yed300250
הכי מטוקבקות
    פאר טסי. "באיזשהו מקום זה שחצני להגיד, אבל הגשמתי את כל החלומות שלי. באיזשהו מקום זה גם עצוב"
    7 ימים • 29.06.2016
    "זה שגלגלצ משמיעים רק את 'דרך השלום' - זו בעיה שלהם. הם מפסידים, לא אני. הם לא מעניינים אותי. הם לא מדד לשום דבר. המדד האמיתי זה רק העם"
    פאר טסי משיב אש למי שלא ספרו אותו לפני "דרך השלום" ולמי שמגדירים אותו זמר של להיט אחד. עם אלבום חדש, "מה נשים רוצות", הוא מסביר לאיתי סגל למה הוא מתכונן לפרוש בעוד עשר שנים ומה יש לו להגיד למירי רגב, לביבי נתניהו ולדדי דדון
    איתי סגל | צילומים: רמי זרנגרר

    כמעט שנתיים חלפו מאז שעלה פאר טסי על דרך השלום. בזמן הזה נשברו שיאים של השמעות וצפיות. הוא הפך מהדבר הבא לדבר הזה שלא יכול ללכת ברחוב בלי שמישהו יזמין אותו להפוך או יתלונן בפניו על החום. הוא שהה עשרות שבועות במצעדים, זכה בתואר "שיר השנה" של אקו"ם ואף בגרסה אלבנית מפתיעה.

     

    טסי דהר על דרך השלום במהירות מופרזת. אם היו שוטרי תנועה ביו־טיוב, כבר מזמן היו אמורים לשלול לו את הרישיון. כמות הביקורות, הדיונים והפרשנויות שנכתבו על ההמנון הקליט של טסי הייתה כמעט חסרת תקדים. גם הקונצנזוס – שנמתח בין מבקרי המוזיקה לטעם הקהל. זאת הייתה כנראה הפעם הראשונה שכולם דיברו על שלום בלי להתקוטט על פוליטיקה.

     

     

    איתן אלחדד

    איתן אלחדד

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    הקליפ לשיר "משקה יקר" מהאלבום החדש

     

    המעמד החדש סידר לטסי כרטיס בשורה הראשונה של הכוכבות בישראל: חיקוי ב"ארץ נהדרת", הופעות בקיסריה וגם כתבות שניסו לנתח את אישיותו ויחסיו עם אנשי הצוות שלו. כמו כל גיבור תרבות חדש, טסי גילה את טעמה המתוק של ההצלחה, אבל גם את הציפיות המופרזות שמגיעות איתה. מי שהכתיר אותו למלך המוזיקה הים תיכונית מיהר גם לתהות, האם טסי הוא זמר של סטוץ של להיט אחד או אמן שמסוגל לבסס מערכת יחסים רצינית עם הקהל?

     

    הדיון הזה תיסכל את טסי יותר ממה שנדמה לכם. לא רק משום שהוא קילקל קצת את החגיגה סביבו, אלא משום שהוא הרגיש שהסיפור שהתקשורת מנסה לשווק – זמר אנונימי שצץ משום מקום – הפוך לגמרי מהקריירה שבנה בחריצות יותר מעשור.

     

     

    טסי בהופעה. "ידעתי שאני צריך לשיר לאנשים בתוך האישון של העיניים. צמחתי מלמטה. כמו הזמרים של פעם" | צילום: דנה קופל
    טסי בהופעה. "ידעתי שאני צריך לשיר לאנשים בתוך האישון של העיניים. צמחתי מלמטה. כמו הזמרים של פעם" | צילום: דנה קופל

     

    השיא היה לפני כשנה, במסגרת כתבה ב"אולפן שישי". טסי נלקח לבית הספר שבו למד. הכתב, עידו סולומון, ניצל את ההזדמנות וביקש לברר אם התלמידים שם מכירים עוד שירים שלו חוץ מ"דרך השלום". חלקם ציחקקו במבוכה, אחרים ברחו מהמצלמה. טסי פוצץ את הראיון. המסר נצרב: גם אם טסי הוא לא זמר של להיט אחד – הוא בהחלט חושש להיתפס ככזה.

