צרות עין או צרות אופקים?
האתגרים שהעולים מאתיופיה מתמודדים עמם - אינם דומים כלל וכלל להתמודדות של עולים אחרים, וכן, זה קשור גם לצבע עור, סטראוטיפים וכוח פוליטי חסר. לכן, הדברים של ח"כ קסניה סבטלובה אינם במקום
חברת הכנסת קסנייה סבטלובה, זו צרות עין או צרות אופקים? עדיין לא הבנתי מדוע את מתנגדת לתוכנית הדיור עבור יוצאי אתיופיה, בטרם בדקת את הנתונים.
עוד בערוץ הדעות:
המכחיש שואת עם אחר, יוכחש בעצמו
ראשית, נדגיש שבבקשתך שלא תיעשה איפה ואיפה בין עולים, את טועה ומטעה. אילו בדקת היטב, היית מגלה בבדיקה קלה שמדובר בתוכנית שאינה מיועדת או מכוונת דווקא לעולים, אלא מדובר בתוכנית ממוקדת לוותיקי יוצאי אתיופיה. למשפחות שגרות בשכונות העוני והרכבות ולצעירים רבים שלא מצליחים לפרוץ את מעגל העוני והדיור, אבל גרוע יותר שהם לא מצליחים לפרוץ את מעגל האפליה והגזענות!בשכונות האלה כבר לא נותרו מי שאינם יוצאי אתיופיה, והרחובות הפכו פחות או יותר לסוג של "גטו לאתיופים". ואם תשאלי למה הוותיקים פשוט ברחו? רבים מהם לא רצו כדבריהם להישאר ליד "האתיופים" ושערך הנכסים ירד עד מאוד.
רק כדי לתאר לך מקצת מהמצב העגום, בלא מעט מהשכונות האלה אין חשמל או נאונים דולקים בחשיכה, וגני ילדים בטיחותיים זו כבר פריווילגיה. אבל החושך הגדול הוא בהזנחת המדינה. התושבים מבודדים, אף על פי שעברו שלושה עשורים מאז העלייה שבמרכזה החלום להתאחד עם עמנו. השכונות האלה נמצאות הרחק מעין הציבור והתושבים ורחוק מהלב והקונצנזוס הישראלי, בזמן שכולם מתווכחים על השד העדתי. מזמן הפכנו לחצר האחורית של הדיור הישראלי, שבה נוטים לאכסן את מה שלא רוצים לראות.
דווקא אנחנו, יוצאי אתיופיה, עיננו אינה צרה באחרים, בין אם מדובר בעולים מרוסיה או מצרפת או ממקומות נוספים, ולראיה כשהעניקו תקציב חסר תקדים - מעל מיליארד שקלים - לפנסיית עולים שבתוכו לא נכללו בני קהילתי, אף אחד לא באמת יצא נגד ההחלטה ברבים. גם לא חברך לספסל בכנסת ח"כ נגוסה, שמחבק כיו"ר ועדת העלייה וקליטה את כל העולים כי ככה מקדמים סולידריות.
רצף ההזנחה
בואי נודה על האמת, האתגרים שבני קהילתי מתמודדים איתם - אינם דומים כלל וכלל להתמודדות של עולים אחרים, וכן, זה קשור גם לצבע עור, סטראוטיפים וכוח פוליטי חסר. אז לפני שאת מתרעמת ודורשת לעצור תוכנית חשובה כל כך לבינוי ופינוי, שעליה עמלנו שלוש שנים - במתן עזרה לצעירים לפרוץ החוצה מחוץ לשכונות המדוברות, כדאי שתרדי לעם. נעים מאוד, גם אנחנו חלק מהעם היושב בציון.
מעניין אותי לדעת, מתי בפעם האחרונה סיירת בשכונת יוספטל בפתח תקווה? בקריית משה ברחובות? בחפציבה בנתניה וברמת אליהו בראשון לציון? כאשת ציבור מצופה ממך, לפני שבחרת להתבטא בנושא בצורה נחפזת, לבדוק את השטח והמציאות. מה שהבינו ראשי ערים בשנים האחרונות וגורמים מקצועיים בשיכון, כנראה תביני בהתמודדות פנים מול פנים עם המציאות שאנחנו מתמודדים איתה יום-יום. כנראה אז תביני שרק מהלך של השקעה לבינוי פינוי והסכמי גג בחסות המדינה יכולים לשנות את המצב ולשפר את העתיד לאלפי ילדים וצעירים ולתת להם תקווה ומקום בחברה הישראלית. רק כך נצליח לשבור את רצף ההזנחה והמעגל הסוציו-אקונומי, כי זו לא גזירת גורל.
אם עד כה לא השתכנעת, כדאי שתזכרי שבין מצביעייך קיימים גם ישראלים ממוצא אתיופי שהצביעו ל"מחנה הציוני", בתקווה שתזכרו לראות גם אותם ותפעלו להפסקת הדיור המבודל, שמוביל לבתי ספר מבדלים, גני ילדים מבדלים, וקייטנות רק לאתיופים! כפי שקיים בדיוק בימים אלה במקומות שונים בארץ.
אני רוצה להאמין שלא כתבת את הדברים מצרות עין, אלא מחוסר הבנה. כי כדאי שתבדקי היטב למי נבנו גורדי שחקים בשנים האחרונות על ידי משרד הקליטה. במיוחד ובדגש לזקנים שהשתתפו במלחמת העולם השנייה ובתוכם הווטרנים, שיש לי כבוד רב אליהם וטוב שקיבלו דיור. ובאותה הזדמנות אני יכולה להבטיח לך שלא הוריי ולא קרוביי השתתפו במלחמה זו, ולכן הזקנים שלנו נותרו מחוץ לעסק, הם היו עסוקים במלחמה על מורשתם ויהדותם.
הכותבת היא חברת כנסת לשעבר, עורכת דין וממובילי תוכנית הדיור בשלוש השנים האחרונות מול משרד השיכון וראש הממשלה
לפנייה לכתב/ת 
