העליתי חרס (מבולגריה)

האדון מאורו זאטניו מגלריית Schiavon בדורסודורו, ונציה, זכר אותי היטב: נכנסתי שוב לחלל הגלריה והוא, כאילו לא עברו ארבע שנים, הושיט ידיים בברכה!

אתה זוכר אותי?

"איך אפשר לשכוח?"

כי כן, לפני ארבע שנים שכרנו דירה בארמון חצי מט לנפול כמה בתים ממנו, במטרה לחפור את ונציה לעומק. קרה שאז יצאתי מהבית וראיתי אותם: כד ועשר כוסות מזכוכית מוראנו פורצים מחלון הראווה, זוהרים צבע ושקיפות. מוארים מאחור.

עפתי פנימה ושאלתי כמה הם עולים. אם אתם דווקא רוצים לדעת, מחיר כל כוס היה כמעט 70 יורו. הגבתי כמוכם ויצאתי מהחנות.

רק שלמרבה הצער, הצלחתי אמנם להוציא את עצמי מן הגלריה, אבל לא את הגלריה מתוכי. כל אותו יום, בגרנד קנאל ובדורסודורו וברובע היהודי, הכוסות האלה רקדו לי מול העיניים וגם הקנקן. זה לא היה קורה לי לעולם עם נעליים או עם תיק.

למחרת, כמובן, סחב אותי הדיבוק לאותו המקום. עכשיו כבר ראיתי את כל משפחת הכוסות והכלים ופסלי הזכוכית שסטודיו מסימיליאנו סקיאבוֹן יוצר באי הזכוכית מוראנו ומציג במרכז העיר.

"תעשה משהו!" התחננתי, "אנחנו מדינה ענייה, ישראל. יש לי המון התנחלויות לפרנס! ובעל שהמחירים האלה יפגעו בבריאותו".

 "אני לא יכול!" בכה מאורו, "זאת אמנות יחידה במינה!"

שנינו התייפחנו, אך המחיר נותר בשלו.

בכל הימים שנותרו נגררתי לגלריה כאילו כפאני שד הזכוכית. עומדת כמו לאסי כלבת הקוּלי בעיניים לחות. עוד רגע היה מאורו מוציא לי קערת עצמות. היחזקאל הפרטי הבחין שאני נודדת בעקבות קול קדמוני, רצה לשמח ולהפתיע, ראה את תג המחיר וברח בשעטה. אפילו אחי וגיסתי, שותפינו למסע, שתומכים ומעודדים את כל שיגיונותיי, נבעתו ממחיר הנכס.

באפריל השנה שוב הגענו לונציה, שוב התחלנו בטיול וכמו עוף נודד נשאו אותי הכנפיים לשם. לגלריה. הכל עמד במקומו כולל הכוסות. מאורו נשבר מול ההתעקשות, והפחית במחיר. הפריצה הגדולה באה מאחוריי: היחזקאל הפרטי הכריז שקונים, שיקע עצמו בהליך האריזה, ושנינו בחרנו שש כוסות נוצצות. הן טמונות עכשיו בנבכי מגירה בסלון, עטופות כמו ממ"ד תחת הרעשת טילים. שאציג אותן לראווה? נראה לכם? ומה אם החתולה שלנו, סנאית, תנפץ אחת?

פרטים: כוסות אלה מיוצרות באי מוראנו ונמכרות בונציה: יש ברחבי העיר כוסות שמחירן עשירית מהסכום והן עדיין מרהיבות.

Massimiliano Schiavon Art Team

www.massimilianoschiavon.com

אוסף פרטי

מה לעשות, תמיד אני רצה בחום הזה אחרי כלים הולמים לצילומים, ולא נותנת את הדעת על האוסף הפרטי שלי, שגלש לממדים מבעיתים ב־30 שנות אובססיה. כולל ירושות, פמוטות, סרוויסים צ'כיים וגביעי שמפניה מברלין.

כל אחד וסיפורו, כל אחת היא עוד אבן דרך (לא חיונית, אולי, אבל מושא חפץ וערגה) לא תמיד יקרה, אבל רבת שימושים, ותמיד אפשר להגיש בה משהו.

מדובר, אל תטעו, רק בכלי שולחן ואכילה. שנצא לטיול קצר?

שמנת בולגרית

צנצנות מבולגריה

את אלה רכשתי בהמוניהן בעיירת הסקי בנסקו בבולגריה. יש מגוון דגמים כאלה של צנצנות קטנות בעלוֹת מכסה! חלקן עם כפיות עץ קטנות. כולן זולות ומגיעות שלמות ארצה, לאחר העיטוף המנוסה בחנות. עכשיו תחשבו גבינת שמנת או מסקרפונה או שמנת חמוצה "של פעם" ועליה קולי (Coulis) פרי אדום – פטל או דובדבן קיצי.

