זינוק בעלייה: סיפורה של שני בלוך
רוכבת אופני הכביש שהבטיחה את מקומה בריו 2016, מסבירה בראיון ל-ynet ספורט איך בגיל 37 היא הגיעה לפסגת הקריירה במקביל לטיפוח חיי משפחה וגידול שלוש בנות. "מתנהגת כמו אימא לכל דבר, רק שעכשיו גם אתמודד באולימפיאדה"
שני בלוך היא לכאורה אימא כמו כל אחת אחרת: קמה בשש בבוקר, מכינה סנדוויצ'ים, מעירה את הילדות, מלבישה ולוקחת אותן לגן ולבית ספר - אבל היא ממש לא כמו כולן.
ריו 2016
- העמוד האולימפי המיוחד של ynet ספורט
כשבלוך חוזרת הביתה, היא עוד מספיקה ללגום מהקפה ("עניין של הרגל, אפילו שהוא קר"), אבל אז מתלבשת ו"יוצאת לעבודה", שכוללת בין היתר ארבע שעות של אימונים, שש פעמים בשבוע, כשבכל יום היא מדוושת בממוצע 120 קילומטרים. לאחר מכן היא מחזירה את הילדות, מכינה להן ארוחת צהריים, כשהריטואל הזה חוזר שוב ושוב - אנחנו התעייפנו רק מלכתוב את זה.
"משפחה נורמטיבית לא?", מצחקקת בלוך בראיון ל-ynet ספורט.
"אני מתנהגת כמו אימא לכל דבר, חוץ מזה שהתכוננתי לחלום הכי גדול שהיה לי ועכשיו הגשמתי אותו, ואשתתף באולימפיאדה".
כן זאת שני בלוך. בגיל 37, כשלצידה בעלה שי והתאומות עמית ורותם בנות 4.5, והגדולה נגה (נוגי) בת ה-7, היא תהפוך בקיץ הקרוב לספורטאית המבוגרת ביותר במשלחת לריו ואחת המבוגרות אי פעם שייצגו את ישראל. בנוסף היא תעשה היסטוריה כשתהפוך לראשונה שמייצגת את המדינה במשחקים האולימפיים בענף רכיבת אופני כביש.
את הקריירה החלה בלוך מאוחר. רק בגיל 20 השתתפה בתחרויות טריאתלון, אבל שם בחלק השחייה, שנחשב לקטע הדומיננטי בענף, היא הודתה כי לא הייתה ממש חזקה והחליטה לוותר עליו. היות והיא לא ממש רצתה לוותר על פעילות ספורטיבית, החליטה בלוך להמשיך ולנסות את ענף האופניים בו התאהבה, וההישגים הארציים לא איחרו להגיע, ביחד עם הצעה מפתיעה להצטרף לקבוצת רכיבה באיטליה.
"הרכיבה הייתה לי די חדשה בהתחלה, זה עולם שונה ממה שהכרתי", משחזרת בלוך. "עברתי לאיטליה והתקבלתי לקבוצה וכל יום למדתי משהו חדש. התפתחתי והכרתי כל יום את הענף. חייתי בטוסקנה שהוא גן עדן לאופניים, ומפה לשם נשאבתי לזה ונשארתי שם שנתיים להתאמן".
מה כל כך משך אותך דווקא באופניים?
"מי שרוכב אופניים יודע שיש לענף קסם מיוחד שאי אפשר להסביר אותו כי אוהבים את האדרנלין ואת הקושי. הסיבולת, המנטליות, העובדה שיושבים שעות על האופניים ורוכבים. הכול ביחד בסופו של דבר מוציא ממך דברים שלא חשבת שאתה מסוגל. בתוך כך צריך להתכונן לכל מסלול שהוא שונה וכל סוג של קטע. כשהייתי צעירה יותר הייתי חזקה ונהניתי מהטיפוס, כי ידעתי שאני יכולה להתאושש מהר. היום זה קצת שונה, אבל אני עדיין במגמת שיפור בכל התחומים".
מרגישה הקלה
כאמור, לאורך השנים בלוך כבשה בדרך לא מעט פסגות נוספות (תרתי משמע), כשהייתה הישראלית הראשונה שהשתתפה בטור דה פראנס אותו סיימה במקום ה-18 בשנת 2002, היא השתתפה גם בג'ירו האיטלקי ובאליפות העולם, לפני שפרשה בשנת 2004. לאחר עשור של הפסקה במהלכה נישאה, עברה לגור בסקוטלנד שם עובד בעלה, וילדה שלוש בנות, היא שבה להתחרות.
איך משלבים הכול יחד?
