שכחו אותי בבית: השחקנים הכי חסרים ביורו
רגע לפני שהטורניר הגדול ביותר בתולדות אליפויות אירופה יוצא לדרך, בחרנו עבורכם את עשרת השחקנים שנתגעגע אליהם יותר מכל ביורו הקרוב. מהכוכב העולה של נבחרת פורטוגל, דרך קפטן בלגיה ועד המשוגע של הסקוואדרה אזורה
10. דיאן לוברן
להיות האיש הכי פחות יציב בליברפול חסרת היציבות זה אתגר לא פשוט אבל נדמה שלוברן נותן פייט על ה"תואר" הזה. על פניו, הוא עשה את מסלול ההתקדמות הבטוח ובגיל 26 סיים את עונתו השנייה בליברפול. אז איפה הוא טעה? על הדשא, ויותר מידי. בכל פעם שקיבל את ההזדמנות, השגיאה לא איחרה לבוא. יורגן קלופ הצליח להרגיע בחודשים האחרונים את הבלם הקרואטי, ובעקבות פרשת החומרים האסורים של ממאדו סאקו, חזר לוברן להרכב של ליברפול. אלא שהיחסים עם מאמן הנבחרת כבר היו בשפל נמוך מידי בשביל להיות ביורו. בכל טורניר גדול יש לפחות טעות קריטית אחת, אם לוברן לא האיש לעשות אותה, קרואטיה ויתרה על בלם מצוין.
9. מרגים ברהימי
כבר במשחק השני בטורניר ייפגשו שני אחים, טאולנט וגרניט שאקה, לראשונה בתולדות אליפות אירופה, בהתמודדות בין שוויץ ואלבניה. אבל חוץ משאקה האב, יהיה אדם נוסף קרוע במפגש הזה - מרגים ברהימי. הקשר בן ה-23, של גראסהופרס, נולד ביוגוסלביה בשיאה של מלחמת האזרחים ולאחר שנתיים היגרו הוריו לציריך. הוא גדל בשוויץ ושיחק כל חייו בקבוצות המקומיות אבל הראשונה לזכות בשירותיו הייתה הנבחרת הצעירה של אלבניה, בזכות מוצאו. ברהימי רשם 10 הופעות בנבחרת עד גיל 21 ואפילו אחת בבוגרת במשחק ידידות לפני ששינה את בחירתו ועבר לייצג את הנבחרת הצעירה של שוויץ. בשנה שעברה, בסוף התלבטויות רבות בין שוויץ ואלבניה, בחר הקשר בכלל לייצג את קוסובו, שבשטחה נולד. אם לא הבחירה הזו, ייתכן והיינו רואים אותו ביורו.
8. ברנרדו סילבה
לאורך השנים, הציגה נבחרת פורטוגל כישרונות יוצאי דופן על הבמות הגדולות ביותר. הדוגמה הזכורה ביותר היא כריסטיאנו רונאלדו שכיכב בגיל 19 ביורו 2004 הביתי. 12 שנים חלפו ורונאלדו עדיין במרכז העדשה אבל נראה שנבחרתו זקוקה לשחקנים מלהיבים לצדו בשביל ללכת עד הסוף. ברנרדו סילבה היה יכול להיות אחד כזה. הקשר ההתקפי של מונאקו חווה את עונת הפריצה שלו בכדורגל האירופי ובגיל 21 הוא רשם העונה שבעה שערי ליגה ב-32 הופעות. העובדה שהוא במגמת עלייה יכולה להיות מכריעה בטורניר מהסוג הזה והיא הדבר הכי רחוק שיש מנאני, קווארסמה ואדר.
7. יבגני שאחוב
יבגני שאחוב פרש ממשחק פעיל בשנת 1996 אחרי חמש עונות במכבי פתח תקווה. יבגני שאחוב יעזוב בסוף החודש את דניפרו האוקראינית ויצטרף לפאוק סלוניקי היוונית. יבגני שאחוב הוא הבן של יבגני שאחוב. מוזרים האוקראינים האלה. בגיל 25, שאחוב הבן עדיין לא ערך את הופעת הבכורה בנבחרת הבוגרת אבל היה בסגל המורחב עד לניפוי האחרון וישב על הספסל במשחק ההכנה ליורו נגד רומניה. גם אם לא היה מקבל דקות משמעותיות בטורניר עצמו, היה שווה שיהיה בסגל רק בשביל קלוז-אפ אחד על האב.
6. וינסנט קומפאני
מכת פציעות הפילה את בלמי נבחרת בלגיה בזה אחר זה. מלבד וינסנט קומפני, גם דדריק בויאטה וניקולס לומברטס ייעדרו מהסגל של מארק וילמוטס. מדהים שדווקא תומאס ורמאלן כשיר ברגע הנכון. בינתיים. קומפני הוא ללא ספק האבידה הגדולה מכולם. שני במספר ההופעות בנבחרת, משחק ברמות הגבוהות ביותר כבר קרוב לעשור ומעל הכל, קפטן. הבלם הבלגי עולה עם הסרט על זרועו במדים הלאומיים של הנבחרת ובמדים התכולים של מנצ'סטר סיטי. הוא אחד האנשים המובילים והאהובים בחדר ההלבשה. וכן, הוא גם זה שקיבל כרטיס אדום במוקדמות, אצלנו בטדי, נגד ישראל.
