זה קרה בחודש מארס האחרון. שרון הולצמן החליט שדי, נמאס לו מהחיים האלה.
"הייתי אצל חבר בבית. כתבתי צוואה, נפרדתי מהעולם ובלעתי את כל הכדורים שהיו לי: כדורי שינה, הרגעה, תרופות פסיכיאטריות ומשככי כאבים. נכנסתי למיטה והלכתי לישון. התעוררתי ביום ראשון עם כאב ראש ואמרתי לעצמי: 'תראה אותך, אפילו להתאבד כמו שצריך אתה לא מסוגל. איזה פתטי'".
ניסיון ההתאבדות היה אמור לסיים עבור הולצמן רצף של כמה שנים קשות, שכללו לדבריו התמכרות קשה לכדורי הרגעה, לכדורי שינה ולכדורים פסיכיאטריים; ניסיון לפתוח דף חדש עם בת זוגו השנייה ותינוקם, שכישלונו הביא לסיומה של מערכת היחסים; ואם כל זה לא הספיק, לפני שנה וקצת, במארס 2015, נוספו גם מעצר וחקירה מטעם רשות ניירות ערך, שהסתיימה בכתב אישום שהוגש לפני כחודש ומייחס להולצמן עבירות של זיוף המשפיע על עסקאות ותרמית בקשר לניירות ערך, בדרך של הנעה או ניסיון להניע לרכוש ניירות ערך.
בכתב האישום נטען, כי "במסגרת פעילותו התרמיתית שנועדה להפיץ מידע חיובי כוזב, זייף הנאשם באמצעות מחשבו האישי מסמך אשר נחזה להיות כתבה אינטרנטית של העיתון 'גלובס'. הנאשם הכתיר את הכתבה בכותרת 'רעידת אדמה: גזפרום הרוסית מציעה לרכוש את גבעות עולם'. ותוכנה כלל נתונים פרי דמיונו של הנאשם בדבר הרכישה הצפויה. תוכן זה היה כוזב וממילא לא פורסם על ידי 'גלובס'".
בכותרת המשנה של הידיעה שהתפרסמה בכמה אתרי אינטרנט נכתב גם שהצעת הרכש היא "ככל הנראה עקב דוח חדש שקובע שעתודות הנפט בשדה מגד גדולות באופן משמעותי ממה שחשבו בהתחלה", כי "גבעות הזמינה ארבע מכונות קידוח חדשות שיגיעו בשבועות הקרובים", וכי לפי אנליסטים בכירים, "מניית גבעות עולם תזנק באלפי אחוזים בימים הקרובים".
החוקרים טענו כי הידיעה, שפורסמה בדצמבר 2012, הייתה אמורה להניע משקיעים לרכוש יחידות השתתפות של גבעות, הנסחרת בבורסה. לטענת רשות ניירות ערך, הולצמן קנה יחידות השתתפות של גבעות ב־100 אלף שקל לפני הפרסום המטעה ומכר אותן ברווח של אלפי שקלים.
סקס, סמים ורוקנרול
הולצמן, כיום בן 47, פרץ לתודעה בתחילת שנות ה־90 כחבר בלהקת אבטיפוס, בין היתר לצד אייל שכטר ואמיר בן־דוד. אלבומם הראשון "מה החזאי מבין" כלל כמה שירים של הולצמן ששכטר הסולן ביצע. ב־97' התפרקה הלהקה והתאחדה בלי הולצמן, ולא רק בגלל קריירת הסולו שניהל אלא גם בגלל יחסים רעועים, לדבריו, עם אמיר בן־דוד, חבר הלהקה. ב־2006 התפרקו הנישואים הראשונים של הולצמן ואשתו, שאותה הכיר בתיכון בהרצליה. לשניים שני ילדים, היום בני14 ו־15 וחצי.
