כבר עברו 50 שנה?
מתי כספי, שאחראי על כמה מיצירות המופת של התרבות הישראלית, מציין 50 שנות קריירה. בראיון חגיגי הוא מדבר על החיים בישראל 2016, על הדיסק החדש שבדרך, על שיתוף הפעולה עם שתי בנותיו על הבמה ועל האזהרה שקיבל מהרופאים
לפני מספר שבועות בקבוצות הווטסאפ רחשו שמועות קשות. "שמעתם מה קרה למתי כספי?", התרוצצו השאלות, "הוא מאושפז במצב קשה, בסכנת חיים". כתבי הבריאות התקשרו בהיסטריה לדוברי בתי החולים, בתחנות הרדיו הכינו את אוסף השירים שלו, ובמועדון הזאפה, בו הוא היה אמור להופיע באותו ערב, שלחו את הקהל הביתה. "אני אף פעם לא מבטל הופעות", אומר כספי. "פעם אמרתי שהסיבה היחידה שבגללה אבטל, זה כי אני מת. ולא ידעתי כמה שזה נכון. הייתה לי הופעה בזאפה, ובאותו יום הרגשתי רע בצורה משמעותית. בכל נשימה שלי חטפתי כאבי תופת מתחת לצלעות, ומיד התלווה לזה שיעול חריף שהעצים את זה פי מאה. בסוף לא הייתה ברירה, ואשתי שלחה אותי מיד לבית החולים. אז אמרתי לעצמי שאני אבוא, יבדקו, ייתנו מה שייתנו ואני אמשיך להופעה".
אחלה תוכנית. איפה היא הסתבכה?
"שלושה רופאים שונים שאלו אותי אם הייתה לי טיסה ארוכה בזמן האחרון, ואמרתי שכן. ואז שלושתם איבחנו שמדובר בתסחיף ריאה, והסבירו לי שכשטסים טיסות ארוכות ולא זזים בכלל, עלולה להיווצר מתיחות מעל הקרסול ברגל והגוף מייצר קריש דם שמתחיל לטייל בגוף. היו מקרים של אנשים שסיימו טיסה ובפתח המטוס פשוט התעלפו, או כאלה שנפלו ולא קמו עוד. למזלי, אצלי זה היה מקרה קל יותר, והקריש שטייל בגוף שלי עצר בכניסה לריאות. כשגילו את זה, הרופא אמר לי שזה לא בית סוהר, ושאני יכול לצאת".
ובכל זאת נשארת.
"כי המשך המשפט שלו היה — אתה יכול ללכת, אבל מבחינתך זה עניין של חיים ומוות. אם תצא, אני לא אחראי למה שיקרה. ברגע שהוא אמר את זה, הרמתי טלפון והודעתי שאני בוחר בחיים ומתאשפז".
למות על הבמה זה לא חלומו של כל אמן?
"מעולם לא חשבתי ככה ולא חלמתי על זה. בשנה הקרובה אני אקח פעם ביום כדור קטן שידלל לי את הדם, והכל יהיה בסדר".
"אין לי ציפיות מהרדיו"
בימים אלה מציין כספי בן ה־66 יובל של יצירה שהתחילה קצת לפני גיל 17. ב־28.7 יגיע כספי להופעה גדולה בליווי סימפונט רעננה בפסטיבל אמריקן אקספרס live experience, בה יארח את יסמין לוי, ריקי גל, שלמה גרוניך ושמעון בוסקילה. "הוא זמר מצוין", אומר כספי על בוסקילה, "וכששמעתי אותו בפעם הראשונה ברדיו, הבנתי את זה. נפגשנו פעם, התחברנו, ומהחברות בא באופן טבעי השילוב בינינו".
שלום חנוך משתף עכשיו פעולה עם שרית חדד. אולי גם אתה יכול לפזול לז'אנר המזרחי.
"אף פעם לא התנגדתי לשיר עם זמרים בסגנון מזרחי. שרית חדד היא אכן זמרת מצוינת, ככה גם שלומי שבת ומשה פרץ. אין שום סיבה שזה לא יקרה מתישהו. אבל אני חושב באופן אמנותי, לא באופן מסחרי, וזה ההבדל".
