ב־21 במאי השנה החל ארגון המדינה האיסלאמית להפציץ את רשת הטוויטר בהודעות שמשהו גדול עומד להתרחש. הנהלת טוויטר באירופה, שבסיסה בברלין, מפעילה יחידה מיוחדת שמטרתה לסגור חשבונות הקשורים בטרור ובפשעים אחרים, ופעלה נגד מאות אלפים כאלה. אך אנשי דאעש, בהכירם את עוצמת טוויטר ואת השפעתו הגדולה בקרב אנשי תקשורת, פותחים במקומם חשבונות חדשים. מחשבים ותוכנות רבי־עוצמה העוסקים באיסוף מידע ברחבי הרשת בתחום הקריטי למלחמה בטרור המכונה אוסינט (Open Source Intelligence — איסוף, סינון וניתוח של מה שחשוב מתוך כמויות המידע האין סופיות באינטרנט) - גם כאלה הפועלים בישראל - איבחנו בשעות הללו עלייה חדה בנפח הפעילות של גורמים המזוהים עם המדינה האיסלמית. במשך יום שלם פימפמו אותם גורמים את ההודעה כי בקרוב תפורסם הכרזה חשובה.
בערב הגיעה הבשורה: הודעה מוקלטת בקולו של דובר דאעש אבו מוחמד אל־עדנאני. כצפוי, אל־עדנאני הודיע כי למרות ההפסדים בשטח ומותם של פעילים בכירים בהתנקשויות, הלחימה הקרקעית בסוריה ובעיראק תימשך במלוא עוזה. המשך דבריו היה צפוי פחות. הוא אמר כי דאעש "לא נלחמת על טריטוריה", אמירה קצת מפתיעה מצידו של ארגון שעצם שמו מתייחס לקיומה של טריטוריה שעליה הוא שולט, ועל כך עיקר תהילתו. צילומים בטלפונים ניידים שהופצו ברשת מטעם גורמי דאעש, ובהם לוחמי הארגון מקשיבים להודעה, לא הסגירו עד כמה גדולה הפתעתם של המתנדבים שבאו מכל קצוות תבל כדי לסייע לדאעש בדיוק לטובת אותה מטרה, שעכשיו הארגון טוען כי היא נמצאת בעדיפות שנייה או שלישית. כך או כך, ברור שבהצהרה הזו יש משום הודאה עקיפה של דאעש בשורת ההפסדים הקרקעיים ההולכת ונמשכת.
כבר לפני כשנה כתבנו כאן כי אם המערב יהיה נחוש, יתברר שהאתגר הצבאי הגלום בעשרות־אלפי הלוחמים של דאעש, החמושים בעיקר בנשק קל ובטויוטה פיק־אפ, הוא קטן הרבה יותר ממה שמצטייר. אלא שלדבריו של אל־עדנאני היה גם חלק שני, ובו איום משמעותי.
בשיחה סגורה שנערכה לא מכבר אמר הרמטכ"ל, שר הביטחון וראש הממשלה לשעבר אהוד ברק כי "הכוח המשולב של 54 הדיביזיות המשוריינות־ממוכנות של צבאות סוריה ועיראק היווה בעבר איום חמור מבחינת ישראל, אך לא שיקפו כל איום כלפי בריטניה, גרמניה, ארצות־הברית וצרפת. דאעש, ששולט כעת על חלק מאותה טריטוריה, אינו יכול להוות אתגר צבאי ממשי לישראל, אבל הוא כן מהווה איום משמעותי מאוד על מדינות המערב".
בארגון המדינה האיסלאמית מבינים זאת, ובהצהרה מסוף מאי קרא אל־עדנאני לתומכי דאעש באשר הם לפגוע באויבי הארגון בכל מקום ובכל דרך שיוכלו. במילים אחרות: לייצר יחס הפוך בין ההפסדים הקרקעיים לפיגועים ברחבי העולם. ההצהרה הזו נקלטה היטב באנטנות של גורמי מודיעין במערב, והחריפה מאוד את רמת האיום והכוננות בהתאם.
