בשנת 1904, עוד לפני למעלה ממאה שנים, הבינו שילדים צריכים מודל לחיקוי שיהווה להם גב ויאיר בפניהם את הדרך. באותה שנה הוקמה בארה"ב עמותת BIG BROTHERS BIG SISTERS OF AMERICA, ששמה לעצמה מטרה לחבר לילדים שחסרה להם דמות הורית מתנדב או מתנדבת שישמרו איתם על קשר ארוך שנים וקבוע, יבלו איתם זמן איכות ויהוו עבורם מודל לחיקוי ומשענת. עד היום, העמותה מסייעת לילדים ברחבי ארה"ב ועם השנים התרחבה גם למדינות נוספות בעולם.

בישראל נפתחה העמותה בשנת 2003 ביוזמתה של ליבי רייכמן, כעובדת סוציאלית מירושלים את הסניף לאחר שעבדה מספר שנים כיועצת בארגון פר"ח. מתוך היכרותה את עולם ההתנדבות והחונכויות בישראל, זיהתה בצורך ליצירת ארגון לחונכות ארוכת-טווח עבור ילדים הגדלים בבית עם הורה יחיד, בסגנון המודל שפותח על ידי BIG BROTHERS BIG SISTERS OF AMERICA

לאורך השנים יותר ויותר סניפים של העמותה נפתחו בישראל כשהיום ברחבי הארץ כבר 15. לפני 3 שנים התחברה העמותה עם עמותה ישראלית דומה אשר הוקמה למען אותה המטרה בשנת 74 בחיפה אחרי מלחמת יום כיפור, ממנה אבות רבים לא שבו. הסיבה לפתיחת אותה עמותה מזכירה מדוע דווקא בישראל, חשובה כל כך פעילות העמותה. "הצורך בישראל נובע פעמים רבות מאובדן משפחתי שכרוך בטרור, מלחמות. וכמובן סיבות נוספות", מספר עודד אגם, מנהל קבוצת חדשנות אסטרטגית באינטל אשר מכהן גם כמתנדב בועד המנהל של העמותה.

"אני שמח שהצלחנו להוביל חשיבה אסטרטגית ודרך לגדילה שתוכל להשפיע על החברה בישראל". עודד אגם.

השבוע נחת אגם בניו יורק עם מנכ”ל העמותה רועי פלפל ובכירים נוספים כדי להשיק את פעילות 'ידידי אח בוגר אחות בוגרת' כאן בניו יורק. אל העמותה הגיע עודד לגמרי במקרה, ומאז שהגיע, ניכר שהצליח להשפיע על צמיחתה. "לפני שנתיים וחצי הציעו לי להצטרף לתכנית סינרג'י שמחברת בין מנהלי חברות גדולות לעמותות, במטרה להעביר את הידע והניסיון לעבודה והנהלים של העמותות, בתקווה לפתח ולשפר את היעילות בעבודה שלהן. ברגע שמצאתי את העמותה הזו, הבנתי שאני רוצה לקחת בפעילות שלה חלק ומאז, בסיוע הג'וינט שמלווה אותי ואת המנהלים האחרים, אני פעיל בעמותה".

בשנתיים בהן הוא מתנדב בעמותה, גדלו מספר בסניפים מ-9 ל-15 ומספר המתנדבים כבר גדול מ-500. "אני שמח שהצלחנו ביחד להוביל חשיבה אסטרטגית ודרך לגדילה אשר תוכל להשפיע על החברה בישראל".

אגם מספר שפעילות העמותה נעשית בהתאם לכללים הנקבעים בעמותה הבינלאומית. "אנחנו עוזרים לילדים ממשפחות בהן אחד מההורים חסר בכך שאנחנו מצוותים לילד מתנדב. הוא יכול להיות בוגר אחרי צבא, יכול להיות גם בשנות ה-30 בחייו. המתנדב נמצא עם הילד תקופה ארוכה. מבדיקה אנחנו רואים שהקשר בין הילד למתנדב נמשך במסגרת עבודת העמותה 2.7 שנים אך האמת היא שהקשרים האלו ממשיכים עוד הרבה אחרי. יש לנו, למשל, מתנדב שליוה עכשיו את הילד לחופה כמו אבא".

איך נעשה החיבור בין מתנדב לילד?

"החיבור מבוסס על כללים שנקבעו בעמותה הבינלאומית. העבודה עצמה נולדה מאותה סיבה ויש כללים ברורים לחבר בין מתנדב לילד, בתהליך יסודי ומורכב שחייבים לעשות בצורה מאוד מסוימת, אחרת זה לא עובד. אין מקום לטעויות, חייבים לפגוע טוב בפעם הראשונה. הבחירה חיונית גם מבחינה פסיכולוגית וגם למען שימור הקשר והאמון ההדדי לאורך זמן. כמובן שמתייחסים גם למקום מגורים, רצוי שיהיה קרוב, וגם למגדר, כאשר לילד יהיה מתנדב ולילדה מתנדבת. חלק מהחכמה של המראיינים הוא להכיר היטב את הילד ולוודא שיש התאמה".

הפעילויות עצמן תלויות במתנדבים עם תמיכה משמעותית של צוות העמותה מרפאים בעיסוק, עובדים סוציאלים ופסיכולוגים. "להבדיל מתכניות סטודנטים כמו של פר"ח שמבוסס על פעילות לימודית, אצלנו אין שום חובה לפעילות לימודית וגם משך הזמן של כל מפגש ארוך יותר".

איך נבחרים המתנדבים?

