שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    ללא גבולות: הסיפור של שחר בוצר
    בגיל 34 הוא כבר יו"ר קבוצת התיירות איסתא, מנכ"ל של קרן להשקעות חברתיות, ומדבר על "קפיטליזם קשוב". שחר בוצר חי עם ניוון שרירים מלידה, וממש לא נותן לזה להפריע לו
    שחר בוצר (34) לא מאמין בגבולות. יו"ר איסתא ומנכ"ל קרן 2B-community משלב עסקים עם פרויקטים חברתיים, מבלה בגינה עם הילדים, ובעיקר, לא נותן למגבלה שלו להפריע. "אני על כיסא גלגלים מלידה", הוא אומר. "זה ניוון שרירים שלא מתפתח, ניוון עצבי, שלא משפיע על איברים פנימיים, ולא אמור לפגוע בתוחלת החיים. זו מחלה גנטית שפעם הייתה פחות ידועה, והיום זו בדיקה שכולם עושים".

     

    כתבות נוספות בערוץ ymedia

     

    הוא נשוי למירי, עובדת סוציאלית, ואב לנבו (בן 3.5) וינאי (4 חודשים). הוריו, איש קבע ומנהלת בית חולים, חינכו אותו שאין מכשול שאי אפשר לצלוח. "הם היו חלוצים", הוא אומר. "תמיד הייתי במסגרות רגילות, למרות שזה לא היה מובן מאליו. ומצד אחד, הם נתנו לי את כל הכלים והתמיכה ונלחמו בשבילי כשהיה צריך, ומצד שני דרשו ממני להיות כמו כולם, לאסוף את האחיות שלי מהגן, להצליח בלימודים, ולהיות ילד מוצלח, לא ביחס לילד נכה אלא ביחס לעצמי".

     

    שחר בוצר (צילום: יובל חן) (צילום: יובל חן)
    שחר בוצר(צילום: יובל חן)

    יש לו 2 אחיות: טל (27) לומדת רפואה בבאר־שבע, אור השתחררה לא מזמן ונמצאת כרגע בטיול אחרי צבא. את "בג"ץ בוצר", הנלמד בפקולטות למשפטים, הגיש עם אביו, בעתירה שדרשה להנגיש מוסדות חינוך לילדים עם מוגבלויות, ובגיל 13 כבר התראיין לטלוויזיה. אחר כך היה מהראשונים להגיע לצבא לשירות רגיל, בכיסא גלגלים ממונע.

     

    "באיסתא אחוז פיטורים מהנמוכים שאני מכיר"

    החיידק הפוליטי דבק בו בעת לימודיו באוניברסיטת תל־אביב - תחילה חשבונאות ובהמשך כלכלה - שם נבחר ליו"ר אגודת הסטודנטים, ובהמשך לסגן יו"ר ההתאחדות הארצית. את התואר כבר לא סיים: מאז שהפך ליו"ר האגודה ועד היום, לא מצא זמן להשלים כמה קורסים שנותרו לו לזכאות. בהמשך היה מנכ"ל איגוד השחקנים שח"ם.

     

    חברת התיירות הציבורית, איסתא ליינס, נמצאת בשליטת התאחדות הסטודנטים. לפני 3 שנים החליף כיו"ר הקבוצה את בועז טופורובסקי, כשזה מונה לחבר כנסת. לדבריו, הוא עובד בצמוד למנכ"ל אחישי גל ושאר הצוות, וכיו"ר עליו "לעמוד בתקנות הרגולציה מבחינת דיווחים לבעלי מניות ולבורסה, ולוודא שכל נושא יידון בפורום הרלוונטי, שיש תוכנית אסטרטגית רב־שנתית, ושעושים עדכונים בינה ובין המציאות". גם שם, לדבריו, "אני דואג לוודא פעם בכמה זמן שמנהלים יודעים איך קוראים למנקה בקומה שלהם".