     

    לכן לא מפתיע שהוא רומז בפגישתנו הראשונה שישמח אם היחצנית שלו, ציפי רומנו, תהיה נוכחת איתנו בראיון. אחרי סירוב עיקש, טסי מוותר. ואמנם, הרגעים הראשונים של השיחה מעט מתוחים, אבל החששות ההדדיים מתפוגגים מהר מאוד. טסי אפילו מעלה בעצמו את הראיון שפוצץ בערוץ 2. "השאלה עצמה לא עיצבנה אותי", הוא מסביר. "צפיתי את זה. בכל זאת עניתי לו על אותן שאלות יום לפני. הוא ניסה את כל ההקנטות, אמר: יש לך רק שיר אחד. ואז, למחרת, אתה שואל שוב את אותן שאלות ילדים שרק רואים מצלמה ובורחים? אחרי עשר שנות קריירה אתה שם אותי במצב שמראה לכל העולם שיש לי שיר אחד? וויי, איזה גבר אתה. אז קמתי והלכתי. להגיד לך שהייתי קם היום והולך באמצע ראיון? ממש לא" (עידו סולומון בחר שלא להגיב לדברים).

     

    מועדון, קרב

    טסי (32), עושה רושם, מוכן לסיכום ביניים, אולי אפילו לחשבון נפש. 12 שנה חלפו מאז שהחליט לנסות להגשים את חלומו להיות זמר. תמיד, הוא טוען, גם מול קהל של בודדים, ידע שזה רק עניין של זמן עד שיפרוץ למיינסטרים. "היו המון־המון קשיים ונקודות שבירה עד שזכיתי להכרה מקהל שבא לראות אותי בהופעות. ידעתי שאני צריך לעבור דרך מאוד־מאוד קשה. כלומר, לחרוש את השטח, לשיר לאנשים בתוך האישון של העיניים משמונה בערב עד חמש לפנות בוקר. ככה עשיתי את זה, ממועדון למועדון, מחתונה לחתונה, מהופעות לוועדים, מבתי מלון. צמחתי מלמטה. כמו הזמרים של פעם".

     

    במה זה שונה מהזמרים של היום?

     

    "היום קודם כל מראים אותך בטלוויזיה ואחר כך אתה צריך לעשות מוזיקה. אצלי זה היה הפוך. אצלי זה קודם תעשה את המוזיקה שלך ואחר כך אולי נראה אותך. אולי בגלל זה, באיזשהו מקום, התקשורת התעלמה מהדברים שעשיתי לפני".

     

    איך אתה מסביר את זה?

     

    "אין לי מושג. שאלתי את עצמי המון פעמים, איך יכול להיות שלא כותבים שזכיתי בפסטיבל הזמר והפזמון? למה לא כותבים שיש לי שירים שהפכו את המדינה עוד לפני 'דרך השלום'? היו תקופות שעשיתי דברים מאוד גדולים במוזיקה והתעלמו מזה".

     

     

    טסי. "הקהל יחשוב שאתה יפה אם השירים שלך יהיו יפים"
    טסי. "הקהל יחשוב שאתה יפה אם השירים שלך יהיו יפים"

     

    אתה מרגיש שפיספסו אותך קודם?

     

    "אני לא מרגיש שפיספסו אותי כמו שאני מרגיש שיכולתם לקבל הרבה יותר גם לפני, אם הייתם שם. זמר כמוני, שבא מהעם, מהשטח, מהקהל – כבר לא רואים הרבה. אבל גם בנקודות שבירה, כשהוצאתי סינגלים שלא הושמעו, או כשזכיתי בפרס בפסטיבל מרכזי והממסד עדיין לא היה מוכן לקבל אותי – התייחסתי לזה כאל עוד חומה שצריך לפרוץ".

     

    מתי כן התייאשת?