"זו הייתה תקופה פרועה של סקס, סמים ורוקנרול", מספר הולצמן בגילוי לב. "בעולם המוזיקה יש המון פיתויים, ואני מודה שנפלתי לכל הבורות שאפשר. כשהסמים זמינים וכשהסקס מאוד זמין, מאוד קשה להגיד 'לא'. למשל, הייתי יושב בפאב והגיע סוחר סמים, מאוד נחמד. היום סוחרי הסמים הם חבר'ה על הכיפאק. אלה לא הסוחרים של פעם, שנראו ודיברו כמו בעולם התחתון. אז אחד כזה בא ואמר לי: 'הולצמן, אתה רוצה שורה?' ומשורה לשורה, אתה רוצה שיהיה לך בבית גרם. מהר מאוד אתה מגיע לעוד ועוד".
את החיים הטובים השלימה גם הצלחת השיר "מה שאני רוצה", ב־2004 שהפך לשיר הנושא של "מסודרים", שהיה שיר סולו של הולצמן, הכניס לו כסף גדול והוסיף לו הילה של הצלחה.
ספר איך זה קרה.
"התקשר אליי אסף הראל, אמר שהוא עובד על סדרה ורוצה את השיר. אמרתי לו: על הכיפאק. אף אחד לא דמיין שזה יצליח כל כך. הרווחתי המון כסף, בעיקר אחרי שסלקום קנו את השיר לפרסומת שלהם. באותה תקופה עשיתי כמעט כל סם אפשרי ומאוד נהניתי מזה. זו הייתה תקופה נהדרת. את רובו של האלבום 'זהב', שזכה לביקורות מצוינות, כתבתי תחת השפעת סמים. אבל באותה תקופה גם השתלחתי באנשים והצלחתי לריב עם כל התעשייה. השארתי אחריי אדמה חרוכה. ב־2009 החלטתי להיגמל מהקוק ובמקביל פגשתי את אשתי השנייה, שצעירה ממני ב־13 שנה, ובעזרתה היה לי מאוד קל להיגמל. שיניתי פאזה לחיי בית וזוגיות והכל היה סבבי־בבי, עד שבאוקטובר 2010 התפרצה אצלי תסמונת פוסט־טראומה שקשורה לתאונה מחרידה שעברתי בצבא".
בזרועו השמאלית של הולצמן ישנן עד היום צלקות מחורי כניסה ויציאה של קליע מאג. "הייתי חייל בטירונות נח"ל", הוא משחזר, "והיינו צריכים לפרוק את המאגים מהנגמ"שים. המחלקה חולקה לזוגות, ובאחד המאגים היה תקוע קליע שנפלט, פגע לי ביד והמשיך לגב של חבר טוב, שהתחיל לצרוח צרחות נוראיות, שאני עדיין שומע בלילות. בגלל הפציעה הפיזית ירד לי הפרופיל, אבל הפכתי לחובש ושירתתי שירות מלא. ב־2010 פתאום, בלי אזהרה מוקדמת, התחילו לי התקפי חרדה קשים, סיוטי לילה, מחשבות אובדניות, דיכאון, חוסר תפקוד, פחד לצאת מהבית. כדי להתגבר על זה בניתי לי מין קוקטייל של כדורי שינה והרגעה ותרופות פסיכיאטריות. רציתי לברוח מהחיים לתוך השינה. להיעלם. התחלתי באחד־שניים ובגלל שאני טיפוס מתמכר, לאט־לאט המינונים עלו והתחלתי לפתח תלות. זה הגיע למצב שבלילה אחד הייתי לוקח 40 ואפילו 50 ו־60 כדורים יחד".
איך השגת כאלה כמויות?
"קניתי בשוק השחור. אשתי השנייה רצתה לעזור לי, אבל הייתה חסרת אונים. זה משהו שאדם עובר לבד עם עצמו, עם כל השדים והפחדים. היום אני מבין שלא היה לי סיכוי בלי עזרה, אבל אז חשבתי שאני אהיה בסדר. שאני אצא מזה לבד, כמו שיצאתי מהקוק. כשאתה תחת השפעת כדורים, אתה מרגיש כמו מלך העולם. פרק הזמן שבין הלקיחה לשינה מכניס אותך לסוג של היי, ואתה עושה דברים שאתה לא לגמרי מודע להם, כי המוח שלך נמצא באיזה אזור דמדומים".