     

    למרות התחרות בענף, מאז שנכנס לתפקידו, המניה הוסיפה מאות אחוזים, וב־2015 עמד הרווח הנקי על 55.8 מיליון שקל. בוצר מייחס את ההצלחה להנהלת החברה, שרובם נמצאים בה עשרות שנים. "בעולם התיירות, איסתא זו תופעת טבע. הם עושים עבודה מעולה", הוא אומר. "אנחנו מצליחים להוציא דיבידנדים לבעלי המניות ולהשאיר כסף לפיתוח, ותמיד נמצאים צעד אחד קדימה. כבר בתחילת שנות ה־90 ידענו שמה שחשוב לצרכני תיירות זה סניף קרוב לבית, ובסוף אותו עשור הבינו פה שאינטרנט זה הדבר הבא, אז גם פיתחו חזק את איסתא Online, שזה המותג אונליין הכי גדול בארץ".

     

    כיום התחרות היא בעיקר מול אתרים גלובליים, שמוכרים ישירות לצרכן טיסות, מלונות ועוד, "אבל אנחנו משקיעים הרבה בייצור מנועים שיראו ללקוחות שאנחנו מביאים את המחיר הכי טוב שאפשר להשיג. לקוח איסתא גם מקבל הכל בעברית, והעסקה כפופה לחוקי המדינה".

     

    לחברה כ־1,200 עובדים, ולמרות המיקוד בדיגיטל, לבוצר חשוב לא לפגוע בהם. "זו החברה עם אחוז הפיטורים מהנמוכים שאני מכיר", הוא אומר. "לכל עובד כמעט מנסים למצוא פתרון בתוך הקבוצה. הרבה אומרים שהעסק שלהם הוא כמו משפחה. איסתא היא באמת כזו. המון אנשים עובדים פה מעל 20 שנה. הרבה מנהלים התחילו בתור סוכנים בסניפים".

     

    "קפיטליזם קשוב" הוא קורא לזה. "יחס ראוי לעובדים הוא קריטי. בהרמות כוסית לחג אני אומר להם שיש להם זכות מאוד גדולה, ש־30 אגורות מכל שקל שהם הרוויחו הלך לפרויקטים חברתיים. מעבר לזה לאיסתא יש מערך מלגות ישירות לסטודנטים שעושים פעילות של העצמת אוכלוסיות מוחלשות".

     

    ב־2014 איש העסקים יואל חשין הציע לו להקים יחד קרן השקעות חברתיות, המפתחת פתרונות לבעיות חברתיות שבצידם רווח עסקי, "במקום ללכת כל פעם לתורמים לבקש עזרה, משקיעים בחברות קיימות שרוצות לצמוח, ושיש להן קוד אתי שקובע את ההתנהלות מול הסביבה - לקוחות, ספקים, עובדים - וגם ייעוד חברתי. שייקצו לפחות 10% מהרווח לקידום מטרה שקשורה למה שהעסק עושה".

     

    אחת ההשקעות היא במיזם האופנה co:co (Collective Collection), שבו כמה יזמיות שהיו בכירות בקסטרו ופולגת, והקימו סטארט־אפ לשיווק בגדים שמשתף את הלקוחות בקבלת ההחלטות בעסק, וגובה מחיר מוזל גם בתחילת העונה. "הן מייצרות בגדי נשים ותורמות לארגוני העצמה נשית. מהיום הראשון הן תרמו למטרות כאלה".

     

    הפוקוס החברתי לא בא על חשבון הרווחיות. "גם באיסתא המטרה היא למקסם את הרווח, אבל העולם הולך גם לכיוון הזה. הבינו שתאגידים הפכו להיות חזקים מכדי להישאר רק במקום של מקסום רווח". על חשין, שותפו לדרך, הוא אומר: "לא מובן מאליו להשקיע בעסקים עם אלמנט חברתי. גם המדינה לא מעודדת את זה".

     

    לדבריו, "גם באגודת הסטודנטים, האג'נדה שלי הייתה מאבקים שלא קשורים דווקא לתואר, אלא חברתיים. למשל איגדנו את המנקות, ומיניתי רכזת למעורבות חברתית, שתקום בבוקר, תפתח עיתון, תמצא עוולות ותוציא סטודנטים במיניבוס. זה לא היה מיינסטרים".

     

    "לפוליטיקה צריך להגיע עם משקל סגולי אמיתי"

    לדעתו, מאז המחאה החברתית, גם בעולם העסקי יש כיום רגישות חברתית. "הרבה אנשים אמרו שהמחאה נכשלה, אבל לדעתי היא נכשלה רק בכנסת. בשאר המרחבים - ארגונים חברתיים, המגזר העסקי, ואפילו אצל הפקידים הבכירים במשרדי ממשלה - השיח הזה הרבה יותר דומיננטי. לכנסת זה מגיע יותר לאט, כי זה יותר מסובך. יש שם אנשים טובים, אבל השיטה מאלצת אותם להיות עסוקים בשרידות. בעולם החברתי או העסקי, יש פחות אילוצים, ומצבים של להתכנס סביב המכנה המשותף הנמוך ביותר".