שתי אורחות נוספות בהופעה הן הבנות שלו — סויאן ושון כספי. הראשונה מופיעה איתו כבר שנים, והשנייה החליטה להצטרף עכשיו לעסק המשפחתי. "שון ביקשה לשיר גם, וזה הפתיע אותי למרות שהיא שרה טוב מאוד", הוא מספר. "היא נפתחה בזמן האחרון והיא מאוד מוכשרת, אבל לא מחשיבה את עצמה כמישהי שרוצה לעסוק במקצוע, בניגוד לסויאן".
לרוב, הילדים של זמרים מפורסמים רוצים לברוח מהצל שלהם. במקרה הזה, סויאן צמודה אליך.
"העדפנו שהיא תתרחק מהמקצוע הזה. הסברנו לה שהעולם הזה אכזרי מדי, ועדיף שתנצל את הכישורים האחרים שלה כדי ללמוד ולסיים תואר ראשון בלימודי מזרח אסיה. היא דוברת סינית חופשי, וגם עברית, אנגלית, פורטוגזית, ספרדית, איטלקית, צרפתית וגרמנית. כך שאין לה בעיות בתחום הזה".
ואם אחרי כל זה היא תגיד לך – אבא, אני עדיין רוצה להיות זמרת.
"אז שתהיה זמרת. אבל לפחות אדע שעתידה מובטח, כי בחיים האמנותיים יש נסיקה למעלה, ובאותה מהירות צלילה כלפי מטה. חוויתי את זה כמה פעמים, ולכן אני יודע מה אני אומר. אני כמובן לא יכול להתכחש לכישרון האדיר שלה, אבל היא ממשיכה את לימודיה והאמנות היא בזמנה הפנוי".
בימים אלה עובד כספי על אפליקציה לילדים בה הוא מספר סיפורים ובתו סויאן שרה, להקת מיומנה יצרה את המופע המצויין "מלבי" על פי שיריו וגם על אלבומו הבא — שש שנים אחרי האלבום "נפש תאומה". "אני עובד בקצב שלי", הוא מסביר, "באלבום הבא יהיו טקסטים של יהונתן גפן, יענקל'ה רוטבליט ודני רובס. תוך חודשיים כבר ייצא השיר הראשון לרדיו".
יש לך ציפיות מהרדיו?
"אם אני אדליק אותו, אני מצפה ממנו שיעבוד. אין לי ציפיות להשמעות ברדיו ואני לא בונה על זה. אני מקווה שיאהבו את הדיסק שאוציא, ויש לי את הקהל שלי. אני תמיד רוצה שהקהל יתרחב, ואנשים שלא היו מודעים למוזיקה שלי פעם, יגלו אותה פתאום. זה קורה כל הזמן. עד היום יש הרבה שמופתעים לגלות שהשירים האלה שלי, אבל זה כי כתבתי המון".
אחרי 50 שנה ויותר מאלף שירים, יש לך עוד איך להמציא את הגלגל?
"אם אני מרגיש שיוצא לי משפט דומה למשהו שכבר כתבתי, אני מוחק אותו. כשאני מרגיש שמשהו מתחולל בי, אני מתיישב ליד הגיטרה או הפסנתר ומנסה. לפעמים זה לא יוצא, ואני עוזב את זה וממשיך הלאה. אבל בתקופה האחרונה יוצאים לי הרבה דברים, ושום שיר לא דומה למשהו שכבר כתבתי פעם".
בקושי קורא אקטואליה
כספי מדבר לאט, חושב על כל מילה. בימים בהם כל משפט של אמן יכול להפוך לאש בלפיד שמחזיקה מירי רגב בדרכה לעמוד התלייה, הוא מעדיף להישאר רגוע. כשאנחנו עוברים לדבר על רגב, אורשר ומה שביניהם, הדיבור שלו נהיה איטי עוד יותר. "אני מנסה לברוח מהחדשות, בפייסבוק אני עובר בחטף על דברים, אבל מעדיף סרטונים של כלבים וקופים, או ביצוע יפה לשיר".
מה עם סערת דוח ביטון, הטענות של אגי משעול על רדיפת המזרחים את האשכנזים?