זו תקופה רגישה במיוחד: בדיוק לפני שנתיים, ב־29 ביום הראשון של הרמדאן, הכריז דאעש על הקמת "המדינה האיסלאמית" על שטחים נרחבים בסוריה ועיראק. בדיוק לפני שנה פירסם אותו אל־עדנאני קריאה דומה לצאת לפעולות טרור בכל רחבי העולם. הקריאה ההיא התבססה כנראה על ידע מוקדם — אל־עדנאני היה מודע לפעולות המתוכננות של הארגון. ואכן, זמן קצר לאחר מכן ביצע דאעש פיגועי התאבדות בתוניסיה ובכוווית, שרצחו 62 והותירו מאות פצועים. ככל הנראה היה שם שילוב בין מטרייה אידיאולוגית לבין סיוע מסוים שקיבלו המחבלים שבאו מחוץ לאותן מדינות.
קריאתו של אל־עדנאני במאי השנה לבצע פיגועים לא התבססה ככל הנראה על ידיעה מוקדמת שלו, אך נקלטה היטב. ב־6 ביוני הודיעו שלטונות אוקראינה כי עצרו אזרח צרפתי שניסה לרכוש חומרי נפץ וכלי נשק למטרת פיגוע במהלך משחקי יורו 2016, שמתקיימים בימים אלה בצרפת. מדובר ביוזמה מקומית של אותו ג'יהאדיסט צרפתי. לארוסי אבאלה, שרצח השבוע קצין משטרה ובת זוגו בפריז, הזהיר בסרטון הווידיאו שצילם והעלה לפייסבוק תוך כדי מעשה כי "היורו ייהפך לבית קברות". גורמי מודיעין במערב חזרו והדגישו כי אין בידיהם איום ספציפי על המשחקים, אך ארה"ב ובריטניה הוציאו אזהרת מסע לאזרחיהן. צרפת פרסה 90 אלף (!) חיילים ואנשי ביטחון כדי לאבטח את המשחקים הללו. עצם העובדה שנדרש מספר חסר תקדים שכזה היא כשלעצמה ניצחון לדאעש, שהרי מטרת הטרור היא להפר באופן עמוק את שגרת היום־יום של הקורבן, ואין כמו אמצעי אבטחה מוטרפים ויקרים מאוד כדי לעשות זאת.
ביום ראשון השבוע טבח עומר מאטין, אזרח אמריקאי־מוסלמי שנולד וגדל בארה"ב, ב־49 מאורחי מועדון ה"פולס" באורלנדו. דאעש לקח אחריות, ושלשום פירסם הארגון הודעה באמצעות "טלגראם" (אפליקציה של מסרים באמצעות הטלפון הנייד הנחשבת בטוחה יחסית מפני חדירה של גורמי המודיעין במערב) ובטוויטר הודעה שלפיה "המעשה המבורך של מאטין נגד 'אנשי לוֹט' (ביטוי ערבי המזהה את הדמות התנכ"ית עם הקהילה הלהט"בית - ר"ב) "הוא רק הראשון מתוך שורה של פעולות "בין אם בסכין, נשק קל, או מכוניות תופת". ההודעה ממוענת "לזאבים הבודדים באמריקה, ואנו מזכירים אותם באופן ספציפי: היו כמו האח שלכם עומר (מאטין) שנקם בשמו של אללה. נקמו אתם בחסרי האמונה המקוללים הללו ואל תשאירו אף אחד מהם בחיים על האדמה. נקו את הארץ מהטינופת של הכופרים".
חמישים גוונים של שחור
את פעולות דאעש בסוריה ועיראק ניתן להמשיל לגרסה ג'יהאדסיטית של "משחקי הכס" - פוליטיקה של כוח חסר גבולות, נורמות ומוסר, השתלטות על כמה שיותר שטחים ומשאבים, ושימוש באלימות בסגנון ג'ינג'יס חאן כדי להרתיע אויבים מבפנים ומבחוץ. את פעילותו מחוץ לתחומי החליפות האיסלמית אפשר לתחם ב"חמישים גוונים של שחור". בקצה האחד של הסקלה - פיגועים בפיקוד ובהכוונה ישירה של "המועצה לביטחון ומודיעין" של הארגון. למשל, הפלת מטוס הנוסעים הרוסי מעל סיני: המפקדה של דאעש מפעילה את "מחוז סיני" לבצע פעולה שמשרתת אותה.
