שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    כלבייה בלהבות: המלחמה של רות מאי למען כלבי הצפון
    לפני כעשרה חודשים חוויתי את אחד הסיוטים הגדולים בחיי. בית המחסה לכלבים וחתולים בסכנין שטופח בחסות "תנו לחיות לחיות", הוצת ע"י אלמונים. שני כלבים מתו, 15 נמלטו וניצלו בזכות תושיית הכבאים. רות מאי, מנהלת הכלבייה, על המאבק להצלת בעלי חיים נטושים בצפון וכיצד יהודים וערבים יכולים להציל ביחד בעלי חיים

     

    צילום: יעל ארקין, תנו לחיות לחיות

    צילום: יעל ארקין, תנו לחיות לחיות

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

     

    לפני כעשרה חודשים חוויתי את אחד הסיוטים הגדולים בחיי. בית המחסה לכלבים וחתולים בסכנין, בית מחסה אותו טיפחתי במשך כמה שנים בחסות "תנו לחיות לחיות", עלה באש.

     

    כל 15 הכלבים ששהו בכלובים באותו הלילה, כלבים שמצאתי או אספתי אותם פצועים וחולים בצידי הדרכים או הכפרים, טיפלתי בהם במסירות כמו היו הילדים שלי, כולם חוו טראומה. לשמחתי, רבים ניצלו.

     

     (צילום: בשיר אמין) (צילום: בשיר אמין)
    (צילום: בשיר אמין)

     

    כבאי תחנת אזור כרמיאל ובמיוחד מרואן, כבאי שבעצמו מגדל כלבים, הצליח בתושייה רבה לפתוח את כל כלובי הכלבייה ובכך הציל את כולם מלבד שניים שנשרפו חיים.

     

    עוד באותו הלילה הגיע צוות החילוץ של "תנו לחיות לחיות" והעבירו את כל הכלבים למרכז, כאשר שניים היו עם כוויות חמורות ביותר.

     

    רוב הכלבים שברחו בבהלה חזרו עוד באותו הלילה, מלבד אחד שלא שב לעולם ואיני יודעת מה עלה בגורלו.

     

     (צילום: בשיר אמין) (צילום: בשיר אמין)
    (צילום: בשיר אמין)
     

     

    למחרת, הגיעו מאות משפחות טובות לב לכלבייה שבכפר רות, ועד סוף היום רוב הכלבים שחוו את השריפה, אומצו או מצאו בתי אומנה, ולא חזרו מאז לכלובים.

     

    המשטרה עדיין לא מצאה את האשמים, אבל בית המחסה שבו טיפלנו בכלבים ובו גם ערכנו הדרכות חינוכיות להגברת החמלה, נשרף כליל.

     

    את הכלבים והחתולים שאנו ממשיכים לחלץ במצב קשה בצפון הארץ, אני נאלצת להעביר למרכז הארץ, שם גם כמובן כל בתי המחסה מלאים, או לפנסיונים בסביבה. 
     

    לא מחפשת אשמים, מנסה לחנך את הדור הבא

    אני מטבעי לא מחפשת אשמים, אלא מחפשת איך לשפר ולקרב – כך אני עושה גם בפעילות החינוכית שלי. אני יודעת שהרבה מן הפחד והשנאה שחשים בני האדם כלפי כלבים או חתולים, מקורם בבורות ובחוסר היכרות.

     

    בפרויקט "מאלימות לחמלה" שאני ממשיכה לקיים, בחסות "תנו לחיות לחיות", אני מגיעה לבתי ספר וגנים באזור הצפון, מנסה לחנך את הדור הבא ליותר חמלה כלפי בעלי חיים ומבחינתי-עבור כל יצור חי.

     

     (צילום: בשיר אמין) (צילום: בשיר אמין)
    (צילום: בשיר אמין)

     

    חמלה כזו צומחת מתוך ההבנה שבעלי חיים מרגישים כאב, פוחדים ואוהבים ממש כמונו. מתוך הבנה של מנגנון ההתנהגות שלהם, אשר שונה משלנו.

     

    חמלה שצומחת מתוך הכרות. אני משוחחת עם ילדים ערבים וילדים יהודים ואין הבדל בתגובות ובאהבה שהם מרעיפים על בעלי החיים שאני מביאה איתי, כאשר מסתיים השיעור.

     

    אין ספק שבמרכז הארץ יש הרבה יותר עמותות, יותר מאמצים, יותר פעילים. אבל יש הרבה פחות שטחים שבהם בעלי חיים משוטטים. בצפון יש לא עשרות, אלא מאות ואף אלפי כלבים וחתולים אשר זקוקים לבית ואין בידינו להושיע.