     

    "כשאתה בהופעה וכולם שרים איתך את השירים וזה לא קיים בשום אמצעי תקשורת. שנה־שנתיים לפני 'דרך השלום', אחרי שהופעתי כמה פעמים ברידינג 3, שלחו צוות טלוויזיה לעשות כתבה: 'מי זה הזמר האנונימי שכל הזמרים באו לפרגן לו למרות שהוא לא מוכר בתקשורת'. אתה לא יכול למלא את רידינג בהופעה של שעה וחצי בלי להיטים. אתה תפסיד מלא כסף. זה אחד מרגעי המשבר שהיו לי, להבין שבעיני כל מיני אנשים, שאני לא מכיר ולא יודע מי הם – אני פשוט לא קיים. תחושה קשה מאוד. באיזשהו שלב פשוט התעלמתי מזה לגמרי והמשכתי לעשות מוזיקה ולפוצץ מועדונים".

     

    אלבום הבכורה שהוציא ב־2013, הזכייה בפסטיבל הזמר והפזמון בערוץ 1 באותה שנה, עם השיר "תחזרי", ושיתוף פעולה עם אייל גולן, שלו גם כתב את "הלב על השולחן" ו"מתפלל", החלו להניע את הקריירה של טסי ביתר שאת, יחד עם הלהיט "דפיקות הלב". כשגולן בחר בו כאמן אורח בסיבוב ההופעות שלו בקיסריה, כמעט שנה לפני "דרך השלום", "דברים התחילו להתגלגל", הוא מאבחן. אבל רק כשטסי פרץ לבסוף אל לב הקונצנזוס, הוא הבין פתאום את עוצמת הפער בין המסלול שעבר עד אז, לכיסוי התקשורתי.

     

    "כ'שדרך השלום' יצא הוא פירק את כל המדינה לחתיכות. מבחינתי, זה היה כמו לעלות עוד מדרגה בדרך הארוכה שעשיתי. התקשורת הציגה את זה אחרת: הנה בא אחד משומקום והוציא פתאום להיט. אז נכון, היו גם אנשים שבאמת פירגנו לי, אבל לבוא אחרי שמונה־תשע שנות קריירה שבאמת חפרת כל מקום אפשרי במדינה ולהגיד: יש לו רק שיר אחד – זה קצת לא פייר. אני מניח שיותר קל לתקשורת להגיד, הוא הגיע משום מקום, מאשר: הוא עשה דרך ארוכה והצליח לפרוץ את כל החומות בצורה שלא הייתה פה לפני. להגיד לך שלא הייתי מסכים להתראיין גם לפני 'דרך השלום'? הייתי מסכים. זה פשוט לא עניין אף אחד".

     

    אנשים שהביאו להיט בסדר גודל כזה מעבירים את החיים שלהם בלנסות להביא עוד אחד.

     

    "אני ממש לא עובד בזה. רואים את זה לפי החומרים שאני מוציא. הכל שונה, הכל תמיד אחר, גם ממה שהיה לפני 'דרך השלום'. כשיש לך שיר ברמה כזאת, אתה יודע שידברו איתך ויזכרו לך אותו עד סוף חייך".

     

    וזה יותר מלחיץ או יותר משמח?

     

    "משמח. למה מה אנחנו רוצים כאמנים? קח את האמן שאתה הכי מחזיק ממנו בעולם הזה, מה הוא יגיד לך? אני רוצה לעשות משהו שכולם ישמעו אותו. מה, אני רוצה לשים את השיר במגירה ולגנוז ולשמוע אותו בעצמי ולהגיד 'וואו'? התחברתי לאני הפנימי והעצמי שלי ואני עכשיו מופרה מעצמי? מה פתאום? בולשיט. אנחנו רוצים לעשות שירים שכולם ישמעו. זו אמנות. ואם עשיתי שיר שכל המדינה שומעת – תעזבו אותי בשקט".

     

    שוטף כלים בכיף

    טסי לא מתכנן לשבת בשקט. האלבום השלישי שלו יצא לפני שלושה חודשים, הדואט החדש מתוכו, "כל העיר שלנו" עם עדן בן־זקן, כבר הונדס כלהיט קיץ פוטנציאלי ובשבוע הבא הוא ייצא לסיבוב הופעות חדש שיושק בקיסריה.