באמצע הסקאלה נמצאים רוב הפיגועים בצרפת - שליחים של דאעש הפרוסים במערב ועברו הכשרה צבאית אינטנסיבית, זוכים לעזרה כספית ולוגיסטית מסוימת מהמפקדה, אבל פועלים לבדם, כשמנהיג דאעש אבו באכר אל־בגדאדי ואנשיו יודעים מעט מאוד, אם בכלל, על הפיגוע שעומד להתרחש.
בקצה הרחוק של סקאלת הגוונים, ואולי השחור הכהה ביותר מבחינת אנשי המודיעין, נמצאת היכולת להפעיל באמצעות הכרזה בלבד טרור בודדים שאותו קשה, ולעיתים אף בלתי אפשרי, למנוע. הפרופיל של הזאבים הבודדים בארה"ב טמון בתוצאות הבדיקה שעורך האף־בי־איי בטלפון הנייד של זוג המחבלים מסן־ברנרדינו (שפוצח בעזרת חברה ישראלית), ושל חקירת הטבח באורלנדו בדגש על הרקע של המחבל, עומר מאטין. האם הם עברו הכשרה כלשהי בידי דאעש ובאו במגע כלשהו עם נציגיו? אם לא - מדובר במפגעים בודדים מסוג חדש בזירה שהייתה עד היום כמעט חפה מפיגועי הארגון. כאלה שמקבלים החלטה ויוצאים לדרך, בלי חברות בתא ובלי שרשרת פיקוד שניתן ליירט ולסכל.
הצלחתו הגדולה של דאעש להפעיל טרור במדינות שבהן הוא אינו שולט, ואף בכאלה שיש לו בהן נוכחות מבצעית נמוכה, אם בכלל, נובעת משלושה גורמים מרכזים.
הגורם הראשון — המתנדבים שמגיעים מרחבי העולם לסוריה, עיראק ולוב. גם אוסמה בין־לאדן ואל־קאעידה גייסו מתנדבים מרחבי העולם כדי שיסייעו להם באזורי עימות (אפגניסטן, הבלקן, סודן ועוד), אבל דאעש פועל בליגה אחרת לגמרי. סרטים מפתים, גיוס באמצעות הרשתות החברתיות ושאר אמצעים הפכו את התופעה לגדולה פי כמה וכמה מכל מה שהעולם הכיר קודם. דו"חות האו"ם מאשרים שוב ושוב כי למרות המאמצים הגלובליים, הנהירה למזרח התיכון עודה נמשכת ובמספרים גדולים. על פי הערכות המטה ללוחמה בטרור של האו"ם, נכון לינואר 2016 הגיעו לאזורי הלחימה בסוריה ובעיראק יותר מ־30 אלף מתנדבים מ־114 מדינות.
דיווח של הנציג המיוחד של האו"ם לנושא אלימות מינית באזורי עימות קובע כי אחת הסיבות המרכזיות להצלחה הפנומנאלית של דאעש בגיוס לוחמים הוא בהבטחה שלהם "לגישה חופשית לנשים עבור צעירים רווקים בעלי יכולת כלכלית מוגבלת המחפשים סטטוס חברתי, כוח ומין". לדאעש, כך נאמר בדו"ח מיוחד שהוגש למזכיר הכללי בינואר השנה, יש צוות גדול שנקרא "חתנים אונליין", העוסק באיתור צעירים מתאימים ופנייה אליהם, תוך ניצול מצוקתם והבטחה לתת להם את מה שלא קיבלו בגלל שמרנות הסביבה שבה גדלו או אפליה מול בני גילם הלא־מוסלמים במערב. רוב המתנדבים הללו חוזרים בשלב מסוים לארצות מוצאם, ומהווים את הגרעין לפעולות טרור, בין אם בפיקוח ישיר ובין אם כ"זאבים בודדים".