5. דני דרינקווטר
לא מדובר באחד השחקנים הבכירים בפרמייר ליג וכנראה גם לא אחד הקשרים האנגלים הטובים ביותר כיום. רוי הודג'סון העדיף את ג'ורדן הנדרסון, ג'יימס מילנר, ואפילו ג'ק ווילשר וייתכן מאוד שצדק, אבל להשאיר את דני דרינקווטר מחוץ ליורו זה עוול להיסטוריה שלסטר עשתה. האליפות של השועלים היא סמל לניצחון כנגד כל הסיכויים וראויה ליותר משחקן אחד בנבחרת שלושת האריות. כנראה שבממלכה שוב שכחו שזכייה שלהם בתואר גדול היא דבר לא הגיוני בעליל. הזימון של ג'יימי וארדי היה מובטח ומוצדק אבל היותו הנציג היחיד גובלת בהתעלמות מהעונה החולפת.
4. מתייה ולבואנה
כשנה חלפה מאז שהתפוצצה הפרשה שהובילה להשעייתו של קרים בנזמה מיורו 2016. החלוץ של ריאל מדריד סחט את מתייה ולבואנה בעקבות קלטת סקס של האחרון ונמצא אשם. עם זאת, גם ולבואנה לא בסגל נבחרת צרפת לטורניר הביתי והדרמה בחייו האישיים הובילה לדעיכה בקריירה שלו. הקשר ההתקפי שזכה עם מארסיי של דידייה דשאן באליפות באלפיים ועשר, קיבל תפקיד בכיר גם בנבחרת עם מינויו של המאמן לתפקיד הלאומי לפני ארבע שנים.
אך העונה הנוכחית נפתחה בארבע הופעות בלבד בדינמו מוסקבה לפני שחזר לליגה הצרפתית לליון, היריבה הגדולה של מרסיי, בה שיחק שמונה שנים. האוהדים שלא שמרו חסד נעורים, בתוספת שני שערים ב-33 הופעות בכל המסגרות הם תוצאה ישירה של שחקן שהתקשה להתעסק בכדורגל בשנה החולפת בכדורגל דווקא לפני רגעי התהילה.
3. מרקו רויס
למריו גצה יש מעל 50 הופעות בנבחרת גרמניה, לטוני קרוס יותר מ-60 ולתומאס מולר 70. מה משותף להם? שלושתם צעירים יותר ממרקו רויס. קשר בורוסיה דורטמונד חגג כבר 27 אביבים אבל הופעותיו בטורנירים גדולים מסתכמות בשתיים (!) בלבד ו-29 בסך הכל בנבחרת. לפני מונדיאל 2014, רויס היה בסגל של יוגי לב אבל הפציעות מנעו ממנו להשתתף בטורניר. הפעם קיווה הקשר הגרמני להתאושש בזמן אבל מאמן הנבחרת העדיף שלא לקחת סיכונים ולוותר עליו. בשורה התחתונה, אחד השחקנים הטובים בבונדסליגה שוב יראה טורניר גדול מהבית, והצופים, למרבה הצער, לא יראו אותו.
2. פרננדו טורס
החלוץ של אתלטיקו מדריד כבש בחצי השני של העונה עשרה שערים בכל המסגרת וחזר להיות שחקן הרכב בקבוצה של סימאונה שהגיעה לגמר ליגת האלופות. ליורו 2008 התייצב אחרי עונת בכורה חלומית בליברפול וכעבור ארבע שנים, התאושש מההתחלה הקשה בצ'לסי וזכה עם הקבוצה בליגת האלופות. בשני המקרים הוא כבש בגמר והפך לשני בהיסטוריה לעשות זאת אחרי גרד מולר. בעוד הגרמני היה כבר בן 35 בטורניר שלאחר מכן, "אל ניניו" חווה בגיל 32 את אחת התקופות הטובות בקריירה. אם ספרד תצליח להגיע לגמר, היא תהיה חייבת למצוא מישהו אחר שיכבוש.
1. מריו באלוטלי
קשה שלא להתגעגע לחלוץ האיטלקי מודל יורו 2012. מריו באלוטלי הציג את כל המרכיבים, מגאון ועד שיגעון, שדרושים כדי להיות סופרסטאר, אחד כזה שרוצים לראות בטורניר גדול. באלוטלי הוא הדבר הכי רחוק שיש מ'עוד שחקן'. לא משנה כמה בתים יצית, כמה עגילים יענוד וכמה שערוריות ייצור, הרגע ההוא בחצי הגמר נגד גרמניה שווה את זה. למעשה הזכייה של גרמניה בגביע העולמי רק המחישה את הכישרון הנעלם של באלוטלי (רק בן 25), השחקן האחרון שניצח אותה בטורניר גדול. היום לא נראה שיש מישהו בסגל של הסקוואדרה אזורה שמסוגל לעשות זאת.