"אני משתדלת שהבנות יקבלו את המקסימום. בגלל זה אני הרבה יותר עייפה והזמן שלי מוקצב, כי אם אני יודעת שלבנות שלי ייקח להתארגן חצי שעה יותר, זה ייפול על האימון שלי, אז אני הרבה יותר לחוצה, מנסה להיות יותר קפדנית עם הבנות, לזרז אותן להתלבש".
הספקת לעכל את מה שעשית כדי להגיע לאולימפיאדה?
"אני באמת מרגישה הקלה. עכשיו אצטרך לשנות פאזה כי חשוב לי לתת ייצוג ראוי בתחרות ולכבד את המדים שאני לובשת".
איך קיבלת את הבשורה?
"זה היה יום מיוחד עבורי כי הוזמנתי להעביר לילדים בכיתה של נגה שיחה על החיים שלי ועל האולימפיאדה והיה נורא מרגש. עשיתי מצגת על כך עד שקיבלתי את הטלפון שאני באולימפיאדה. נגה עצמה שמחה מאוד, למרות שהיא עדיין לא מבינה מה זה אולימפיאדה, אבל בטוח יהיה לה מה לספר לחברים עוד כמה שנים".
איך את יכולה להסביר למי שבחוץ מה דורש הענף הזה מספורטאי?
"כל מי שמשתתף בו יודע שזה ספורט לא זול וצריך להבין שהציוד זה חלק ממנו. זה ספורט שדורש המון שנים, המון הבנה, והסתגלות של הגוף. מי שמחפש אתגר, פשוט יכול להרים טלפון לאיגוד ולחפש קבוצה להצטרף".
ניסית הרי להגיע גם לאתונה 2004 ולא הלך, אז למה ניסית שוב?
"תאר לך שהיו מציעים לך להתקבל ל-NBA והיית פעם שחקן בליגה העל. אומרים שיש לך הזדמנות להיכנס לליגה הטובה בעולם, אתה לא תרצה לנסות? החלום הזה להשתתף באולימפיאדה תמיד היה אצלי".
והיו כאלה שחשבו שדווקא פז בש היא זאת שתגיע לריו, מה בדיוק קרה ביניכן?
"כמו בכל ספורט יש את התחרותיות, אף פעם זה לא סגור סופית. המטרות של כולנו היו ברורות וזה להיות הכי טובות. באתי להתחרות כספורטאית מהנבחרת, וכולם הבינו את זה. אני ופז מכירות שנים והיא עדיין רוכבת מצוינת ואני מקווה שתמשיך ותוביל אותנו קדימה".
ובכל זאת באופניים בניגוד ליתר הענפים, הקריטריון הוא נבחרתי, איך זה השפיע על הקמפיין?
"היו חיכוכים ויצאנו מזה בצורה הכי מקצועית. היה חשוב להמשיך את הקמפיין כנבחרת עם אנשים שיודעים מה הם עושים. גם שלא הלך ידענו שיש עוד תחרויות ועד הסוף לא מקפלים את הבאסטה. עכשיו החלום הגדול התגשם, אין עוד מחשבות מה יהיה בריו ומה אעשה שם".
את חושבת להמשיך להתחרות אחרי ריו?
"יש לי הרבה מחשבות אחרי ריו מבחינת הנבחרת. הקמפיין ממשיך קדימה, מהרגע שנסיים את ברזיל זה להגיע לטוקיו. פתחנו את הדלתות והבנות בנבחרת מאוד עשירות במוטיבציה עם המון כישרון ויכולת ויהיו עוד סיפורים מעניינים בדרך".
כשתעמדי על קו הזינוק בריו על מה תחשבי?
"על הבנות שלי, על שי בעלי שנתן לי את ההזדמנות הזאת וכולנו הגענו לשם. זו נקודת ציון בחיים. כל אחד שעומד על קו הזינוק באולימפיאדה זה וואו. הבנות לא יגיעו לעודד הם ייראו אותי בטלוויזיה".
לאחר שהגשמת את החלום האולימפי מה החלום הכי גדול עכשיו?
"אני נזכרת שכבר בגיל 17 זכיתי באליפות ישראל בריצות שדה בבית שאן. הגיע כתב וראיין אותי, וכשהוא שאל אותי מה החלום הגדול שלי כספורטאית אחרי שזכיתי באליפות הארץ? עניתי את התשובה האופטימלית – "להגיע לאולימפיאדה", והנה אחרי 20 שנה הגשמתי אותו. זה היה החלום הכי גדול שלי. לגבי העתיד? החלום הבא שלי הוא שנכניס רוכבת לטוקיו 2020".
לפנייה לכתב/ת 