הגורם השני להצלחה הוא הטכנולוגיה: דאעש מפעיל את אמצעי התקשורת ההמוניים המתקדמים ביותר, שחלקם קשים מאוד לחדירה וניטור בידי גורמי המודיעין.
הגורם השלישי — אין כמו ההצלחה. המתנדבים שחוזרים לארצות המוצא שלהם ראו כיצד מנהיג דאעש לוקח ענף צדדי ולא חשוב של אל־קאעידה והופך אותו למעצמה מזרח־תיכונית שמכתיבה את סדר היום העולמי. ניתן להשוות את התהליך הזה למה שאירע בסוף שנות ה־70 לאחים המוסלמים ברחבי המזרח־התיכון. השב"כ לא ראה בשייח' אחמד יאסין סכנה של ממש. הוא תפס את האחים המוסלמים שיאסין הנהיג כתנועה חברתית בעיקרה, ואת אנשי הדת ודרשני המסגדים כאנשים רכים, שקטים ונטולי שאיפות פוליטיות. המהפכה האיסלאמית באיראן שינתה את המצב. מוסלמים אדוקים בעולם כולו, שיעים וסונים כאחד, ראו איך לראשונה בעידן המודרני האיסלאם איננו רק חלק מהשלטון — הוא השלטון עצמו. אחר כך התברר כי ארה"ב מכשירה גורמים איסלאמיסטיים באפגניסטן כדי שיילחמו בפלישה הסובייטית. האיסלאם שוב לא היה רק דת, אלא גם אופציה מדינית וצבאית.
בתחילת שנות ה־80 החלה נימת הדרשנים בחלק מהמסגדים בעזה ובגדה להשתנות. "הפאסיביות וההמתנה לתהליך ארוך של הכשרת הלבבות ו'ישועה' התחלפה באקטיביות ובהטפה למאבק, לג'יהאד", מסביר ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין. "מאסקופה נדרסת הם הפכו ליוזמים ופעילים. זה קרה גם פה בעזה ובכל רחבי המזרח התיכון ובאפריקה. גם אנחנו וגם שאר העולם המערבי לא ראינו את התהליכים הללו בזמן אמת".
לאלה שיצאו להתנדב בשורות דאעש בסוריה ובעיראק וחוזרים כדי לבצע פיגועים במערב, בין אם בשליחות ישירה של דאעש ובין אם בהשראתו, יש מאפיינים המשותפים לרובם: צעירים, חלקם הגדול משולי החברה המערבית שבתוכה הם חיים, הסובלים מתנאים כלכליים וחברתיים פחות טובים מבני גילם, ולא פעם - גם מתסכול מיני. דאעש, באמצעות ההטפה שלו (בדרך כלל לא במסגדים אלא ברשתות החבריות) מצליח להציב להם מטרה גדולה יותר לחיים.
הקרב על מנאביג'
ככל שדאעש נוחל יותר הפסדים צבאיים על הקרקע כך גדל האינטרס שלו להפעיל "זאבים בודדים" במדינות המערב.
מצבה של המדינה האיסלמית איזו מזהיר. "הכוחות הדמוקרטיים הסוריים" בהובלת הכורדים מחריפים בהדרגה את ההתקפות שלהם באזורים שממערב לנהר הפרת, בצפון סוריה, בעיקר סביב העיר מאנביג'. דאעש מנסה לנצל את העובדה שההתקפה מובלת בידי כורדים כדי לרכז במקום כוחות גדולים, בידיעה שהכורדים יהיו חייבים להסתייע בכוחות זרים, בעיקר אמריקאים. הסיוע האמריקאי של ארה"ב לכורדים הוא סדין אדום בעיני הטורקים, ובהנהגת דאעש מקווים כנראה שהדבר ייזרע פילוג בין מדינות הקואליציה הלוחמות בהם. זהו בהחלט חישוב פוליטי המוכיח קריאה נכוחה של המפה, אך "בסופו של דבר זה לא יעזור להם", אומר ל"המוסף לשבת" גורם מודיעין אמריקאי הבקיא במתרחש באזור ועוסק בלחימה שם, בשיחה שנערכה ביום שבת שעבר בוושינגטון. "מאנביג' תיפול בידי הלוחמים הכורדים, שאנחנו מסייעים להם ככל שנוכל, כמו שא־רקה, בירת דאעש, תיפול אף היא". גם בלוב נחלו כוחות הממשלה שורה של ניצחונות קרקעיים על דאעש. מבחינת דאעש, במציאות הזאת יש לפעולות של בודדים רק יתרונות.