קולי הוא רוטב פירותי קליל: קוצצים גס כוס דובדבנים מגולענים, מרסקים בתוך חצי כוס ליקר אדום או סגול, כמו קרם דה קסיס או ליקר תפוזים שקוף, ומחממים יחד כ־3 דקות, בסיר גבוה.

מצננים לטמפרטורת החדר, יוצקים על הגבינה/שמנת, מכסים במכסה, מצננים ומגישים יחד.

להשיג: בחנויות הקרמיקה ברחבי בולגריה.

שמפניה ונוסטלגיה

תמיד אני מקנאה במילים "אוסף פרטי" בקונטקסט הפקות אופנה, אבל פתאום התחוור לי שאולי הנעליים שלי הן בעיצוב מנולו בוכניק, אבל בתחום השולחן – אין לי כלי בלי סיפור.

הגביעים הוורודים האלה עמדו בוויטרינה של סבתא וסבא שלי, הניה ויוסף קוגל, בבית זעיר ברחוב טרומפלדור בתל־אביב, ומעולם לא נשלפו החוצה. הם אכן הובאו מברלין ללודז' ומשם בליפט לנווה־צדק. והם לעד יהיו יפים יותר במציאות מאשר בכל צילום.

הגביע של סבא וסבתא | צילום: צביקה טישלר

שימושים: שמפניה קרה עם תותים, קיר רויאל עם דובדבנים.

בבית: אני מגישה בהם לפתן קר של פירות עונתיים, ותמיד עוקבת בדאגה שמא ישבור מישהו את ה"רגל" העדינה, כלילת היופי.

להשיג: אוסף פרטי! תנה־נינה־ננה.

ניחומים: בכל פינות ישראל יש גביעי בדולח לכל תקציב. משוק רמלה־לוד ושוק הפשפשים, דרך "שיגריס" השפוי בתמחור, ועד לגביעי קריסטל ד'ארק של Luminarc.

אם להזמין: Galway, אירלנד. לטעמי – אבל אין סיבה לסמוך רק עליי.

ככה זה כשיש שתיים

שני גביעי קריסטל ד'ארק

בחתונה שלנו הם היו תריסר. קיבלנו אותם מבת־הדודה שלי, בלהה אורבך, שהביאה אותם אלינו הביתה ומראש.

כזוג צעיר והזוי החלטנו לא לחכות לאורחים, אלא לסעוד עם הגביעים בכל יום על השולחן במרפסת, כי למה לשמור אותם כשהחיים קצרים?

ובכן, טעינו. עשרה גביעים התנדפו כלא היו ואת דוגמת היהלום של ספל מלבני, רחב, חד־זווית ומלוטש לזהרורים – אין להשיג. גם לא באי־ביי.

שימושים: בשל גודלם הבלתי שכיח של הגביעים, אנחנו גם בונים בתוכם קינוחי שכבות של טירמיסו וקרם אנגלייז – אבל לשניים בלבד. לפעמים שמים בהם כמה ענפי בוגנוויליה פראיים וקצוצים: דיכוטומיה משובבת בין הליטוש הצרפתי הממושטר לפרח השמש העיקש של הים התיכון.

שני גביעי הקריסטל מהחתונה. קינוח זוגי | צילום: צביקה טישלר

הכד המצרי

הג'ארה מרוטשילד

לפי מה שהבנתי מאבי יפרח, הבעלים של מלון רוטשילד בשדרות רוטשילד (וואלה, איזה צירוף מקרים), הכד הנהדר הזה עשוי אבן חול מצרית.

בכל מקרה, הוא בנוי כך שמי ברז רגילים מתקררים בו ועוטים טעם נפלא ואדמתי. בחדרי המלון ממתינה ג'ארה קטנה וצוננת כזאת לכל אורח. תענוג צרוף. מי שמפתח כלפיה רגשות – יכול גם לרכוש ולהזמין במלון אחת מאחיותיה, ולשים במים שבתוכה גם חתיכות פרי, כפי שעשינו אנחנו.

בונוס: כשהקסם הזה יעמוד באמצע שולחן התקרובת שלכם – הוא יְיַצֵר מיד שיח פורה בין כל אגפי השולחן.

הסרוויס של החבר'ה

פורצלן צ'כי: קווים לדמותו

כשהחבר'ה של הוריי הצעירים שינסו מותניים ורכשו בעבורם סרוויס - כן, סרוויס! - של Herend בצבע שמנת. בביתנו הפולני השתמשו בו הוריי רק להאכיל אורחים רמי יחש, וגם ככה הוא נשבר והתפורר בלא שאנו עצמנו נהנינו ממנו. אל דאגה. אנחנו דואגים לשימוש תכוף ביפהפיים שנותרו. במיוחד במצקת.