וואו, איך נפלתי
ואז, במארס 2015, הגיע צלצול השכמה מהחיים. "דפקו בדלת בשש בבוקר", משחזר הולצמן, "פתחתי עם בוקסר, ואמרו לי: 'שרון הולצמן? באנו לעשות חיפוש'. נכנסו לי הביתה חמישה אנשים שנראו כמו טיפוסים מהמטריקס. לא הבנתי מה הם רוצים. חשבתי שאולי עשיתי משהו בלילה, שאני לא זוכר מהטשטוש של הכדורים. ואז שמו אותי בניידת, באמצע, עם אחד מכל צד. אתה לחוץ בפנים והמחשבות עוברות לך בראש: מה הם רוצים ממני? לאן אני נוסע? הם יכולים להעלים אותי ואף אחד לא יידע. יש מין הרגשה כזו של 'בוא'נה, זה אנשים עם כוח, סמכויות'. הייתי תחת השפעת קוקטייל חזק של כדורים ועד שהגענו לחקירה, הייתי בטוח שאני בחלום ועוד רגע אני מתעורר וקם מהמיטה. ואז החוקר אמר לי: 'אנחנו מאוד אוהבים את השירים שלך'. ברגע שהוא אמר את זה, אמרתי: 'וואי־וואי, איך נפלתי פה', כי הרגשתי שהוא לא מכיר אף שיר שלי.
"בטח אמרו לו: 'מגיע זמר מפורסם, תתייחס אליו בהתאם', והם הפכו אותי לסלב־על. עד שעברתי את החקירה לא הבנתי כמה אני מפורסם. תוך כדי השאלות הבנתי שהם בונים דמות שלא קיימת באמת. אני לא כזה סלב. כולה מוזיקאי שכותב שירים בשני אקורדים והדבר היחיד שאני מבין זה קצת בגיטרות. מה לי ולמניות? מה לי ולמחשבים? אתם בהזיה. עוד שנייה קפקא דופק בדלת ונכנס.
"אז נפל לי האסימון שוואלה, העסק רציני. משהו קורה פה. בינתיים, השפעת הקוקטייל התחילה לפוג ואני התחלתי להיות עצבני. ביקשתי שיתקשרו לעורך הדין שלי, ארי שמאי. אנחנו חברים טובים. הוא אוהד הפועל ולפני הכל עורך דין מעולה. היה הכי טבעי בעולם שאפנה אליו. אחר כך התברר שהתקשרו אליו רק בחמש בערב, כשאני ביקשתי אותו כבר ב־12. ואז מטיחים לי את הפרטים בפרצוף כמו בסרטים. אמרו לי: 'אתה הולך להודות בהכל'".
ומה ענית?
"בהתחלה לא עניתי כלום. לא הבנתי על מה מדברים, אבל כשהזמן עבר, הרגשתי שאני מתחיל להישבר. באיזה שלב אמרתי להם: אני מודה בהכל, רק תשחררו אותי הביתה, להשתין. זה הרג אותי. כי גם אם זה אמיתי, וגם אם אני אשם, האם צריך להתייחס אליי כמו למחבל?"
בשש בערב נלקח הולצמן לבית המשפט. "הרשות רצתה שאשב במעצר ואתן 100 אלף שקל ערבות. ארי שמאי הגיע ואמר: 'נפלתם על הראש? אלף שקל ערבות'. בסוף השופט פסק 15 אלף. צ'רלס בוקובסקי אמר פעם שאם אתה רוצה לדעת מי החברים שלך באמת, תגיע למצב שיחתמו לך ערבות. ואני למדתי על בשרי כמה זה נכון. פתאום כל החברים שלי נעלמו. אנשים שהיו חברי נפש מהגן. אני מתקשר, מבקש שיחתמו לי, והם אומרים: 'אני לא יכול'. אחרים בכלל לא ענו. התחושה הזו שנשארת לבד היא מאוד־מאוד קשה. לג'ון לנון יש שיר, 'אף אחד לא אוהב אותך כשאתה דפוק וזרוק'. יש בו הרבה אמת. בסוף מי שחתם היה אבא שלי, הטוב והאהוב, שלמרות כל הבושות שעשיתי לו בשנים האחרונות לא הרים ידיים. גרושתי הראשונה, שהיא אישה אצילית ונדירה, הבינה מהר שאני במצב קשה, והיה עוד חבר קרוב. ואז אני הולך הביתה, ואחרי רבע שעה הכל כבר נמצא באתרים באינטרנט".