אנשי ימין במדינות המערב, כולל בישראל, תקפו השבוע את הנשיא ברק אובמה על כך שלא קרא לטבח באורלנדו "טרור איסלאמי קיצוני" ואף סירב לומר כי מדובר בפעולה של דאעש (אף שהארגון מיהר ליטול אחריות לפיגוע). לנשיא האמריקאי, כך טוענים הגורמים הללו, יש שורשים איסלאמיים, ולכן הוא מתקשה לומר את הדברים הכאילו ברורים מאליהם.
בלי להיכנס לוויכוח על נכונות התיאוריה הזו (הטענה שאובמה — המגדיר את עצמו כנוצרי מאמין — גדל על ברכי האיסלאם, היא לכל הפחות מוגזמת), הרי שנדמה כי הימנעותו של מנהיג העולם החופשי מלקשור בין ארגון המדינה האיסלמית ובין הפיגוע נובעת מסיבה אחרת לחלוטין. אם אכן היה זה פיגוע מאורגן של דאעש, שהם אלה ששלחו את עומר מאטין לפגוע במועדון להט"בים ושהוא קיבל מהם סיוע לוגיסטי — הרי שמדובר בניצחון גדול לארגון ובכישלון מחפיר של המודיעין האמריקאי, שלא ראה את מאטין ודאעש עומדים בקשר ומתכננים פיגוע כזה. אבל כפי שמסתמן כרגע, זו לא המציאות במקרה הזה, ואובמה לא רצה לתת לדאעש את הקרדיט שלא מגיע לו.
האף־בי־איי, שחוקר את הטבח באורלנדו, עוד רחוק מלשחרר מסקנות סופיות, אך ממה שפורסם עד עתה, ומשיחות שקיימתי עם גורמים אמריקאיים הבקיאים בחלק מפרטי החקירה, עולה כי בשלב זה לא הוכחו כל קשרים ישירים שלו עם דאעש. הבעיה, במקרה של מאטין, לא הייתה בכך שהוא לא היה על הכוונת של הרשויות בארצות־הברית, אלא בדיוק להפך. ראש האף־בי־איי, ג'יימס קומי, אמר השבוע כי בתישאול שנערך ב־2013 טען עומר מאטין הוא הוא נמצא בקשר עם אל־קאעידה ועם חיזבאללה בעת ובעונה אחת. האמירה של בן מהגרים ממוצא אפגאני שהוא קשור גם לארגון שיעי וגם לארגון סוני־ג'יהאדיסטי נשמעה לחוקרים בזמן אמת כדברי רהב של קשקשן. מעקב מודיעיני שהושם על מאטין באותה תקופה אכן גילה שהוא מדבר שטויות, ואין לו כל קשר לארגונים הללו. התפיסה שמדובר באמירות חסרות בסיס "תרמה ככל הנראה למסקנה של חוקרי האף־בי־איי כי לא מדובר באיום ביטחוני", נכתב בדו"ח שהופץ השבוע מטעמה של חברת הייעוץ המודיעיני "קבוצת סופאן" בניהולו של עלי סופאן, שהיה ראש משרד האף־בי־איי בניו־יורק בעת פיגוע התאומים ב־2001, ונחשב לאחד מהמומחים הגדולים לנושא בארצות־הברית.