     

    "דרך השלום" וטסי הם במובנים רבים גם ההשראה ל"מתוקה מהחיים", הלהיט ההיסטרי של דדי דדון, אותה דמות פרודית שמבצע אסי כהן בעונה הנוכחית של "ארץ נהדרת" – מין טייק אוף על זמר מזרחי עם להיטים קליטים. סאטירה שהיא כמעט הדבר עצמו על ז'אנר השירים הפשטניים, הדיבוריים, עם שורות כמו: "שש שלושים ושתיים ממשיכים לבית קפה, ציירו לך על הקצף לב, יצא להם יפה". 

     

    מה הרגשת כשראית את זה בפעם הראשונה?

     

    "את האמת? שזה לא אני. זה לא היה ברור. הוא שר שם כל מיני משפטים שיש לזמרים אחרים בשירים. לא לי. ואז אמרו לי שזה גם עליי".

     

    היית צריך שיסבירו לך?

     

    "כן. כשאמרו לי שזה קשור אליי ישבתי לראות את זה. ואז הם עשו שם את הקטע של הראיון שפוצץ, ואז הבנתי ואמרתי לעצמי: פאר, אסי כהן עשה עליך תפקיד יעני. אתה שרוף עליו. אתה מעריץ שלו. אתה חולה עליו. זה מה שרצית. תודה. איזה כיף לי".

     

    והביקורת?

     

    "סאטירה באה לתקן משהו באיזשהו אופן. אני בעד סאטירה. אני מאוד אוהב סאטירה ומאוד אוהב גם לצחוק על עצמי. להגיד לך את מי זה בא באמת לבקר מוזיקלית? כן, את כל השירי האינסטנט האלה, שבאו אחרי 'דרך השלום', בלי פרופורציה. ל'דרך השלום' עצמו זה ממש לא קשור. 'דרך השלום' נחשב עדיין לשיר איכותי באיזשהו מקום".

     

    "מתוקה מהחיים" הפך ללהיט לא פחות גדול מהשירים שהוא מבקר. גם זה בטח מעיד משהו על הז'אנר. 

     

    "זה ייאמר לזכותו של אסי כהן. אבל כמעט כל שיר שתשדר שלוש פעמים בפריים טיים בערוץ 2 יהיה להיט".

     

    למרות שהאלבום החדש שלו נקרא "מה נשים רוצות", על שם אחד השירים החדשים שלו, טסי מתקשה לענות על השאלה הזאת באופן נחרץ. "המשפט השני בשיר הוא 'אין גבר שיודע'. אני מאלה שאומרים בבית: 'כן', 'אמן' ו'אין בעיה, אשתי'. והכל מתנהל סבבה. אני עושה מה שמבקשים ממני. ממש הכל, אחי. נהנה לשטוף כלים, נהנה לסדר. נהנה לעזור. לבשל אני לא יודע. עדיף שלא אכנס למטבח".

     

     

    על הפארודיה "דדי דדון": "אמרתי לעצמי: פאר, אסי כהן עשה עליך תפקיד יעני. אתה שרוף עליו. אתה מעריץ שלו. זה מה שרצית. תודה
    על הפארודיה "דדי דדון": "אמרתי לעצמי: פאר, אסי כהן עשה עליך תפקיד יעני. אתה שרוף עליו. אתה מעריץ שלו. זה מה שרצית. תודה

     

    הוא נשוי טרי לטל, מעצבת אתרי אינטרנט שהכיר לפני 12 שנה, בבר בפרדס־חנה. "זה מקום כזה שכל החברים שלי הלכו אליו. חבר שלי היה בן זוג של בת דודה שלה, שהביאה אותה לבר. ראיתי אותה, התבייתתי עליה, התחלתי איתה, היא נתנה לי ברקס. לא הייתה ממש בעניין שלי. אמרתי לה: למה, אולי עוד נהיה ביחד. לקחתי את המספר שלה ומאז אנחנו זוג".