     

    לדבריו קיבל הצעות להיכנס בעצמו לעולם הפוליטי, אבל הוא לא בטוח שזה יקרה. "אם בכלל, אני לא רואה את עצמי עושה את זה בעשור הקרוב. אני מאמין בלהגיע לשם עם משקל סגולי אמיתי, אחרי הגשמה במגרשים החברתיים והעסקיים, אבל אני לא בטוח שיש טעם. יש לזה הרבה מחירים. אפילו ב'ארגז החול' של הפוליטיקה הסטודנטיאלית צריך לעשות ויתורים על דברים שאתה מאמין בהם, גם כבן זוג וכאבא. אם אלך לשם, זה יהיה כמומחה שהוכיח את עצמו, ובפוזיציה שאני יכול להביא לידי ביטוי את הידע והיכולות שלי, אבל לא בשביל הכותרת".

     

    למוגבלות, כאמור, הוא לא נותן להגביל אותו. "זה חלק ממי שאני, ואני לא עוסק בזה", הוא אומר. "לא אהיה יו"ר בחברה ציבורית שלא שואפת להשתפר ולהיות יותר טובה מדרישות החוק בשירות לבעלי מוגבלויות והעסקתם. השליחות שלי היא להיות דוגמה לזה שאדם עם ניוון שרירים יכול להגיע לעמדות מפתח ולהצליח, במובן השלם של המילה".

     

    אשתו מירי קרובה לתחום בעצמה, כמנהלת שירות סוציאלי בעמותה שעוסקת בנכויות פיזיות וקוגניטיביות. "היא אישה מדהימה", הוא אומר.

     

    איפה הכרתם?

     

    "כסטודנטים. היא הייתה פעילה באגודה. טוב שעזבתי את ראיית החשבון כדי להיות פעיל באגודה, כי זה גילגל אותי למה שאני עושה היום, ובעיקר כי פגשתי אותה שם".

     

    לפני 6 שנים הם נישאו. "היא מהאנשים היחידים שיודעים לאפס אותי כשצריך, ואנחנו מאוד משלימים זה את זו. בתוכנית שלנו, בעשור הזה הקריירה שלי יותר דומיננטית, אבל אני רוצה לתת גם לה מקום להגשים את עצמה. יש לה הרבה מה להגשים, והיא איכותית לא פחות ממני. אני מתכנן להסתפק בעבודה אחת ולהרגיע קצת. אני כבר שנים בשתי עבודות במקביל, ואי אפשר לעבוד ככה לאורך זמן. הספקתי לא מעט בגיל 34".

     

    איך האבהות?

     

    "מדהימה. אתה מכיר עוד דמות של עצמך. לכל אחד יש כל מיני דמויות - של העבודה, כבן זוג, כבן, עם החברים מבית ספר, ועכשיו יש עוד אחת. בדרך כלל אני אדם שלוקח בפרופורציה רגעי שמחה ועצב, אבל באבהות זה משהו אחר. זה כאילו כל החיים שלך שמעת מוזיקה עד 7 דציבלים, ופתאום אתה שומע אותה בווליום שלא הכרת".

     

    איך אתה מאזן בין העבודה והחיים?

     

    "אני מאוד משתדל. למרות שאני עושה שני תפקידים, וגם חבר בוועדי מנהלים של עמותות, אני שומר באדיקות על הזמן עם הילדים. מטיילים, מבלים, הרבה בגינה, בקאנטרי, בפיצה. מלמד את נבו על תזונה בריאה", (צוחק). "הוא החבר הטוב שלי".

     

    איך מחנכים אותם?

     

    "האתגר הגדול זה לתת להם מה שאני קיבלתי. מצד אחד האמונה שהם יכולים לעשות מה שירצו אם הם יתמידו, ומצד שני לאפשר להם להתמודד. היום הרבה הורים מונעים מהילדים שלהם התמודדויות. אני, לא ויתרו לי".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים