"אני שר בערבית וקוראים לי משתכנז"
דודו טסה נולד בשכונת התקווה, בן למשפחה תימנית-עיראקית שחווה את הקיפוח על בשרו - ועדיין מתמודד עם ביקורת ממזרחים. "ברגע שאשכנזים אוהבים אותך - זה כאילו 'אתה לא משלנו'. זה פסיכי!", הוא אומר בראיון שיתפרסם מחר במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות"
אני יודע שאתה שונא את סיפור הסינדרלה על "הבחור שיצא בלי גרוש משכונת התקווה", ובכל זאת. חווית בעבר השלכה ממועדון?
"ברור. זרקו אותי מכל המועדונים. בגיל 18 אתה יוצא לבלות, וזה ברמה של 'אם יכניסו אותנו' למועדון. אני שחור, עם עוד חמישה-שישה חבר'ה שמחפשים בלגן וראו את זה עלינו. אז זה היה 'תחכו בצד, תחכו בצד'. אתה מתחנן בכניסה - ולא נכנסים. אז זה בטח לא כיף. אבל ללכת ולנפנף בזה? ומה, זה לא קורה עכשיו עם האתיופים? גם הם עוברים גיהנום. אז אנחנו היינו השחורים של פעם. ויש תהליכים, יש התקדמות. זה לא להגיד שאין עוולות. אבל אנחנו בכיוונים יותר טובים מפעם".
המלצר מחליף מאפרה וטסה נאנח. "אני לא יודע אם מותר היום להגיד שאני אוהב גם את גידי גוב או את יהודה עמיחי. כבר לא יודע מה מותר לי ומה אסור. בילבלו אותי", הוא מחייך. "להוציא כעס של הורים וסבא וסבתא - פיקס, אין בעיה. אבל מהפכה? אני לא מבין מה צריכים להפוך. ולמה אני 'משתכנז'? כי מה שאני עושה סופסוף קורה?".
"אנחנו עומדים לנסוע לפסטיבלים גדולים בחו"ל, והמנהל שלי, שביקש ממשרד החוץ שיעזרו במימון, אמר לי להיזהר בראיון איתך, שלא יתחשבנו איתנו. על הזיבי! אם יתחשבנו איתנו אני משלם מהכיס שלי. מה זה הדבר הזה? (צוחק). אז בוא נצא מנקודת הנחה שהכל מורכב. גם מירי רגב. גם היא מורכבת. אז מצד אחד, מעצבן אותי שרק בגלל צורת הביטוי שלה שופטים אותה, ומצד שני, אני לא מסתדר עם 70 אחוז ממה שהיא אומרת. הסודנים, ורוחי לעזה, ולא קראתי צ'כוב. נראה לי שהיא מחזירה אותנו אחורה, לשנות ה-80, לפסטיבל עדות המזרח. וזה מבאס. כי המזרחים כבר הגיעו למשהו, וזו מדינה צעירה, אז אני לא הולך לשפוט עכשיו ואין לי האשמות, ובן-גוריון כך וכך - הכל זה תהליכים. יש קורבנות, אבל אין אשמים".
הראיון המלא יתפרסם מחר במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות".