בשורה התחתונה, ואם לא יתגלו ראיות דרמטיות אחרות, ההשראה שקיבל מאטין מדאעש הייתה אידיאולוגית בלבד והיה קשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי, לדעת מראש כי הוא מתכוון לבצע את המעשה. ומהי בכלל אותה "השראה"? הדיווחים — אם הם אכן נכונים — על ביקוריו של מאטין במועדון ה"פולס" בחודשים שלפני הטבח ועל קשריו עם הומואים שנהגו לבלות שם — מחדדים עוד יותר את הדיון על הקשר הרופף שלו עם דאעש. שהרי לולא נשבע מאטין אמונים לדאעש בשיחת טלפון עם מוקד החירום של המשטרה ובפוסטים שהעלה לפייסבוק בזמן הטבח, העולם והחוקרים היו עדיין עסוקים בניחושים מדוע עשה את מה שעשה. אבל ברגע שהתקשר ונשבע אמונים, לא הייתה לדאעש בעיה לקחת אחריות בדיעבד. חשוב מזאת: לאור הקריאה שלהם לצאת ולבצע פיגועים לקראת הרמדאן, יכול היום הארגון לזקוף לזכותו כל פיגוע שיתבצע לכאורה בעקבות קריאה זו. במלחמת הטרור, שהיא בחלקה הגדול מלחמה על התודעה, זהו ניצחון סימלי חשוב מאוד.
חתימה טובה
צריך לזכור שארצות־הברית עברה מהפכה גדולה בתחום המלחמה בטרור אחרי פיגועי 11 בספטמבר, לרבות חקיקה ותקציבי ענק שאיפשרו לגורמי המודיעין למנוע בהצלחה פיגועים רבים בבית ובאירופה, ולהשמיד את רוב הגרעין הקשה של אל־קאעידה. החשיפות של אדוארד סנודן, שגילה לציבור את סודות המהפכה המודיעינית, הביאו לתנועה הפוכה של המטוטלת: שורת חקיקות ופיקוח הדוק יותר על ידי הקונגרס צימצמו מאוד את סמכויות האיסוף וניתוח המידע של ה־NSA (הסוכנות לביטחון לאומי), בעיקר סביב נתוני טלפונייה ותקשורת טקסט (מיילים, צ'טים) של אזרחים אמריקאים. עכשיו, לאחר הטבח באורלנדו, ייתכן שנראה שוב תזוזה לצד השני, עם הצורך לחדש את המעקב אחר אוכלוסיות גדולות בתוך ארצות־הברית. אם יתברר שהמפגעים פעלו על דעת עצמם, או במעגלים מקומיים קטנים - הדבר ייחייב לעקוב לא רק אחרי תקשורת בין טלפונים אמריקאיים וסוריים, למשל, אלא גם על תקשורת בין אמריקאים לאמריקאים - מה שנתפס בעידן שאחרי סנודן כפגיעה קשה מאוד בזכויות האדם.
ככל שדאעש ייספוג יותר הפסדים קרקעיים, הוא יעבור את אותו תהליך שעבר אל־קאעידה עם כיבוש אפגניסטן בידי ארצות הברית ב־2002. מארגון השולט במדינה לארגון טרור חשאי, המפוזר בתאים ובאזורים שונים ברחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה. במקביל ינסה הארגון לנקום את הפסדיו שם בכמה שיותר פיגועים במדינות המערב, בין אם בהכוונה (או "אכוונה" — מונח שהומצא בשב"כ ונכנס לז'רגון בעשור האחרון) ישירה, ובין אם כעידוד של זאבים בודדים.
החדשות הטובות, שעולות מאחד מדו"חות האו"ם, הן כי "ניתוח של רוב המקרים של 'זאבים בודדים' מראה כי המונח הוא מעט מטעה. לרובם הייתה היסטוריה של מגעים או לפחות ניסיונות למגעים עם קבוצה רדיקלית כזו או אחרת, ורובם פיתחו קשרים עם יחידים בעלי תפיסה דומה". במילים אחרות: בשונה מחלק גדול ממחבלי טרור הסכינים בישראל, לאלה המבצעים פעולות בשם דאעש יש מכנה משותף ו"חתימה מודיעינית" כלשהי בעברם. תפיסת הסיכול, אומר הדו"ח, צריכה להתבסס על שימוש במידע הזה.
החדשות הרעות הן שאיסוף, שימוש וניתוח המידע הזה (מעקבים, מעצרים וחקירות) משמעותו פגיעה ודאית בזכויות האדם. רוב המדינות במערב יצטרכו לאמץ שינויי חקיקה ואכיפה משמעותיים ביותר. לא בטוח שהם יתרחשו בקרוב.
