שיר ביום

הַהוֹדָעָה חֲשׁוּבָה בְּעִקָּר בְּשֶׁל הַמִּלִּים שֶׁבָּהּ.

כָּךְ כּוֹתֵב לִי גִ'ימֵיְל, נְקֻדָּה. קוֹם.

חֲשׁוּבָה, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת לְעַצְמִי, עֲבוּר מִי?

אֵין הוֹדָעוֹת חֲשׁוּבוֹת.

אוּלַי רַק אֵלּוּ הַמִּתְדַּפְּקוֹת עַל דַּלְתָּהּ שֶׁל מִשְׁפָּחָה,

כְּדֵי לְבַשֵּׂר לָהּ. נְקֻדָּה. קוֹם.

שֶׁמִּזֶּה לֹא קָמִים יוֹתֵר.

זוֹהִי הֲרֵי הוֹדָעָה חֲשׁוּבָה, הַמְּבַשֶּׂרֶת כִּי דָּבָר לֹא יִהְיֶה

חָשׁוּב יוֹתֵר מֵעַתָּה וְאֵילָךְ.

מִלְּבַד מַה שֶׁאֵינֶנּוּ עוֹד. נְקֻדָּה. קוֹם.

מתוך: עתון 77, כתב עת לספרות, גליון 388,

אפריל־מאי 2016