     

    רבים מהם מסתובבים בדרכים, חשופים לתאונות, לפגעי מזג האוויר, לרעב והתייבשות. אנו מבקשים ליצור עבורם רק בית מחסה אחד שיכיל וייתן מחסה לחלק מהם.

     

    היום יש חוסר מודעות ובורות שגוררת אחריה התעללות רבה - התעללות פיזית כלפי כלבים וחתולים כאחד. בולטת התופעה בעיקר באזורים כפריים ששם אין מודעות לעצירת הילודה ויש התרבות מהירה.

     

    כלבה ממליטה פעמיים בשנה לפחות חמישה גורים בשגר. משני כלבים מתווספים עשרה גורים משוטטים למאגר האומללים.

     

    הסיפור המופלא של לוקאס

    אחד מאותם גורים שננטשו לאחר התעללות היה לוקאס. נערה צעירה מצאה אותו כשהוא מלא בצלקות ושריטות, פרעושים וקרציות.

     

    הוא פחד מאוד מבני אדם. כשניגשו ללטף אותו הוא שכב, קפא ועצם עיניים כאילו הוא רצה להעלם.

     

     (צילום: מירב ונטורה) (צילום: מירב ונטורה)
    (צילום: מירב ונטורה)


     

    למזלו הטוב, לוקאס הגיעה למשפחה אומנת נפלאה בשם משפחת ולדמן, המתגוררת במצפה בגליל, שאימצה אותו באהבה.

     

    הם גידלו אותו לצד כלבה נוספת שנמצאת אצלם באומנה ולאט-לאט הוא נפתח. שני כלבים זכרים נוספים שגרים בבית ניסו לתקוף אותו בהתחלה, אך כשהבינו שאינו מהווה סכנה התחילו כולם להסתדר.

     

    לוקאס הפך לכלב עדין ומקסים שרק רוצה ליטופים וחיבוקים. בסוף השבוע האחרון התבשרתי בשמחה שלוקאס אומץ על ידי משפחה מן הישוב יעד.

     

    הכלבים שלנו בני מזל שלמרות חוסר המודעות שקיימת בחלקים מסוימים בציבור, ישנן בכל זאת כמה משפחות נפלאות שבאהבה ומסירות מאמצות כלבים ולוקחות כלבים וחתולים פגועים לאומנה, עד שישוקמו וימצאו בית של קבע ומשפחה.

     

    אנו פועלים כעת לגיוס הכספים הדרושים להקמת בית המחסה החדש, שיהווה שיתוף פעולה של כל המקומיים, יהודים וערבים כאחד. כולם נענו לקריאה לאסוף את השברים ולהתחיל מחדש. הרבה אנשים טובים התנדבו לעזור, ואני מקווה שמתוך הדבר הנורא שקרה, יצמח משהו חדש שיביא תקווה.  

     

     (צילום: מירב ונטורה) (צילום: מירב ונטורה)
    (צילום: מירב ונטורה)

     

    מתוך האופטימיות הטבעית שלי, אני חושבת לפעמים שאולי מעז ייצא מתוק, אם בסופו של דבר נצליח להקים בית מחסה גדול יותר ובטוח. יש לי חזון להקמת בית מחסה שלצדו פארק שבו אימהות משני הלאומים יגיעו לבקר עם הילדים שלהם, לשבת ולשחק ביחד. ליצור מציאות חדשה וטובה יותר לבעלי החיים והאנשים בצפון.

     

    זו גם השאיפה של מארגני הצעדה "כולנו קולם", אשר לה אנו שותפים יחד עם ארגונים מקומיים למען בעלי חיים בצפון, יהודים וערבים.

     

    זהו מצעד שמבקש לקרב את בני האדם ממגזרים ומקומות שונים ועם תפיסות שונות, ושלא תמיד מסכימים, על מנת לזעוק בקולם בשם בעלי החיים מכל הסוגים, שקולם לא נשמע. כולנו נהיה קולם של בעלי החיים.

     

     

    צעדת "כולנו קולם", תתקיים ביום שישי, ה-15.7 בשעה 11:00 ותצא מתחנת רכבת מרכז השמונה בחיפה באותו יום יתקיים גם יום אימוץ לכלבים וחתולים מהצפון 10:30 עד 13:30 בצומת מוצרט בקריות בחנות pet-way. 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים