־2007, כששמעה שהם מחפשים מבזקנית. כרגיל אצל ויצמן, שום דבר לא קורה במקרה. היא סימנה את פינס כמקום שהיא רוצה להגיע אליו. "מזל זה סבבה. צריך מזל. אבל לא הוא יעשה לך קריירה. אלא עבודה קשה".
כאישה, את במצב טיפה בעייתי: מצד אחד את משתפת פעולה עם האשליה של השואוביז, וב"ערב טוב" הכל זוהר ורזה, מצד שני את יודעת שילדות רואות את התוכנית הזאת ושזה לא ככה בחיים האמיתיים. איך מיישבים את הקונפליקט הזה?
"בפינס הכל נראה זוהר ויפה וזה חלק מהקסם של התוכנית, שהיא נראית כמו מסיבה. אני מבינה מה שאת אומרת, אבל אני לא חושבת שזה הדבר שמאפיין אותנו. אני חושבת שאנחנו עושים טלוויזיה טובה וכיפית, אבל אנחנו לא מחנכים את העולם".
ויצמן עבדה קשה במכרות הטלוויזיוניים, כולל הבלחות לערוץ הספורט וכאנליסטית בתוכנית של הקולגה דורין אטיאס, "שעת הדרקון". במהלך השנים ב"ערב טוב" היא הפכה ממשהו שנע בין נערת הגלגל לשדרנית רצף, לפרסונה טלוויזיונית בפני עצמה, במקביל לאטיאס. משנה לשנה זמן המסך שלה בתוכנית גדל והופעותיה המתוקתקות זיכו אותה בכרטיס כניסה למדורי האופנה. "גיא מפרגן לי ואני חושבת שכולם שם מאוד שמחים לראות אותי מתפתחת בעוד תחומים ועדיין נשארת נאמנה", היא אומרת. "פינס זה תמיד במקום הראשון אצלי וכולם יודעים את זה".
השלב האחרון באבולוציה היה לפני כשנה, כשויצמן עשתה את הלא ייאמן: אחרי שנים של הגשה בעמידה, היא התיישבה לשולחנו של פינס. העולם עצר את נשימתו, ואחרי שנייה המשיך לאייטם על ליהיא גרינר. "מה זה דיברו על זה", היא מגחכת, "דיברו על זה בלי הפסקה. וכל הזמן הצדקתי את זה שאני עומדת, שזה מתאים. ואז באיזשהו יום זה פחות התאים. הברך שלי פתאום התחילה לכאוב (צוחקת), הייתי מוכנה לזה. הבנו שאני כבר צריכה לשבת, שדי עם הלעמוד. זה אותת על זה שאני פחות ילדה שצריכה לעמוד כל היום עם החצאיות שלה".
הלכת לערוץ הילדים כשבערך באותו זמן קורין גדעון הנחתה את "האח הגדול". היה מעניין אותך?
"מה? לעשות פריים־טיים? ברור. את יודעת, אני מנחת טלוויזיה. זה דבר ענק".
הייתה צביטת קנאה קטנה?
"ממש לא. ומרגיזה אותי השאלה, כי דיברו איתי על זה המון. אני חושבת שהיא עשתה שם עבודה מצוינת. וכשהיא החליפה אותי היא עשתה עבודה מצוינת וזה לא פשוט. אני לא אוהבת את הדבר הזה שאומרים 'היית רוצה להתחלף איתה?' אני לא חושבת שיש מקום רק לאישה אחת. יש לי כל מיני תוכניות להמשך, אבל אני ממש רוצה להישאר איפה שאני נמצאת. אם אפשר לעשות דברים במקביל, מבחינתי זה אידיאלי. מה שבטוח הוא שהג'וב שלי הוא בטלוויזיה ואני לא הולכת לשום מקום. *