הולצמן אומר שבנוסף לחוויית החקירה הטראומטית, מאותו רגע נוספה לו חוויית נטישה המונית של חברים. "הרבה חברים מוזיקאים פשוט לקחו ממני צעד אחורה. לא רצו להיות קשורים אליי".
למה אתה חושב שזה קרה?
"אנשים קוראים את האייטמים עליי בעיתון ולא מבינים מה באמת קורה מאחורי הקלעים. בעז בנאי ואני הקלטנו דואט נורא יפה שהייתי אמור לשחרר לרדיו. מיד אחרי פרסום הפרשה הוא התקשר ואמר לי בצורה מאוד ברורה: 'שרון, אני לא רוצה איתך שום קשר, אני מבקש ממך למחוק את השיר הזה מיוטיוב, אני מבקש ממך שלא תוציא את השיר הזה'. ובאמת מחקתי את השיר, והוא היום רק במחשב שלי. איגי וקסמן, שהלחנתי לה את רוב האלבום 'אדום', עשתה עכשיו הופעה לרגל 20 שנה לאלבום ולא הזמינה אותי — עזבי כמוזיקאי או כזמר, אפילו לא כאורח. שלחתי לה הודעות, היא לא ענתה. כלום. גיא ויהל, כשהכרתי אותם הם היו שני חבר'ה זרוקים מהתחת בדירה מעופשת בתל־אביב, בלי שקל. הם עשו הופעה ב־2008 וביקשו ממני להתארח. באתי בכיף בלי לחשוב פעמיים. אחר כך בחרתי בהם שיפיקו את האלבום שלי 'בוער' ב־2010. חשבתי שאנחנו חברי אמת ואהבתי אותם מאוד, אבל בהופעה האחרונה שלי עכשיו, כשביקשתי מהם להתארח, הם אמרו: 'תשמע, שרון, זה לא מתאים'. יצאו קאקות. אנשים ששכחו מאיפה הם באו.
"לעומת זאת היו אנשים שנשארו נאמנים לי. יש את מוקי, יואב קוטנר, קובי ויטמן, הבעלים של האולפן שבו אני עובד באופן קבוע. יש בודדים שהם בעדי. היום אני ממש מצורע. בתעשייה היום אני פשוט מחוק, מנודה. מאז פרשת המניות אף אחד לא רוצה לעבוד איתי, לשמור על קשר. הסיבה המרכזית שאני מתראיין עכשיו", הוא עוצר לרגע, "זה כדי להשמיע את הצד שלי בפרשה".
ומה הצד שלך?
"שלא רק שלא העליתי את הידיעה השקרית לאינטרנט, אלא שברשות ניירות ערך יודעים בוודאות שלא אני העליתי את הידיעה. אני לא איש מחשבים, וגם הרשות יודעת את זה. כל מה שיש לרשות ניירות ערך נגדי זה דברים נסיבתיים. כתובות מייל שאולי פתחתי ואולי לא, הודעות בפורומים. IP זה דבר שקל לזייף. הרי אף אחד לא חושב שאם עשיתי את זה, עשיתי את זה דרך המחשב האישי שלי. קאם־און! אני לא עד כדי כך טיפש. אם הייתי עושה דבר כזה, הייתי עובד דרך מכשיר אחר, מחליף את ה־IP. אז מה, אני אשב בבית במחשבי הפרטי? מה, אני לא יודע שהיום קל לעלות על זה? כתב האישום אומר שאני כביכול הרווחתי 2,000 שקל מהדבר הזה, ואני שואל אותך, אני אשב בכלא על 2,000 שקל? הם יודעים שהם יפסידו במשפט, אבל זה לא מעניין אותם. מה שמעניין זה הפוטנציאל ליחסי ציבור נהדרים על הגב שלי. העובדה שאני זמר מפורסם גורמת לכל הגופים האלו לסחוט את הלימון שרון הולצמן עד הסוף. אבל האמת הורסת להם את כל הסיפור הסקסי".
