מתנדבים לצה"ל בשיקאגו

נראה ששיקאגו תורמת למאזן חיובי בהגירה, צעירים אינם חושבים על המצב החומרי והקידום הכלכלי, זיקתם לישראל חזקה והם מדביקים בהתלהבותם את הסובבים סביבם.

באולם ה-JCC בסקוקי ישבו הורים עם ילדיהם הבוגרים ואכלו ארוחת צהריים. זו לא הייתה ארוחה רגילה. אווירה של מתח, ציפיה והתרגשות הייתה בכל פינה. אירוע פרידה זה הגיע בסיומו של מסלול הכנה חברתית, קדם צבאית תוך גיבוש גרעין צבר ל-17 צעירים בגילאי 18-22 מאיזור מערב התיכון שחרתו על דגלם מטרה מרכזית- להתגייס לצה"ל כמתנדבים מתוך בחירה. רובם יטוסו ביוני וייקלטו בקיבוץ להב בנגב. לאירוע הגיע הקונסול הכללי, רועי גלעד שהסיר את כובעו בפני המשפחות.

חלק מחברי הגרעין הם בוגרי תיכון, אחרים השלימו תואר אקדמי. מחציתם בנים להורים ישראלים,או שאחד מהוריהם ישראלי ולמחציתם האחרת הורים אמריקאים יהודים. חלק מהמשפחות מנוסות, בניהם הבכורים שרתו בצה"ל וסללו את הדרך לצעירים, לאחרים זו חוויה חדשה.

כל ההורים תומכים בהגשמת חלומם של ילדיהם אחוזי התרגשות, למיעוטם יש מעט ספקות. ההחלטה לעלות על מדים נולדה בראשי הילדים. מפליא שרובם מבקשים להיות ביחידות קרביות ומעוניינים להשתלב במקצועות ותפקידים מעניינים היכולים להעניק להם עבודה מקצועית בארץ עם תום השירות.

אייל זר-ציון, בת 18, אחת הצעירות החליטה להתגייס לצה"ל עוד בתיכון, איך שהוא היה ברור לה ששירות בצבא הוא חלק אינטגרלי בהגדרתה כישראלית. ההסטוריה חוזרת, במובן מסויים אייל עשתה את מה שאביה עשה לפני שנים. יאיר זר-ציון, נולד במושב כוכב באשקלון לאבא ישראלי ואמא יהודיה ארגנטינאית שלקחו את שני בניהם הגדולים ואותו עימם כתינוק לארגטינה. בהגיעו לגיל 19 בערך, בעקבות אחיו הגדולים עלה לישראל.

"היה ברור לנו שאנו נעלה ארצה”, אמר, “זה נבע מאהבת הארץ, המורשת והרגשת השייכות. הורי עלו בעקבותינו, אמי גרה בנצרת עילית, אחי משה, רופא מרדים ופסיכיאטר באיזור המרכז”. זר-ציון מוסיף בגאווה "טלי אשתי התמנתה ליו"ר ה-IAC יחדיו עם אתי דולגין. אנו עורכים בביתנואת מסיבת ל"ג בעומר מזה שבע שנים וביתינו הפך להיות 'ישראל הקטנה' בקהילת באפלו גרוב". "מסלול צבר מרתק ותומך”, אמרה טלי זר-ציון,"המחשבה שאייל תהייה רחוקה היא קשה ומאתגרת, אם יווצרו איזה שהם מכשולים בדרך לא נהיה שם להחזיק לה את היד".

מרטי סילברס, 22, בת להורים אמריקאים ממישיגן, הגיעה לישראל לשנת שירות בתום התיכון. במהלך שהותה נורו טילים על ירושלים והיא למדה פחד מהו.

זמן קצר לאחר מכן קבוצתה ארגנה קרנבל לצעירי הדרום במהלך מלחמת "צוק איתן". "טיל נורה עלינו בעת הקרנבל”, סיפרה סילברס, ”כשכולנו אצנו נפחדים למרחב המוגן שאל ילד בן 6 "מה עלינו לעשות כדי למנוע את הטילים?"באותו רגע הרגישה שישראל היא ביתה, ונדרשת פעולה כדי להגן על המדינה. היא מיד נרשמה לקורס צבאי בן חודשיים בארץ. עם שובה למישיגן ספרה על הרגשתה להוריה. "הם עודדו אותי ללמוד בקולג' וקיוו שהציפורים והפרפרים בראש יפרחו וייעלמו". סילברס אכן סיימה את התואר הראשון בנוירו- פסיכולוגיה באוניברסיטת מישיגן. "עכשיו אני כאן”, אמרה להוריה הנרגשים שלא יכלו לבטא מילה ורק איחלו לה הצלחה.

צילום: הבית הישראלי

"עשינו את זה”, אמרה אלקסיס ווסרמן, בת 19, ”זה לא משנה באיזה צד של הספקטרום הורינו עומדים – זה לא פשוט לתת לילדים ללכת. תודה על תמיכתכם ואהבתכם האינסופית. המגוון האנושי הרחב בגרעין צבר מעניין. חלק מהחברים חשבו להתגייס לצבא עוד בהיותם ילדים לאחרים, כמוני החלטה זו לא נכללה בקלפי המשחק של חיי. הקלף הבא היה אמור להיות לימודים בקולג' ובניית קריירה. הנה אני מוצאת את עצמי בחדר זה עם ייעוד ספציפי אחר. הכל התחיל בחטף, פגשתי חברים בעלי העדפות שונות. במסגרת הסמינרים והפעילויות בגרעין למדנו להכיר זה את זה מעבר לגבול הדמיון הגעתי משלב אפס - ללא ידע בעברית מדוברת וללא רקע ישראלי. מסענו רק מתחיל – אנחנו לא לבד! נוצרה ביננו רשת תמיכה ויחסי גומלין נפלאים. כשמישהו רצה ללמוד עברית, סייעו לו כולם, כשמישהו רצה לפרוק את לחציו ופחדיו בנוגע לתכנית כולם הושיטו לו יד. אלקסיס הודתה לצוות על התכנית הנפלאה.

"אני רק מתארת כמה קשה לעבור מסע זה לבד. לכולנו יש פחדים מהבלתי נודע. חלק מאיתנו רצה לשוב הבייתה לחברים ולמשפחה, חלק אחר רוצים להקים בישראל בית משלהם ואחרים פשוט רוצים לשמור על מדינת היהודים לזכרם של 6 מליון היהודים שנספו ולא זכו לראותה”.

ביידים רועדות דברה סופיה אחותה של אלקסיס על אהבתה העזה לישראל, על חגיגות בנות המצוה של שתיהן בירושלים ועל הטיול המשותף של שתי האחיות בקיץ שעבר בישראל."גם אם אתם מרגישים בוגרים תמיד תישארו ילדינו. היינו עמכם בעבר, אנו איתכם עכשיו ותמיד תהיו בליבנו ובנשמתנו”, אמר נציג ההורים, ג'ייקוב מרגיליס.

"כל אחד מכם החליט להמשיך את חייו בדרך לא קונבנצייונלית, הרואית ואמיצה. כשהיינו בגילכם לא ידענו מה ייעוד חיינו. צעדנו בתלם של לימודי קולג' ועבודה. חלקכם ראה מזלג מול עיניו ובמקום להניח אותו במדיח כלים החלטתם לשנות כיוון וללכת בהחלטיות רבה אחר לבכם בדרך חדשה כדי להגשים חלום. אנחנו אוהבים אתכם כל כך, נתגעגע אליכם ונדע שישראל תהיה חזקה יותר עמכם”.