     

    לא מלחיץ להתחתן עם האהבה הראשונה שלך?

     

    "אם לא תתחתן עם האהבה הראשונה שלך, עם מי תתחתן, אחי? זה גם סוג של הגשמת חלום. מגיל צעיר אתה חושב עם מי תבנה את חייך. אתה תמיד רוצה שזו תהיה האהבה הכי גדולה שלך. וזאת האהבה הכי גדולה שלי".

     

    אנשים משתנים ומתבגרים. בטח בשנות ה־20 שלהם.

     

    "אנחנו משתנים יחד. אני משתנה איתה, מתבגר איתה. היא מקבלת את השינויים שלי, אני מקבל את השינויים שלה. תמיד נתתי לה את החופש לעשות מה שהיא רוצה כדי שתרגיש שהיא מממשת את עצמה. היו המון מהמורות בדרך של טל ושלי. היו פרידות וחזרות, כמו אצל כל זוג. אבל תמיד ידעתי שהיא המזל שלי ושהיא תהיה אמא של הילדים שלי, בעזרת השם. לא היו לי שום ספקולציות בראש".

     

     

    בחתונה עם טל. "אנחנו משתנים יחד" | צילום: זהר שחר
    בחתונה עם טל. "אנחנו משתנים יחד" | צילום: זהר שחר
     

     

    פיספסת עולם שלם של רוקנרול.

     

    "היו לי תקופות בחיים שנהניתי מזה יותר מדי, נראה לי. מיצינו. המעריצות נרתעות ממני", הוא צוחק. "בגלל שאני נשוי, אוטומטית פחות בנות מתחילות איתי".

     

    הכרת את טל כזמר צעיר, בתחילת הדרך, והתחתנתם אחרי שהפכת לכוכב. זה בטח משנה את האיזון.

     

    "לא. אני חושב שזה רק מגדיל את האמונה ואת האהבה, שמה שבנינו ומה שרצינו שיקרה קרה. אני חושב שטל יותר חזקה ממני. יש לה חלק כל כך גדול במה שקרה לי, שהיא מרגישה שזה קרה לה בעצמה".

     

     

     

    הקליפ לשיר "משקה יקר" מהאלבום החדש

     

    פופ זה פופולרי

    הוא נולד וגדל בפרדס־חנה, ילד חמישי בין שבעה אחים. אביו היה קצין בכיר בשב"ס, אמו עקרת בית. למרות שידע מאז ומתמיד שיהיה זמר, חלם בילדותו להיות טייס. "מגיל מאוד צעיר אהבתי מטוסים ומכוניות. המכוניות נשארו עד היום, המטוסים נעלמו".

     

    כשהיה בן עשר אובחנה אצלו לקות שמיעה. "הסתובבתי עם אטמים בבריכות. הייתי כבד שמיעה מגיל עשר עד גיל 15. עשיתי ניתוחים ואף אחד מהם לא הצליח. בסוף זה פשוט הסתדר לבד. לא פחדתי שזה ישפיע על החלום שלי לשיר. הייתי ילד שלא פחד משום דבר".

     

    בצעירותו, הוא נזכר, כתב שירים רבים למגירה על "אהבה נכזבת ותהיות על החיים", אבל זרק את כולם כשבגר. "אני חושב שהרגשתי שהם לא יכולים להיות שירים טובים אז. בדיעבד, חבל שזרקתי אותם, כי הייתי רוצה להיזכר במה שכתבתי".

     

    הוא שירת כלוחם ביחידת שמשון. תקופה שהוא מתאר כ"קשה, קשה, קשה. הייתי מקבל ריתוקים כל שבוע. כולם היו יוצאים שבת שנייה, שבת שלישית, אני הייתי נשאר בבסיס". הוא מספר שבכלל לא ניסה להתקבל ללהקה צבאית. "היה לי חבר שהייתי שר איתו קצת במקלחות בצבא, אבל זה הכל".

