ג'סי אוונס: ואז היטלר ברח

מדינה: ארה"ב

ענף: אתלטיקה (ריצות קצרות, קפיצה לרוחק)

נולד: 12 בספטמבר 1913 באוקוויל, אלבמה

הלך לעולמו: 31 במארס 1980

הישגים באולימפיאדות: ברלין 1936 – 4 מדליות זהב (100 מ', 200 מ', 4x100, קפיצה לרוחק)

מעטים הם הרגעים שבהם הספורט עולה על כל דבר אחר, שבהם התעלות אישית במשחק או במרוץ מרוממת נפש של אנשים אל מעל לתקופה ונזכרת כאבן דרך. כזו היא אולימפיאדת ברלין 1936, כזה הוא ג'סי אוונס.

האצן השחור שהיה אזרח סוג ז' במדינתו הפך לאיש המסמל יותר מכל את האולימפיאדה, את התגשמות הרוח האולימפית. הישגיו ברמה הספורטיבית עצומים (רק קרל לואיס ב-1984 שחזר ארבע מדליות זהב באתלטיקה באולימפיאדה אחת), אך טביעת החותם שהשאיר – רמיסת כבודו של הרודן והצורר הגדול בהיסטוריה, רגע לפני התקופה הכי חשוכה שידעה האנושות – נמצאת בשורה אחת עם כמה מהרגעים הזכורים ביותר במאה ה-20. לא רק בספורט, אלא בכל.

ארבע מדליות זהב באולימפיאדה אחת. ג'סי אוונס(צילום: איי פי)

הסיפור מוכר לכם. אולימפיאדה נאצית בלב ליבה של תרבות הרוע, זו שמקווה להוכיח לעולם את עליונות הגזע הארי. חלומו הרטוב של אדולף היטלר. הפיהרר הגיע במיוחד כדי לראות גרמני זוכה בריצה  100 מ' האטרקטיבית, אך חזה ב-10.3 שניות של התעלות האדם השחור, שאותו החשיב ל"פרימיטיבי הבא מהג'ונגל". למרות שהעובדה הזאת עדיין שנויה במחלוקת, הרודן המשופם כנראה ברח כדי לא לצפות בטקס הענקת המדליות ולהימנע מלחיצת ידו של אוונס.

אחרי יותר מעשור של ניצחונות והישגים למפלגה הנאצית, חש היטלר לראשונה תבוסה, הושפל לעיני כל במגרשו הביתי. עד הפעם הבאה שזה יקרה, יחלפו תשע שנים בעזרת הצבא הגדול ביותר בהיסטוריה. במבט לאחור, אוונס הוא אחת האגדות הגדולות שידע עולם הספורט, אבל חייו אחרי אולימפיאדת ברלין היו טרגדיה גדולה לא פחות.

ג'סי אוונס על הפודיום בברלין(צילום: איי פי)

"אי אפשר לאכול ארבע מדליות זהב"

סיפור חזרתו לארה"ב של אוונס היה עצוב. תחילה, ההזדמנויות להרוויח כסף וההצעות לפרסומות זרמו, כיאה לאלוף אולימפי. באחת הפעמים אוונס אף החליט לוותר על תחרות בינלאומית בשבדיה על מנת להשתתף בפרסומת שכזו. בשל כך, איגוד האתלטיקה האמריקני החליט בזעם לבטל את מעמדו כספורטאי חובב (מעמד נדרש לספורטאים בתקופה ההיא באולימפיאדה), ולמעשה במחי יד לעצור לו את הקריירה ולגרום לפרישתו - לפחות ממרוץ מול בני אדם.

ליגת השחורים בבייסבול, שיועדה כמובן לאפרו-אמריקנים בלבד, היתה הזדמנות מצוינת עבור אוונס להשתלב שוב בספורט. כך לפחות הוא חשב. הוא היה ממקימי אותה ליגה ואף ניהל את הפורטלנד רוזבאדס. אלא שמישהו בארגון הזה חשב שהדבר הנכון ביותר כדי למשוך קהל, יהיה להציג לראווה את אוונס במרוץ נגד... סוסים - האם "החיה השחורה" תנצח את "החיה על ארבע רגליים". מלבד בושה אחת גדולה, את אף אחד זה לא ממש עניין. הליגה דרך אגב, בוטלה כעבור חודשיים.

כדי להתפרנס נאלץ אוואנס להתחרות מול סוסים(צילום: AP)

"כולם אומרים שזה לא מכובד שאלוף עם ארבע מדליות זהב יתחרה נגד סוסים", אמר אוונס בסוף ימיו ולא התנצל, "אבל מה הייתי צריך לעשות? אי אפשר לאכול ארבע מדליות זהב".

רגע לפני שהגיע לתחתית השאול, אמריקה התפכחה. השחורים החלו לצאת אט-אט מהגטו בשנות החמישים, וגם אוונס עצמו הפך לשגריר של רצון טוב מטעם ארצות הברית אותה מדינה שזרקה אותה לכלבים. סליחה, לסוסים, אחרי מינכן 36'. בשנת 1980, בגיל 66 ואחרי 35 שנים של עישון כבד, אוונס נכנע לסרטן הריאות. שלוש שנים אחרי מותו נכנס אוונס להיכל התהילה של הספורט האולימפי האמריקאי. השנה עובד סיפורו לסרט הוליוודי בשם "המרוץ" שזכה לשבחים רבים.