yed300250
הכי מטוקבקות
    שירלי מנסון, סולנית להקת גארבג'
    7 לילות • 19.07.2016
    עושה זבל מזהב
    הצקות בבית הספר. ניסיון מיני ראשון טראומטי. תשומת לב תקשורתית שכמעט דפקה לה את הראש. שירלי מנסון, הסולנית של גארבג', מתבוננת בחוויות קשות שעיצבו את חייה ומתכוננת להופעה של הלהקה בישראל
    נבו זיו

    רגע לפני שהשיחה בינינו נגמרת, שירלי מנסון מבקשת להישאר עוד דקה על קו הטלפון בין תל־אביב ללוס־אנג'לס. "לאן כדאי לנסוע כשנגיע לישראל?" היא שואלת. "בפעם הקודמת לקחו אותנו לירושלים. היינו באתרים הקדושים, רכבנו על גמלים. מקומות של תיירים. הייתי תיירת - אז הלכתי".

     

    זה היה ב־1999, מנסון הייתה אז כמוסה אדומת שיער של נשיות חזקה וחצופה; הקול והפנים של אחת הלהקות הכי מגניבות ומצליחות בעולם. בניגוד למסורת המקומית של יבוא אמנים הרבה אחרי שיאם, גארבג' הופיעו בישראל כשהיו לוהטים מאוד, עטורים בסדרה של להיטים - When I Grow Up, Only Happy when It Rains, Stupid Girl, I Think I'm Paranoid, Queer, Milk ־ ובמכירות של מיליוני עותקים מאלבומיהם. כמעט 20 שנה עברו מאז. מנסון תחגוג בחודש הבא יום הולדת 50, השיער שלה הפך מאדום לוורוד, וההמונים כבר מזמן אינם מתעניינים בחומרים החדשים של הלהקה שלה. בחודש שעבר הוציאה גארבג' את אלבומה השישי, ולמרות שזכה לביקורות נלהבות למדי, כשמנסון תעלה עם חבריה על במת הזאפה אמפי שוני ב־16 וב־17 באוגוסט, הקהל יצפה ממנה להתמקד בעבר. שתאפשר לו להתרפק על הניינטיז.

     

     

     

     

     

     

    זה לא מבאס אתכם שלמרות שאתם חיים ובועטים ויוצרים, כשאתם מסתובבים בעולם תמיד ירצו מכם את הלהיטים מפעם?

     

    "אני לא חושבת על זה יותר מדי או באופן עמוק מדי. אני שמחה שמישהו בעולם יודע מי אנחנו, ואם נגיע למקומות שמכירים אותנו רק בגלל כמה שירים מהניינטיז, אשמח לנגן את השירים האלה, ואני עדיין די בטוחה שאנשים יוכלו ליהנות מהשירים שכתבנו אחר כך אפילו אם הם לא שמעו אותם קודם. כלהקה, היינו צריכים להתמודד עם העבר שלנו. הצלחה יכולה להפוך למלכודת איומה. לי זה גזל הרבה מהשמחה שלי. תמיד רציתי להיות מוזיקאית, כי זה נטול תחרותיות, ופתאום מצאתי את עצמי במצב שאני נמדדת, ששופטים אותי, וזה קצת הרס לי את ההנאה. כשהתבגרתי וקיבלתי פרספקטיבה, הבנתי שאני יכולה לשחרר את עצמי מהציפיות ולהפוך להרפתקנית".

     

    מה שפגע בנו גם עזר  לנו לשמור על עצמנו.  עם החברים בגארבג' | צילום: גטי אימג'ס
    מה שפגע בנו גם עזר לנו לשמור על עצמנו. עם החברים בגארבג' | צילום: גטי אימג'ס

     

    איך זה בא לידי ביטוי על הבמה?

     

    "היום אנחנו הרבה יותר טובים. בגלל שהופענו כל כך הרבה, אנחנו מבינים שאנחנו טובים, בלי קשר לזה שאולי אנשים אוהבים אותנו או לא. זה ביטחון שבא עם הזמן, והוא הופך את ההופעה שלנו להרבה פחות לחוצה. אנחנו לא מענים את עצמנו בשאלה אם אנחנו מספיק טובים או לא. כשהיינו צעירים ביזבזנו הרבה זמן על השאלה הזאת".

     

    אמרת שהצלחה יכולה להפוך למלכודת איומה, וההצלחה של גארבג' הייתה מטורפת. מה שמר עלייך מפני המלכודת?

     

    "זה מוזר, אבל נראה לי שההורים שלי. אני באה מתרבות סקוטית שלא נותנת פרסים לאגואים שמתנפחים, ובמקום קטן, אתה לא יכול להתחמק מתגובות על התנהגות מגוחכת מדי. גם כלהקה אף פעם לא הרגשנו שאנחנו מצליחים, כי הקיפו אותנו חברות תקליטים שבאופן קבוע התאכזבו מאיתנו. כשמכרנו מיליון תקליטים, הם רצו שנמכור שני מיליון. כשמכרנו שני מיליון הם רצו שנמכור ארבעה מיליון וכן הלאה. זה פגע בנו, אבל באופן אירוני גם עזר לנו לשמור על עצמנו".