     

    אחרי שנה כלוחם עבר לשרת בבסיס ההדרכה במתקן אדם ושימש עוזרו של קצין אג"ם, "שהוא בן אדם מדהים שהיה נותן לי לצאת להופעות ולשיר".

     

    בשנתיים שעברו מאז שהתמקם במרכז החמים, כתבו על טסי הכל. אמרו שהוא המלך החדש במוזיקה הים תיכונית, אבל גם טראבל מייקר מהסוג שלא מסוגל להתמודד עם ביקורת; זמר חרוץ, אבל גם כוכב שחצן. חלוץ מרכזי של ז'אנר עולה, אבל גם עוד אחד מיני רבים שמנסה לכבוש את הרדיו. גם בביזנס שהשאיפה בו היא שיאייתו את שמך נכון, היה ברור שהשם של טסי נכתב לא מעט ומעורר הרבה רגשות.

     

    טסי, לטענתו, פיתח שיטה טובה להתמודד עם כל מה שכתבו ואמרו עליו: להתעלם לחלוטין. לא להאמין לסופרלטיבים ולא לקחת ללב את ההשמצות.

     

    ובכל זאת, קשה לא להיות מושפע כשכותבים עליך דברים כאלה.

     

    "ברור שאני רואה את הדברים האלה לפעמים וזה באיזשהו מקום עושה לי משהו. אני לא חווה הרבה פרגון בתקשורת, את האמת אני אגיד לך. אני לא נבהל ולא מתרגש מזה. אני באמת לא מתעסק במה כותבים, כי זה ממש יכול להוציא אותך מריכוז. אז אני מתעסק במוזיקה עצמה ומשתדל לשגע את העיתונאים עם השיר הבא שאוציא. אני מתחיל להבין שהמוזיקה שאני עושה משגעת אנשים באיזשהו מקום. כל מה שאמן רוצה זה להשפיע. ברגע שאתה מבין כבר שאתה משפיע, אז אתה נרגע ואתה אומר, הגעת למקום שאתה רוצה. תירגע".

     

    אולי פשוט קשה לך לקבל ביקורת.

     

    "קשה לי לקבל ביקורת שגולשת לירידה על הבן אדם. הביקורת מתעסקת בדברים אחרים. מעבר למוזיקה. מחשבות של כתב. על המוזיקה עצמה, עניינית, כבר לא כותבים היום".

     

    לא קראת שום ביקורת עניינית עליך בשנתיים האחרונות?

     

    "לא. כמעט שלא. אתה יודע, זה טיפשי בעיניי לכתוב שאני עושה מוזיקת פופ. פופ זה פופולר. אני עושה מוזיקה. אם היא נהיית פופ בסוף – זה טוב לי, כי היא פופולרית. נראה לי שצריכים להשתנות פה כמה חוקים. בוא נחליט שביקורת מוזיקה תגיע רק ממבקר מוזיקה אמין, שמבין במוזיקה, וביקורת רכילותית תהיה רכילותית. ואז אתה תשאל אותי על ביקורת כביקורת ועל הרכילות כרכילות".

     

    מה דעתך על המהפכה המזרחית שמובילה שרת התרבות?

     

    "אני מברך כל שר שעושה משהו בשביל מישהו, אבל לא ראיתי שום מהפכה עדיין".

     

    אתה חושב שיש צורך במהפכה?

     

    "לא. זה הקטע, שכל אחד צריך לבחור את מה שהוא רוצה לשמוע. אי־אפשר להכריח אנשים לשמוע את מה שהם לא רוצים ולהפך. אני לא חלק משום מהפכה. אני אדם שעושה מוזיקה שהופכת לאנשים את המוח. אני שמח לעשות את המהפכה אצלם. אני חושב שהקהל היום בוחר את מה שהוא רוצה לשמוע".

     

    מירי רגב טוענת שגלגלצ מקפחת אמנים רבים.