"הסינון נעשה בכמה שלבים. הם ממלאים שאלונים, עוברים ראיונות, מפגשים. לא כל מי שפונה אלינו מתקבל. על פי הנתונים רק אחד מתוך ארבעה שהתחילו בתהליך יהיה בסופו של דבר מתנדב. אנחנו צריכים אנשים שאפשר לדעת שהם ישארו. ממוצע הגילאים של המתנדבים הוא 30 אולי בין השאר גם כי בגילאים הללו אנשים מבינים יותר את המשמעות של ילד שגדל בלי אבא או אמא".

איך משתלב בתהליך ההורה של הילד?

"פעם בשנה אנחנו עושים שולחנות עגולים. נציגים, מתנדבים, חברי ועד והורים לילדים. אחד הדברים שלי היו משמעותיים בתקופה הזו היה הסיפורים של האמהות במעמד הזה, שמספרות מה הפעילות עושה לילד שלהן. את רואה שהן מסבירות כמה זה משמעותי, יש כל כך הרבה מכתבי תודה מהם. ההורים לא משתתפים במפגשים. זה אחד על אחד, אבל הם מעורבים בתהליך".

איך אתם מגיעים למשפחות?

"אנחנו מקבלים פרטים ממחלקות הרווחה בעיריות שמפנות אלינו את הילדים, לפעמים פונים אלינו ההורים ישירות. הילדים בגילאי 6-18 לפעמים זה גם מפה לאוזן. כל משפחה עם הסיפור שלה. יש צוות מקצועי שמדריך ותומך במידה וצריך עזרה בהדרכה, בכל מיני מקרים. אבל לא כתחליף לטיפולים פסיכולוגים אם יש צורך, זה בא בנוסף".

בשנים האחרונות אגם ופלפל שהגיע לניו יורק במיוחד, הובילו שינויים נוספים. "מעבר לתרומות יש לנו היום גם שיתופי פעולה עם העיריות ולכן חלק מהמימון מגיע גם מהן. בנוסף התחלנו בפרויקט משותף עם ביטוח לאומי שיממן לנו 6 סניפים, 3 מהם הקמנו כבר. הסניפים נפתחים במקומות אשר על פי הנתונים שלהם נזקקים לשירותי העמותה, מקומות כמו עכו, כרמיאל ושגב שלום בדרום הארץ. בנוסף יש לנו מימון מתורמים וחברות".

כיצד נולד ארגון הידידים של העמותה בניו יורק?

"התורמים שלנו כבר הרבה שנים מגיעים מכל מיני מקומות בעולם והרגשנו שעלינו להגדיל את כמות התרומות שלנו, במטרה להגדיל את הנתינה. בישראל תרומה כזו היא פחות מקובלת מאשר בארה"ב חשבנו שנכון להקים קמותת ידידי אח בוגר אחות בוגרת בישראל".

תרומה לחברה הישראלית. מנכ"ל העמותה רועי פלפל ומייקל שאול

בסוף השבוע נפגשו באפר ווסט סייד למפגש אינטימי עם חברי הקהילה המקומית. "החלטנו להשיק את היוזמה שמובלת ע"י ניסים שדה והיה מרגש לראות שהגיעו נציגות מהקונסוליה, תומכים ישראלים, יהודים ולא רק. היה השופט מייקל קוריירו, לשעבר שופט בית משפט עליון וחבר מנהל בוועד אח בוגר בוגרת ניו יורק. הוא מכיר מקרוב את המשמעותשל עבודת הארגון והיה לו חשוב לבוא ולדבר. הוא הדגיש בנאום שנשא את החשיבות של התרומה וסיפר שמניסיונו הפעילות מונעת מילדים להגיע לבית משפט כמו בכל כך הרבה מקרים שהוא ראה בעבודה שלו. גם מייקל שאול, מנכ"ל חברת מרקטפילד שבגיע נשא דברים וסיפר שהוא נוהג לתרום גם לעמותת על"ם וגם לאוניברסיטת תל אביב. התרומה לעמותה שלנו, אמר, היא בדיוק בין שני אלו. היא כדי למנוע מילדים להגיע לרחוב, ולעודד אותם להגיע לאוניברסיטה".

ניסים שדה, שהוביל את המפגש כאן בניו יורק, מספר כמה היה חשוב לו לסייע ולתרום לעמותה. "כמנטור אני רואה חשיבות גדולה בכך שלילדים ונוער ממקומות מאותגרים כלכלית וחברתית יהיה מודל לחיקוי. הרבה פעמים ילדים שגדלים בבתים בלי אחד ההורים לא מקבלים דוגמא והדרכה ומסביב אין מודל לחיקוי ולא נראה שיש לאן לשאוף. כשמגיע מישהו מבחוץ ומראה שאפשר גם אחרת זה חשוב. באופן אישי", הוא מסביר, "התגייסתי לעזור להקים את עמותת הידידים כי גם אני גדלתי בשכונת מצוקה והיה לי המזל לראות מולי דמות לחיקוי. תמיד יכולתי לראות משהו לשאוף אליו ואני יודע שזה עושה את ההבדל בין להיתקע במציאות היומיומית שיכולה לבלבל ולהשאיר אותך בקורבנות ובין השאיפה המודעת למציאות אחרת. בישראל הרבה פעמים העיריות לא מצליחות להתנהל מול הבעיה ומי שחלש רק נהיה חלש יותר. לא צריך משאבים גדולים מדי. בעיקר להשקיע בלגייס אנשים שיעצימו, שיובילו".

לאירוע הגיעו כמה עשרות אנשים, חלקם תרמו עוד באותו הערב. "אני חושב שכאן יש הרבה אנשים שעברו כברת דרך", מסכם שדה. "אנשים שעשו תהליך של שינוי המציאות בעצמם וזו ההזדמנות עבורם, כל אחד בדרכו לעזור לעוד ילד או שניים. להפיח תקווה בלבבות ילדים דרך דמות שמשדרת חזון ומראה שאפשר אחרת".