     

    היו רגעים שאמרת לעצמך, "אני לא רוצה יותר את כל ההצלחה הזאת"?

     

    "במבט לאחור אני מבינה שככל שהצלחנו יותר, כך הרגשתי פחות נינוחה ופחות שמחה. לא שהייתי עצובה כל הזמן הזה, אבל כל הדברים שחשבתי לפני כן שיעשו אותי שמחה, לא שימחו אותי כשהם קרו. כל הבעיות שהיו לי עם עצמי לא תוקנו כשפתאום השירים שלנו הפכו ללהיטים ואנשים זיהו אותי ברחוב".

     

     

    * * *

     

    הבעיה הראשונה של מנסון הייתה צבע השיער. בעוד אחיותיה שמעו מאמא שלה כמה הן יפות, כילדה ג'ינג'ית תמיד החמיאו לה על "האישיות הנהדרת שלה", והיא חשבה שזו דרכו של העולם לומר לה שהיא מפלצת. לאותו דימוי עצמי תרמו ההצקות והמכות שחטפה בבית הספר. אל ההתעללות של חבריה לספסל הלימודים, נוספה החוויה המינית הראשונה של מנסון, שהייתה טראומטית. היא הייתה בת 13 ו"נער דחף אצבעות לאיבר המין שלי", סיפרה בעבר למגזין 'בילבורד'. "ואז תפס סכין ואמר שהוא הולך לדחוף גם אותה לשם. זה נורא הפחיד אותי". ואז היא שכחה את החזייה שלה בבית שלו, והוא איים לשלוח אותה להוריה. זה הבסיס, איבחנה מנסון, להרבה דברים שקרו בהמשך חייה. "רק עכשיו הבנתי: למה יש לי כזה חוסר אמון כל הזמן? זה כנראה בגלל זה. כל כך הרבה זמן נגעלתי מעצמי. מיררתי בבכי בשירותים בגלל שחשבתי שאני כישלון".

     

    ב־Empty, אחד השירים באלבום החדש של גארבג', שרה מנסון: "אני מרגישה כל כך מתוסכלת/ לעולם לא אהיה נהדרת כמו שאני רוצה להיות... מה לא בסדר איתי?" "קשה נורא להיפרד מרגעים מסוימים בחיים שלי", היא מסבירה, "ולדעת בדיוק מה היו ההשלכות של כל מיני מקרים. כולנו מעוצבים על ידי ההתנסויות שלנו, מדברים אפלים וקשים שעברנו. אני יודעת בוודאות שההתעללות שעברתי בבית הספר ליוותה אותי הרבה זמן. אפילו עכשיו אני זוכרת איך הרגשתי. עצוב לי לומר את זה, אבל עדיין יש רגעים שבהם אני מרגישה כאנדרדוג, ואני לא יודעת בגלל מה. אני בטוחה שבמידה מסוימת ההצקות יצרו חלק באישיות שלי. אני למשל לא מפחדת להילחם למען הלהקה שלי, ויש רק מעט אנשים שמפחידים אותי, אם בכלל. זה מוזר אבל בגלל שהציקו לי כשהייתי צעירה, אני כבר לא מרשה שאנשים יציקו לי".

     

    שירים מסוימים באים לעולם בגלל טראומות.

     

    "כן, אמנים יוצרים מתוך כאב ומתוך תשוקה להישמע ולקבל הכרה ושיבינו אותם. אני חושבת שאני טובה במה שאני עושה בגלל ההתמודדויות שהיו לי בחיים. בזכותן אני מבינה רגשות אוניברסליים, ואני לא בטוחה שכולם מבינים את זה. ככל שהתבגרתי הבנתי שכל הדברים שאנחנו מתייגים כשליליים יכולים להפיק גם תוצאות חיוביות מאוד בחיים שלנו, ולהפך - כאשר קורים לנו הדברים הכי מדהימים, אנחנו לא תמיד הופכים למשהו טוב יותר. רבים מהדברים הטובים משבשים אותנו, והדברים הרעים מגדירים אותנו".

     

    חוויות הילדות המוקדמות עיצבו גם את תקופת התיכון של מנסון. תהליך ההתבגרות שלה כלל התנהגות פרועה, עישון גראס, הרחת דבק ורומן עם מורה, יחד עם התחלה של פעילות מוזיקלית. את רוב שנות ה־20 שלה העבירה בין הרכבים סקוטיים, עד שב־1994 קיבלה הצעה מפתה מאמריקה. לבוץ' ויג, אז כבר מפיק מיתולוגי בזכות 'נוורמיינד' של נירוונה, סטיב מרקר ודיוק אריקסון, הייתה להקה חדשה בשם גארבג' והם חשבו על מנסון בתור סולנית פוטנציאלית, אחרי שאחד מהם ראה אותה בתוכנית של מוזיקה אלטרנטיבית באם־טי־וי. הפגישה הראשונה ביניהם נערכה בתאריך שנחקק היטב בתולדות הפופ. "טסתי מסקוטלנד ללונדון כדי לפגוש אותם", מספרת מנסון. "בילינו את אחר הצהריים במלון, דיברנו על מוזיקה ועל האפשרות לעבוד יחד, ואז נפרדנו בתחנה של הרכבת תחתית. כשהגעתי הביתה פתחתי טלוויזיה, והדיווחים על ההתאבדות של קורט קוביין התחילו לזרום".