"אני שונא גזענות ולא מעניין אותי מי רודף את מי. הרדיפות האלה שנואות עליי. הכפייה שנואה עליי. היום, באופן טבעי, שולחים בני נוער לבלות במועדונים והם כבר באים מוכנים עם כלי נשק. מה, זה נקרא לבלות? לדקור מישהו. לא מסיבה לאומנית, אלא כי הם רוצים למצוא שימוש לסכין שבמקרה נמצא אצלם בכיס, וזה דבר נורא בעיניי.
"ואיפה זה מתחיל? בבית, אצל ההורים. הרי ההורים יודעים מה הילדים לוקחים. כנראה שגם הם סכינאים בעברם, או שהם סכינאים מתוסכלים שלא הרשו לעצמם לדקור כשהם היו בני נוער אז הילדים שלהם הגשימו את חלומם. אי־אפשר להעיר למישהו היום, כי אתה עלול למות. אני מראש מתרחק ממקומות שאני מרגיש שעלולה להיות בהם אלימות. זה פשוט רע. זה הגיע למצב שבו אנשים צריכים לחשוש מלומר משהו כי אחרת יבולע להם. מותר לכל אחד להביע את דעתו באשר היא. אני לא אדם פוליטי, אני חושב שפוליטיקה זה דבר מושחת, ולכן אני לא רוצה נגיעה בזה. גם אנשים טובים שהלכו לפוליטיקה הפכו למושחתים".
אז במי בחרת?
"אני לא בוחר. אין לי למי".
נשמע לי שאתה דווקא בעד דוח ביטון.
"כשהייתי תלמיד, למדנו על גירוש ספרד ועל האינקוויזיציה ועל כל הדברים האלה. חשוב מאוד ללמוד את כל ההיסטוריה, גם מהצד הזה וגם מהצד הזה. יש כאן הרבה קהילות והרבה מנהגים והיסטוריה וצריך ללמד הכל ולכבד את כולם. חוץ מזה, אם עולים על קברי צדיקים, למה שלא נעלה במקביל גם לקברי עבריינים? שיהיה שווה".
כשאריאל זילבר קיבל פרס מפעל חיים, הוציאו מהארכיון את כל האמירות שלו ודרשו לבטל לו את הפרס. והרי הפרס היה על יצירה ולא על דעות. יכול להיות שקצת הגזמנו כאן?
"לא הכרתי אותו אישית, אבל אנחנו מאזינים ליצירות מופלאות של בטהובן, והוא בכלל לא היה אדם קל. מספרים שהיה איש רע, ובכל זאת המוזיקה שלו היא אלוהית ואין על כך עוררין. אני בטוח שגם לאותו בטהובן הייתה דעה פוליטית כלשהי, ובכל זאת מעולם לא עירבבו בין האמנות לבין דעתו האישית. וכאן עושים את זה וחבל".
גם לך היו כמה פרשיות בעבר, שאני מניח שיעלו מהאוב כשתקבל טלפון מפרס ישראל. מעדיף לוותר?
"אני לא מחכה לטלפון מהם, ומה שיקרה יקרה. אם אני אקבל איזה פרס, ומישהו פתאום יצוץ מאיזה כיוון בלתי ידוע ויאמר שאמרתי ככה וככה ועשיתי ככה וככה ולא מגיע לי פרס, אני אגיד לו שגם הלחנתי וכתבתי ככה וככה, ועל זה קיבלתי פרס. אני אדע להתמודד עם הרוע הזה, אבל אני לא בונה על זה ולא מחכה לפרס הזה. אני ממשיך את חיי כרגיל, ויודע למצוא את הטוב בתוך כל הרע הזה וליהנות ממנו. וכל זה בתקווה לימים טובים יותר, בהם הישראלים ייהנו מהטוב ולא יתעסקו ברוע".
מתי כספי הוא אחד מהאמנים שמופיעים בפסטיבל "אמריקן אקספרס live experience". הערב ב־20:00 יופיעו שלומי שבן, שלום חנוך ואסף אבידן באמפי־פארק רעננה. בחמישי הבא יעלה כספי לבמה למופע חגיגי