זה המקום לציין כי ב־2012 התראיין הולצמן למקומון בשרון, ולא הכחיש שהוציא הודעה לעיתונות בעילום שם על כך שהחריב חדר במלון, או העלה לאתר האינטרנט שלו הודעה מפורטת על מותו שלכאורה נלקחה מאתר ynet ועוצבה כאייטם ממדור התרבות באתר.
למה עשית את זה?
"כי הייתה בזה אמירה. ששרון הולצמן הישן מת ועכשיו יש שרון הולצמן חדש. לי אין את הידע הטכנולוגי לעשות דבר כזה, אבל יש לי חברים האקרים".
למה אתה מסתבך שוב ושוב באותו סוג עבירה?
"כנראה זה חלק מההתנהלות הבעייתית שלי בשנים האחרונות".
הפעם עשית את מה שמיוחס לך?
"אולי סחרתי במניות ואולי לא. אולי אני מנסה להגן על מישהו? אולי הסתבכתי עם אנשים לא כל כך נעימים? מישהו שאל אותי? מישהו חשב על זה? מישהו התעניין בזה? לא. אני מודה שלא הייתי אז בראש נקי, הייתי תחת קוקטייל של כדורי שינה, כדורי הרגעה, תרופות שבהחלט פגעו בכושר השיפוט שלי. אבל לא עשיתי את מה שכתוב בכתב האישום. ואם עשיתי דברים, הם דברים זניחים. הרשות הציעה לנו עסקת טיעון של עבודות שירות", הוא מגלה, "ואני לא הסכמתי, כי אני חף מפשע".
גם לקובי פרץ הציעו עסקה, הוא סירב ועכשיו הוא בדרך לכלא...
"בניגוד לאחרים", הולצמן זוקף את גבו, "אני רגוע, כי אני יודע שזה לא אני שהעליתי את הידיעה לרשת. אני יודע שכל שופט בעולם יבין את זה".
ואותם 2,000 שקל שהרווחת?
"לא הרווחתי שקל. את מאמינה לכל מה שכתוב? אני לא מאמין. לא הייתי מעורב. ואם עשיתי דברים, זה היה עבור מישהו. אולי ישבה לה חבורת האקרים ואמרה לעצמה: 'בוא נבדוק אם ברשות לניירות ערך ערניים?' גם אם נעשתה עבירה, מדובר בעבירה קונדסית, שטותית, 'ירחמיאלית', כמו שעורך דיני אומר. זה גם לא פגע באף אחד. אף משקיע נורמלי לא האמין ולא קנה מניות בזכות הידיעה".
למרות שהולצמן טוען שייתכן שמדובר באדם אחר שעליו הוא מחפה, הוא מתעקש ש"לעולם לא אסגיר את האנשים האלו. זה חלק מהדי־אן־איי שלי".
אתה מפחד ממישהו?
"לא".
סוחטים אותך?
"ממש לא".
אתה חייב כסף לאנשים?
"לא, רק לבנקים. כמו כולם".
אתה מסובך עם מישהו?
"לא, חס וחלילה. ימי ההסתבכויות והבלגנים חלפו עברו", הוא מבטיח.
היית מתנהל אחרת בפרשה הזו?