     

    בוץ' ויג כבר היה אגדה, ואת היית זמרת לא מאוד מנוסה. ופתאום אתם עובדים יחד, איך זה היה?

     

    "לא קל בכלל. המורשת שלו איימה עליי, אבל לאורך הקריירה פיתחתי את הכישרון שלי והרחבתי את האופקים שלי והפכתי לאדם אחר. ללמוד מכזה מאסטר זו פריבילגיה גדולה".

     

     

    * * *

     

    מרגע שמנסון הצטרפה לגארבג' היא הפכה להיות הפנים של הלהקה. בצילומים הכי מפורסמים שלה משנות ה־90, שנראים תמימים לעומת מה שרץ בביזנס היום, היא מביטה בעין העדשה, בדרך כלל בפה פעור, כמעט כמו בובת מין. ההתמקדות בה, מתברר, עשתה לה רע. "שאר חברי הלהקה שקטים ולא כמוני", סיפרה לאחרונה לאתר 'דיילי ביסט'. "אז הפכתי להיות הפוקוס כי אני הייתי זו שמוכנה לתקשר, ואז זה התחיל לדפוק לי את הראש כי קיבלתי את כל תשומת הלב. חשבתי, 'אני לא יפה מספיק, אני לא צעירה מספיק, אני לא זה מספיק ולא זה מספיק, אני לא קולית כמוה, אני לא קשוחה כמוהו'".

     

    מנסון למדה עם השנים שהייתה קורבן של המנגנון. "הבנתי שרוכבים עליי והופכים אותי לסוג מסוים של סמל מין", היא אומרת, "ל'איט גירל', והיה לי מאוד־מאוד לא נוח עם זה. תמיד נלחמתי נגד הדרכים שבהן מציגים נשים בחברה, נגד האופן שבו הן מחופצנות בעיתונות, וזה הפריע לי כשזה התחיל לקרות גם לי. פתאום הרגשתי שאני צריכה לחיות לפי ציפיות מסוימות".

     

    כוכבות פופ כמו ביונסה, ריהאנה, מיילי סיירוס וטיילור סוויפט תורמות לחפצון הנשי, או שהן קוראות עליו תיגר?

     

    "אני חושבת שמישהי כמו מיילי סיירוס מגיעה מאותו מקום שאני הגעתי. היא נבוכה מהחוקים הקונבנציונליים של הבנות היפות ומנסה להפוך אותם בהחצנת הנשיות שלה. בזה שהיא מוציאה את הלשון, היא מורדת, היא תוקפנית, היא מאתגרת את החוקים שכוכבות פופ נוהגות לציית להם. אותו דבר לגבי ריהאנה. היא גרסה מאוד אותנטית ואמיתית של מיניות נשית ובעיניי זה מעורר השראה. אני חושבת שכל ארבע הנשים שהזכרת לא קיבלו על עצמן את הרעיונות המסורתיים של נשיות".

     

    את עובדת כבר שנים בצמוד לשלושה גברים. מה למדת מהם?

     

    "הרבה. כל הקריירה שלי עברה רק עם גברים, וזה ניסח לי הרבה תובנות על המין הגברי ועזר לי מאוד במערכות יחסים בחיים האישיים. אני אוהבת גברים, נהנית מהחברה שלהם, וחושבת שיש להם מה ללמד נשים, אבל גם להפך. המין הגברי נחוץ לשמחה של נשים, וכששני הצדדים שמחים אז המכונה עובדת הכי טוב".

     

    מה היה הרגע הכי מביך שלכם כלהקה?

     

    "היו הרבה. אבל מה שקורה בינינו, נשאר בינינו, אז אני לא יכולה לספר, רק להגיד שהרגעים המביכים קורים מאחורי דלתות סגורות, אף פעם לא על הבמה".

     

    לאמנים זרים לא פשוט לעלות היום על במה ישראלית. גם אליכם פנו פעילי BDS בבקשה שלא תגיעו לכאן?

     

    "כן. יש הרבה אנשים שאומרים לנו כלהקה מה לא כדאי שנעשה ועבור מי כדאי שננגן ומי לא. אנשים הם אנשים בכל העולם. אנחנו מוזיקאים. אנחנו לא רואים צבע או גזע או הבדלים. אנחנו רק רוצים לנגן עבור המעריצים שאוהבים ומחוברים אלינו, אין לנו שום עניין בפוליטיקה".

     

    nevo21@gmail.com

     

     

     


    פרסום ראשון: 19.07.16 , 09:46
    yed660100