להשיג: יש דומים בהרבה גלריות לעתיקות, כולל "לה ברוקאנט" ברחוב הלימון ברמות־השבים.

קרנבל בונציה

מאפרת הענבים ממוראנו

לאומני הזכוכית באי המפורסם שליד ונציה יש נטייה מדאיגה לעדריות עיצובית, אבל לפעמים פוגשים אמן שדובר שפה שונה.

המאפרה הזאת מבית הוריי פשוט נראית טוב עם אשכול ענבים שנשפך ממנה.

להשיג: מוראנו או ונציה. או: אוסף פרטי, פרדון.

שימושים: לפירות טריים וצוננים.

ניסוי כלים

תבנית נוף מולדתו

מי לא חלם פעם, במיוחד אם יש לו טף פעיל בחופש, על מכשיר שפולט מִינִי עוגיות, פיצות, וופלים וקאפקייקס במהירות הקול? אז כיום יש!

נראה שאין כמעט בית־אב עתיר ילדים שלא התמכר השנה לשעשועי אפייה ובישול במתקני ה־iCake והמולטיקייק. אם תגגלו את שמות המכשירים האלה תגיעו לאינסוף מתכונים בעברית לקאפקייקס, בורקס, ופלים בלגיים, מאפינס ופופ־קייקס (שזה כדורים שלמים מבצק בחוש טבולים בציפויים מגוונים).

יש לנו גאוות יחידה מקומית: המכשיר והתבניות הרבות של מולטיקייק הם פיתוח ישראלי בעל שם עולמי של תומר שרון, ששמו מעיד עליו שאינו מאיסלנד. שרון פיתח מכשיר שכולל גם טיימר כיבוי, לבקשת הורים מודאגים, ומאז הוא רק מפתח ומשכלל עוד ועוד תבניות לאינסוף שימושים. אלה נתקלות בזרם מתכוני גולשים, היצירה מתלקחת לכדי תבנית נוספת והדינמיקה מבעבעת.

ברבעון האחרון נוספו לקולקציית התבניות תבנית טוסטים, תבנית מחולקת לשניים לחימום ארוחה, או לאופציות של כשרות, תבנית פוקאצ'ות ופיצות אישיות, וכמובן – תבנית מאפים משולשים כמו בורקס.

מה הפרינציפ?

אז ככה: מדובר במתקן קומפקטי וסגור שמתחמם ומחמם מלמטה ומלמעלה במהירות שיא. כיוון שכך, רוב המתכונים מכילים קצת פחות קמח וקצת יותר ביצים או יוגורט ואבקת אפייה לתפיחה מהירה. כמו כן, חובה לא למלא כל שקע ליותר ממחצית גובהו.

ה"מולטיקייק פלוס" (שמו הרשמי של המוצר) מגיע עם עשר תבניות שונות לכל מוצר שמבוסס על בלילה (מפנקייק לוופל לקרפ לעוגה בחושה), ושאפשר גם לטגן ולחמם בהן ולא רק לאפות.

בארה"ב מתנחשל גל של ספרים אלקטרוניים (eBooks) סביב המכשירים האלה, אבל אין להם את כל התבניות שתומר שרון ממציא ומנפק ומייצר (בסין). תיהנו.

לקבוצת מתכונאי מולטיקייק:

facebook.com/groups/multicake.recipes

היתרון הגדול בתבניות הוא מהירות הכנת הבצק, כך שגם אם דרושים כמה סבבים של אפייה – הסבב הראשון ייקח 7־5 דקות בלבד.

בואיקוס. לחמניות חמות בחמש דקות

בואיקוס (לחמניות גבינה)

מתכון של שטראוס לגבינת סימפוניה

הכמויות הן ל־3 סבבים של אפייה, כל אחד נמשך כ־7 דקות

2 ביצים טרופות בגודל L

שליש כוס שמן תירס או חמניות

100 גרם גבינה בולגרית, מפוררת

1 גביע (200 גרם) גבינת שמנת סימפוניה 5% בכל טעם שתרצו

100 גרם גבינת קשקבל, מגוררת

2 כוסות קמח תופח

שמן לשימון המכשיר

אופן ההכנה:

למולטיקייק עם תבנית שקעים.

1. שמים את כל החומרים, חוץ מהקמח, בקערה גדולה ומערבבים לתערובת אחידה. מוסיפים את הקמח ומערבבים שוב.

2. משמנים את המולטיקייק משני צידיו. מניחים כף מהבלילה בכל שקע.

3. סוגרים ואופים 7־5 דקות או עד ששחום.

טוב, בסדר, יש גם הוראות הכנה גם לאזרחים שלא רכשו מכשיר מולטיקייק בזמן:

1. שמים את הבויאקוס בתבנית שקעים משומנת היטב.

2. מחממים תנור ל־190 מעלות.