"אולי מיהרתי, זה בגלל האופי שלי, שהוא הרפתקני ומותח את הגבולות. אהבתי לגעת בקו האדום ולרדת למטה. זה משהו אישיותי. אולי הייתי עושה כמה דברים אחרת. אולי הייתי עוצר את יצר ההרס העצמי. אבל באותה תקופה הייתי חי־מת, על סמים וכדורים, הייתי פה ולא פה. אז לבוא אליי בטענות על משהו מ־2012 זה קצת מצחיק. הצער הגדול שלי זה על עוגמת הנפש שגרמתי לאבא שלי ולמשפחה ולקרובים. אני מקווה שהם יסלחו לי".
טיפול וגמילה
מאז שניצל מניסיון ההתאבדות שעליו הוא מספר, לפני שלושה חודשים, החליט הולצמן לעלות על מסלול שיקום. בשבועות האחרונים שכר בית קטן, עם גינה, בהוד־השרון. את פרנסתו הוא מרוויח מעבודה כמורה למוזיקה, מהופעות בפני ועדי עובדים של בנקים וחברות היי־טק ומתמלוגים. "למזלי", הוא אומר, "יש לי המון שירים שהצליחו. שירים שכתבתי הפכו ללהיטים שמושמעים. הכי מושמע לפי אקו"ם זה 'מסודרים'".
בימים אלה הוא פותח את הבוקר, מה שיכול לקרות גם בצהריים, אם הייתה לו הופעה לילית, בישיבה מול המחשב ומחפש עבודה.
"הציעו לי בעבר לעבוד כיועץ מוזיקלי בהפקות כמו 'דה ווייס' או 'כוכב נולד'. אני עדיין שוקל. יורם זק הוא חבר טוב והיה דיבור על להיכנס ל'אח הגדול VIP', אבל זה נפל. אני נמצא באולפן פעם בשבוע, עושה חזרות עם הרכב לקראת הופעה ולפעמים הולך להופעות בעצמי. אני מת על ג'יין בורדו, בלקן ביט בוקס ואביתר בנאי. אני כבר לא מסתובב בתל־אביב. היום אני במקום אחר".
אחד האנשים שחשוב להולצמן לדבר עליו בחיוב הוא מוקי. "הלחנתי לו כמה שירים ולמרות שהם לא ייכנסו לאלבום, עצם זה שהוא פנה אליי מעט לפני פרוץ הפרשה, ולא ניתק מגע גם כשהכל התפוצץ, מראה שהוא אדם מיוחד, ולא סתם מצליח לו. מוקי הוא נשמה. מתקשר, שואל לשלומי ו'אל תוותר כי אתה מוזיקאי מוערך ואל תיתן לחיים לגרור אותך', כי יש לי ימים שאני בבוץ ואומר לעצמי: אני כלום, אני אפס, אני לא מוכשר, אין לי תכלית. אני סתם בחיים האלו'. בשנים האחרונות היו לי נפילות, אבל לצד זה פתאום יש היי מהופעה טובה, משיר שכתבת, מלידת הבן שלי".
תכתוב על זה אלבום?
"מה שעברתי בשנה האחרונה שווה לא אלבום אחד, אלא אלבום כפול. אבל תני לי להתאפס על עצמי. אני צריך לחזור לחיים".
מה עם איחוד של אבטיפוס, זה תמיד עובד טוב.
"עד מארס האחרון לא היה סיכוי כזה. ביני ובין שכטר תמיד היה חיבור מעולה. כשאני והוא לבד זה עובד. ברגע שנכנס למשוואה בנדה (אמיר בן־דוד) זה לא עובד. ועובדה שכששכטר הוציא אלבום סולו, הייתי שם על הבמה עם הבס, וכשאני הוצאתי אלבום סולו שלי, שכטר שר איתי דואט. שכטר לא ברשימת המאכזבים שלי. להפך. כשנודע שחקרו אותי, הוא כתב בעדי בטוויטר, שעושים לי לינץ'. זה מאוד חימם לי את הלב. אם יש בי סוג של כעס קטנטן זה על בנדה. אבל מבחינתי, ממארס דברים השתנו. היום אני הרבה יותר פתוח, עם פחות כעסים. אני נמצא במקום אחר, גם לגבי אפשרות של איחוד".
