סליחה, נגמר לנו האוכל

כשהודעתי בווטסאפ לזוג החברים שאיתם יצאנו שאני מתכוון להזמין לנו מקומות ברעמסס, הם השיבו לי באימוג'י של בוהן זקורה כלפי מעלה - בבחינת: "וואו! אחינו, קפצת גבוה. בכל מקרה אנחנו איתך. תהיה חזק". הם ידעו כמוני שרעמסס נחשב כרגע למקום כה לוהט, שצריך חליפה חסינת אש כדי לשבת בו. זו כנראה הייתה הסיבה שאיש שם לא טרח לענות לטלפון במשך היום כולו — כך שבסופו של דבר הגענו לשם נטולי הזמנה.

את המקום, המשתרע על פני שני מדרחובים בשוק היווני של יפו, פתחו הבעלים של בר הבוקסה האמנותי והמצליח בשדרות רוטשילד והוא כולל שלושה מבנים שביניהם רחבה המתפרסת על פני 400 מ"ר. כל מבנה קושט בגרפיטי של קבוצת Broken Fingaz והוגדר כבר בסגנון אחר: בר מסעדה, שבו ממוקם המטבח הפתוח ושממנו יוצאות המנות לכל המתחם; בר מזנון ובר קוקטיילים קטן יותר עם מעט מקומות ישיבה. בין השלושה משתרעת הרחבה החיצונית, שבה כמה מאות מקומות ישיבה.

כשהגענו, המקום היה צפוף כאילו מחלקים בו אלכוהול בחינם, ומאות מבלים צעירים ויפים הסתופפו סביב שולחנותיו. מכיוון שבשלב הזה של הערב עוד היינו נאיבים, ניגשנו למארחת וביקשנו שולחן. לקח לנו כמה דקות כדי להבין שהבחורה — למרות שנראה כאילו היא מנהלת את המקום באמצעות איי־פד — לא ממש מחוברת למה שקורה סביבה ושעלינו לדאוג לעצמנו. מקץ כמה דקות אכן תפסנו שולחן. הוא היה רטוב ומלוכלך והתנדנד באופן מסוכן, אבל היי, הוא היה שלנו.

אחרי שהתיישבנו, חלפו על פנינו כמה מלצרים שהתעניינו, בסגנון עדות העל־הכיפאק, בשלומנו ובמצב רוחנו. היה אפילו תפריט שהושלך מאי שם על השולחן, אבל לא נראה שמישהו מתכוון לקחת מאיתנו הזמנה. אם היה פה ניסיון ליצור אווירה מגניבה — זו אכן הושגה. אבל האם אנחנו צריכים לחוש כפוצים זקנים ובלתי־זורמים רק מפני שאנחנו יושבים כבר כמעט 20 דקות בגרונות ניחרים ומאמינים שזו זכותנו לצפות לשירות?

התפריט נראה מבטיח, עם מנות כמו בטטות ודלעת ערמונים, מרווה וזעתר מיובשים עם תערובת פלפל שחור וגבינת עזים רכה (42 שקל); סלמון בכבישה ביתית עם סלט ביצים רכות וחלת שום קלויה (42 שקל); קישואים ממזרח ירושלים עם שומרים צעירים, יין לבן וגבינת כבשים תורכית (38 שקל); סרטנים מקומיים עם ויניגרט חם של חמאה, שום, אוזו ופלפל שאטה (78 שקל), ועוד.

בסוף הגיע מישהי. ככה, בשיא הקלילות, עם שמלה מתנפנפת וקוקו. ולא. היא לא צריכה לרשום את ההזמנה, כי היא זוכרת הכול. חמש דקות אחריה הגיעה מלצרית אחרת, עם מגש גדוש כל טוב. לצערנו, הוא לא שלנו, אלא של שולחן אחר, שבטח מחכה לו זמן רב. כך עצרו לידנו בדקות הקרובות עוד כמה מלצריות שהביאו לנו אוכל ושתייה, שהוזמנו בשולחנות אחרים, עוד כמה שסתם התעניינו בשלומנו ועוד אחת או שתיים שהגיעו לקחת מאיתנו הזמנה, למרות שכבר הזמנו.

בסוף הגיעו המשקאות. כוס בירה מחבית (29 שקל), שני קוקטיילים (46 שקל כל אחד). הכוסות מונחות על השולחן כשהן מיוזעות מהלחות, ובלי מפיות. מבקשים מפיות, ומאפרה. לא מקבלים. תופסים מלצרית חולפת ומופתעת וכופים עליה לקבל הזמנה: דג נא (56 שקל) וקרם חצילים (32 שקל) למנות ראשונות. רצינו להזמין גם מנות עיקריות, אבל היא ממליצה שנקבל קודם את הראשונות, ואז נראה. משהו בזה נשמע לנו חשוד, אבל היא כבר הסתלקה ממילא.

מגיעות המנות הראשונות. הדג הנא לא רע, אבל במחיר הזה המנה הייתה צריכה להיות גדולה לפחות פי שלושה. קרם החצילים סימפטי, אבל הלחם, שחייב להגיע בצמידות אליו, מוגש באיחור ניכר. בינתיים מזמינים עוד סיבוב משקאות ועם הגעתם רוצים להזמין מנות עיקריות, אבל המלצרית נבוכה, ומסתלקת. מה קרה?

אחרי כמה דקות מגיע אלינו בחור, כנראה קצת בכיר יותר, ובפנים קודרות מודיע לנו: "חבר'ה, תקשיבו. נגמר לנו האוכל".

"איך זה קרה?" אנחנו מתעניינים בכנות. בכל זאת, מדובר בתקדים.

"כי היה לנו אירוע בצהריים, והאוכל נגמר".

"אבל אירוע זה לא דבר ספונטני. להפך. הוא הכי מתוכנן", אנחנו מקשים עליו קצת.

"נכון. אבל נגמר לנו האוכל".

"אז אי־אפשר להזמין מנות עיקריות?"

"לא. מצטערים".

החשבון, לעומת זאת, הגיע מיד: 330 שקל על שתי בירות, ארבעה קוקטיילים ושתי מנות ראשונות. והמלצרית עוד הודיעה לנו שהשירות לא כלול.

שאלנו אותה: סליחה, איזה שירות? והיא הודיעה לנו בהבעה עגמומית שקשה לה להאמין שלא נשאיר לה טיפ. היא צודקת. ברור שלא היא האשמה, אבל גם אותנו אי־אפשר להאשים אם אין לנו חשק לשלם עוד על ערב שהתחרבש לגמרי רק מפני שלמישהו היו עיניים גדולות והוא פתח עסק מורכב מדי ואיבד עליו שליטה. אירוח הוא מקצוע ככל המקצועות. וכאן הציון הוא אולי 100 במגניבות, אבל אפס מוחלט במסעדנות.

בסופו של דבר, אגב, במרחק כמה צעדים משם, אכלנו במסעדת "הצוענייה" הסמוכה. על כמה מנות בלקניות נחמדות שבוצעו היטב, כמו מטיאס (36 שקל), בוריק (46 שקל) או ארנצ'יני (48 שקל) שילמנו 200 שקל כולל שירות.

• רעמסס, הגימנסיה העברית 7, יפו, 6810628־03 (אבל לא עונים).

• הצוענייה. פנחס בן יאיר 3, 03-5521333.