     

    "זה שבגלגלצ לא משמיעים פאר טסי או זמר אחר לצורך העניין, לא אומר שהוא מקופח. זו תחנת רדיו, ולהאשים אותה זה לפרגן לה יותר מדי. הקהל היום שומע מה שבא לו, כמה שהוא רוצה, איפה שהוא רוצה, ואני ההוכחה הניצחת. אני כמובן אשמח אם תחנות רדיו יפרגנו לי יותר, אבל מעולם לא הרגשתי קיפוח".

     

    גם בשנים שלא הושמעת בגלגלצ לא הרגשת מקופח?

     

    "לא, כי ירון אילן ודידי הררי ואליקו תמיד השמיעו אותי ותמיד פירגנו לי, ואתה יודע מה? הם כוח מטורף. הם משפיעים על הקהל לא פחות מתחנות רדיו אחרות. זה שגלגלצ משמיעים רק את 'דרך השלום' – זו בעיה שלהם. הם מפסידים מזה, לא אני. הם לא מעניינים אותי. הם לא מדד לשום דבר. המדד האמיתי זה רק העם".

     

    דרך האמצע

    השימוש התכוף של טסי במושגים כמו ה"עם", מלמד משהו על האופן שבו הוא אולי תופס את עצמו: גשר. בין מזרחים ואשכנזים, ימנים ושמאלנים. אז ועכשיו. "דרך השלום" הוא הכל חוץ מטקסט פוליטי, אבל טסי, בניגוד לקולגות, מעולם לא הסתיר את דעותיו. לפני שנה וחצי, קצת לפני הבחירות האחרונות, במסגרת מתיחה של החקיין יוסי וידר, חשף טסי, אולי בלי להתכוון, הרבה ממשנתו הפוליטית.

     

    וידר התקשר אליו בקולו של ראש הממשלה נתניהו וביקש ממנו להשתמש ב"דרך השלום" לקמפיין הליכוד. טסי השיב בחיוב, ואף הציע לעשות שינוי במילים, כפי שהדגים לו בשיחה: "תל־אביב לפני חצות, וביבי לא הולך לישון..." בהמשך בישר לו שהוא תומך בו ובליכוד וחיזק אותו: "כל העם יבחר ליכוד, וכל העם יבחר ביבי. ביבי זה כמו מוזיקה מזרחית, לא אוהבים, לא אוהבים, ובסוף 30 מנדטים".

     

    אחרי ההישג בבחירות, טסי גם הופיע במסיבת הניצחון מול הזוג נתניהו ופעילי הליכוד. על אף שהוא מודה שהצביע לביבי, הוא לא רואה בהופעה ההיא הצהרה פוליטית. "לא בהכרח נקטתי עמדה, אבל אני כן אתמוך בכל ראש ממשלה שיהיה פה תמיד, כי הוא נבחר ברוב של העם".

     

    גם אם הוא יהיה שמאלני?

     

    "אני אשמח. זה לא משנה מי. ברגע שיהיה פה ראש ממשלה שנבחר על ידי הרוב, אני איתו, כי אני עם העם. אני העם. גם אם בוז'י יהיה ראש הממשלה או לא יודע מי. כשיבקשו ממני לבוא ולשמח את עם ישראל – אני אהיה שם".

     

    גם אם המפלגה הנבחרת נוגדת את עמדתך הפוליטית?

     

    "שמעתי את שלמה ארצי, שאני תמיד לומד ממנו, אומר שהוא ממוקם באמצע. גם אני שם. אני רוצה לחיות בארץ ישראל השלמה, כפי שהובטחה לי. הדבר הכי חשוב זה לחיות פה בשלום עם השכנים שלי ועם כל העמים שיש פה. מכל ליבי, אני יכול להגיד לך שאני באמת־באמת אוהב את המדינה הזאת ואוהב אותה שלמה, לא מחולקת בשום מצב".

     

    אבל כל הסכם שלום יחייב גם פשרות וויתורים.