פעם בשבוע הוא הולך לטיפול פסיכיאטרי, ובזכותו נגמל מהכדורים. "כשזוגתי השנייה סיימה את הקשר, לא היה לי איפה להיות. ישנתי על הספה אצל גרושתי הראשונה, ושם בעצם התחלתי את הגמילה. זה היה נורא. זרמים, גלי חום, צמרמורות. חרדות קשות, דברים קשים, הזעות. סיוט אחד גדול. אבל הפסיכיאטר אמר לי שאני הרבה יותר חזק ממה שאני חושב ועודד אותי להפסיק הכל בבת אחת. הגמילה מכדורי השינה הייתה אפילו קשה יותר מהגמילה מהקוק. היום אין לי כדורים בבית בכלל. מהרגע שהתעוררתי מניסיון ההתאבדות, החלטתי שאני מחזיר לעצמי את השליטה. אנשים בריאים לא יכולים להבין למה אדם רוצה למות. אבל קורה שאדם מגיע לאיזה מקום שהכל שחור: העתיד, ההווה. אין לו טעם לחיים, הוא מרגיש חוסר תכלית. למזלי הילדים מאזנים אותי, ואני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם הייתי רווק בלי ילדים. גם כשחשבתי להתאבד חשבתי על הילדים. אמרתי לעצמי: אתה לא משאיר אותם בלי אבא. תתנקה וצא מזה". •
תגובות:
מרשות ניירות ערך נמסר בתגובה: "מחלקת חקירות, מודיעין ובקרת מסחר ברשות ניירות ערך העבירה את תיק החקירה בעניינו של שרון הולצמן לפרקליטות מחוז תל־אביב (מיסוי וכלכלה) ביולי 2015 . במאי 2016 הגישה הפרקליטות כתב אישום נגד הולצמן לבית המשפט המחוזי בתל־אביב המייחס לו עבירה של הנעה בתרמית בניירות ערך ועבירת זיוף המשפיעה על עסקאות. על פי כתב האישום, במהלך חודש דצמבר בשנת 2012 זייף הולצמן כתבה אינטרנטית של עיתון 'גלובס' בדבר עסקה לרכישת חברת גבעות עולם על ידי חברת גזפרום, שצפויה להעלות את שווי החברה, וזאת על מנת לרמות את קוראי הכתבה ולהניעם לרכוש את ניירות הערך של חברת גבעות עולם. בנוסף לכך פעל הולצמן להפצת הכתבה בפורומים כלכליים שונים. יום לפני פרסום הכתבה המזויפת רכש הולצמן לחשבונו יותר משני מיליון ערך נקוב במניית גבעות עולם בסך כספי של 100 אלף שקל, שאותם מכר חמישה ימים לאחר פרסום הכתבה".
עו"ד ארי שמאי: "שרון הוא אדם טוב. הוא אינו עבריין, אלא עשה טעות שעימה נתמודד בבית המשפט. חבל לי שהרשות לניירות ערך, גוף גדול ועוצמתי – מצד אחד מפחד מטייקונים ומצד שני רודף אנשים כמו הולצמן".
בעז בנאי: "שרון הוא מוזיקאי מוכשר ואין לי דבר אישי נגדו. התחברנו כדי לעשות ניסיון לעבודה משותפת והניסיון לא עמד בקריטריון מוזיקלי שהייתי שלם איתו. לא היה לזה שום קשר לפרשה כזו או אחרת. למרות זאת, שרון הוציא את השיר בניגוד לדעתי. אמרתי לו שאני לא רוצה שהשיר ייצא, לא עכשיו ולא בכלל".
יהל דורון מהצמד גיא ויהל: "לא שמעתי על הפרשה עם הרשות לניירות ערך. אנחנו אוהבים את שרון ולא הפנינו לו עורף. באותו יום שהוא ביקש שנופיע איתו היתה לנו השקה. זה היה עניין טכני. אין לנו שום דבר עקרוני נגדו".
אמיר בן־דוד: "אין לי עניין להגיב לדברים".
איגי וקסמן: "אין תגובה".
