טופ 5: רגעי "הרוח האולימפית" הגדולים
הצעידה של דרק רדמונד וגבריאלה אנדרסן שייס לקו הסיום, סגנון הצלופח של אריק מוסמבאני בבריכה, ההישג המדהים של רולון גארדנר והנס של נבחרת ארה"ב בהוקי קרח. חמישה רגעים בלתי נשכחים באולימפיאדות
5. דרק רדמונד לא מוותר
ב-1992, דרק דרמונד הבריטי היה אחד המועמדים למדליה בריצת 400 מ'. אבל 150 מ' מתחילת חצי הגמר, הגוף האנושי בגד בו – שריר הירך האחורי נקרע, רדמונד לא יכול היה להמשיך לרוץ. אבל אז, באינסטינקט של רגע, כשכל האצנים כבר סיימו את המרוץ, וכשהוא עצמו מודע כי חרב עליו עולמו הספורטיבי – הוא החליט להמשיך ולדדות לקו הסיום. לפתע מהיציעים זינק אביו, ניגש אליו, ויחד הם חצו את קו הזינוק, בתמונה שהפכה לסמל בספורט הבריטי. לא, הוא לא העפיל לגמר. ולא, הוא גם לא זכה במדליה. אבל את רדמונד זוכרים, את אלה שזכו במדליה, קצת פחות.
4. גבריאלה אנדרסן שייס מסרבת להתמוטט
לפעמים ספורטאים משאירים אחריהם שיאים, או הישגים או רגעים בלתי נשכחים. ויש כאלה שמשאירים תמונות. וספק אם יש תמונה יותר מעוררת השראה מאשר של גבריאלה "גבי" אנדרסן-שייס השווייצרית, שרצה מרתון באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984.
20 דקות לאחר שהמנצחת ג'ואן בנואה מארה"ב סיימה את המרוץ, נכנסה דמותה השברירית של אנדרסן-שייס אל האצטדיון, כשהיא מטלטלת מצד לצד כמו עלה נידף ברוח, מדדה כשהיא מוטלת כולה שמאלה אל עבר קו הסיום. צוות הטיפול הרפואי חש אליה במהרה, אך בשארית כוחותיה היא סימנה להם להתרחק ממנה. דבר לא היה מונע ממנה לסיים את המרוץ. ואז – לקול תשואות הקהל הנרגש, היא חצתה את הקו והתרסקה אל האדמה. קהל שלם קם על רגליו ומחא כפיים לרצה שהגיעה רק במקום ה-37, אבל הגיעה.
3. אריק מוסמבאני – הצלופח שלא ידע לשחות
הברון פייר דה קוברטן, הוגה העידן החדש של המשחקים, טבע את המושג כי "לא חשוב הניצחון, חשובה ההשתתפות". ולא הייתה לכך יותר משמעות במקצה המוקדמות הראשון של סידני 2000. אריק מוסמאבני, נציג גינאה המשוונית, זכה בכרטיס חופשי למשחקים, כחלק מהניסיון של הוועד האולימפי להעניק הזדמנויות למדינות ספורט נחשלות.
אחרי פסילה של שני היריבים שלו למקצה, נערך אולי המשחה המפורסם בהיסטוריה. והוא היה בודד במערכה. חודשים לאחר שבכלל נכנס לראשונה בחייו לבריכה, הוא היה מול עיני העולם במשחה ל-100 מ' חתירה. בהתחלה זה היה מוזר, אחר כך מצחיק, לאחר מכן מפחיד (שמא יטבע) ולבסוף מעורר השראה. סגנון "הצלופח" הלא שגרתי שלו לא תפס בבתי ספר לשחייה, אבל הסיפור שלו מעורר הדים עד עצם היום הזה.
2. רולון גארדנר מדהים את העולם
במאה הקודמת, אם אמרתם "היאבקות יוונית-רומית", התכוונתם בעצם רק לאדם אחד – אלכסנדר קרלין. הענק הרוסי היה אלוף אולימפי שלוש פעמים ברציפות ובמשך 13 שנה לא הפסיד ולו קרב אחד.
לעזאזל – הוא לא הפסיד אפילו נקודה אחת במשך 6 שנים! עד שהגיע לגמר סידני 2000 ופגש את רולון גארדנר, מתאבק אמריקאי כמעט אלמוני בענף. בסיומן של דקות מורטות עצבים, גארדנר גבר על יריבו, זכה בזהב ולפתע הפיח חיים בסרט המיתולגי עבור אמריקאים רבים "רוקי 4". כנראה שבחיים, ובספורט, הכל אפשרי.
1. נבחרת ארה"ב 1980 בהוקי קרח – נס על הקרח
תתארו לכם סיטואציה כזו:
נבחרת שחקנים כמעט אלמונית, עם ילדים בני 21-22, מצליחה לגבור באולימפיאדת 1992 על הדרים טים הגדולה של ארה"ב בכדורסל. נשמע הזוי, נכון? אז זה מה שקרה, פחות או יותר, באולימפיאדת החורף של 1980 בלייק פלאסיד, בין ארה"ב לבריה"מ.
רק שאז לסובייטים, היריבים המרים בכל תחום של אמריקה, היה את "הדרים טים", עם נבחרת שזכתה ב-4 מדליות זהב רצופות ואגדות הוקי היסטוריות. בארה"ב לעומת זאת, שבה עד אז השאיר את ההוקי ב-NHL בעיקר לקנדים, שיחקו שחקני מכללות בעיקר. משחק חצי הגמר ההיסטורי הסתיים בצורה מעוררת השראה עם 3:4 דרמטי, כשבסיום טבע השדר אל מייקלס את המונח: "האם אתם מאמינים בניסים? כן!". לאחר מכן הנבחרת גם גברה על פינלנד וזכתה בזהב במה שיהפוך לסרט מעורר השראה בשם הכה מעורר השראה – "נס על הקרח".