     

    "אם יש פה ראש ממשלה שמחליט בשבילנו ואנחנו בחרנו בו, אז אנחנו נלך איתו כולם. כי ככה זה מתנהל. אנחנו חייבים להיות פה תמיד בדעה שצריך להיות פה שלום ולשאוף לשלום. כי אנחנו לא יכולים להתעלם מזה שאנחנו חיים פה עם עוד עמים. זה הגורל שלנו וככה נקבע לנו. אני חושב שזה גם אפשרי לחיות בשלום. בטח. כי זה עם שעומד מולך וצריך רק מנהיג אחד טוב אצלם ואצלנו שיעשה את זה. אני מאוד־מאוד אוהב את יאיר לפיד".

     

    ובכל זאת, הצבעת לביבי.

     

    "כן, אבל אני חושב שיאיר לפיד יהיה הבחירה הבאה שלי".

     

    אולי גם אתה תרוץ לכנסת?

     

    "לא, לא, די (צוחק), מה פתאום? מה לי ולזה? אני לא מבין בזה, אחי".

     

    עם המעמד, כפי שיודע כל כוכב עולה, מגיעה גם ההחלפה הבלתי נמנעת של המלתחה. "אני תמיד־תמיד־תמיד רוצה להיראות טוב, אבל לא מתעסק בזה. יש אנשים שמתעסקים בזה בשבילי. הבנתי שאני צריך להתלבש יפה כל הזמן, אבל אני כבר לא יכול להסתובב בחנויות, אז יש לי סטייליסטית. אני משקיע בחדר כושר כי אני אוהב להזיע ולהיות מסריח, אבל אני לא עושה את זה בשביל ריבועים בבטן. אני גם לא יושב כל היום בבית ומסדר את השיער. אתה רואה איך הוא, אחורה כזה. יש לי שיער חלק ברוך השם וזהו. אני לא מייחס לזה חשיבות כל כך גדולה. אני חושב שהקהל יחשוב שאתה יפה אם השירים שלך יהיו יפים".

     

    עד כמה אתה מעורב פיננסית בקריירה שלך?

     

    "מעדכנים אותי בכל. אני גם דואג להתעדכן".

     

    הרבה אמנים ביקרו בשנים האחרונות בחדרי החקירות של מס הכנסה. עד כמה אתה רגוע שלך זה לא יקרה?

     

    "החלטתי בתחילת הקריירה לעבוד בשיתוף פעולה עם מס הכנסה וככה אני מתנהל. אני לא יודע מה הסיפורים של אנשים אחרים איתם, אז אני לא נכנס לזה. אני מוכן להתנהל עם מס הכנסה גם באמצעותך. אין לי שום דבר להסתיר. שום דבר. הבנתי שאני שותף מלא עם המדינה שלי וככה זה צריך להיות. הכל מסודר, גלוי לעין. אנחנו אנשים בוגרים. אני לא ילד. אני יודע כמה אני מרוויח. אני יודע כמה אני צריך לשמור וכמה אני צריך לתת למדינה וככה זה מתנהל".

     

    איפה ניפגש בעוד עשר שנים?

     

    "וואו! לא נראה לי שניפגש, אחי".

     

    למה ככה?

     

    "כי אתה בטח כבר לא תהיה כתב ואני בטוח לא אהיה במוזיקה".

     

    איפה תהיה?

     

    "בבית. אני לא חושב שאני אעשה מוזיקה מעבר לעוד עשר שנים. אני אהיה כבר בן 42, אחי".

     

    אני מבין שאתה לא מאלה שחושבים שהחיים מתחילים בגיל 04.

     

    "לא החיים המוזיקליים. אני אחיה בכיף על איזו נחלה עם כמה כבשים וגדיים והילדים שלי. אני חושב שעד אז יהיו לי שאיפות אחרות. באיזשהו מקום זה שחצני להגיד, אבל הגשמתי את כל החלומות שלי, אחי. באיזשהו מקום זה גם עצוב".

     

    אז זה אומר שיש לנו עוד עשר שנים ליהנות ממך.

     

    "כן. משהו כזה. אף פעם לא הייתה לי שאיפה לשיר בגיל 50 עם מקל".  

     

    itaisegal@hotmail.com

     

     


    פרסום ראשון: 29.06.16 , 16:05
    yed660100