טופ 5: הנושאים ה"אולימפיים" הטחונים ביותר
די, נמאס. לא יכולים יותר לשמוע על נגיף הזיקה והשלכותיו, וכן, אנחנו יודעים שהסמים תמיד היו כאן, אבל פרשת הסימום של הספורט הרוסי יצאה לנו מכל החורים וזה בלי בכלל להזכיר את כל ההתרעות על הפיגועים וארגוני הטרור שמאיימים על בטחונה של האולימפיאדה
1. הזיקה
על-פי ההגדרה היבשה הזיקה הוא וירוס ממשפחת פלאוויווירידה שמועבר על-ידי יתושי אדס. בזכות האולימפיאדה, או בגללה, הוא הפך לנושא השיחה הכי חם בקרב אלה שאוהבים את אירוע הספורט שלהם מלווה בפרומואים מלחיצים.
אז מתחסנים בפניו, נזהרים ממנו, אבל כשזה נוגע לריו בעיקר טוחנים לנו את המוח סביבו עד דק. הוא מעין סמל לבהלה, איום מודרני מתמיד שמרחף מעל הטבעות המפורסמות ומהווה סיבה טובה להתרחק מהן. העיסוק הממושך בנגיף ובסכנות הטמונות בו מלווה את כולנו במשך חודשים ארוכים וסוחט מכל המשתתפים במשחק התרעות בהולות, הודעות הרגעה וביטולים, תלוי מי אתם ומאיפה באתם. הבשורה הרעה עבור כולנו: כנראה שכולנו נמשיך לשמוע מהזיקה גם במהלך השבועיים הקרובים. הבשורה הטובה: עוד מעט זה נגמר.
2. הסמים
הם תמיד היו כאן בצורה כזו או אחרת, תמיד עסקנו בהם, אבל פרשת הסימום המסועפת בספורט הרוסי יצאה מזמן לכולם מכל החורים והפכה לאחד הנושאים הטרחנים והעייפים שאופפים את ההכנות לקרנבל. בעולם אידיאלי אף אחד לא היה מתעסק בזה וטיוח של בדיקות סמים חיוביות היה גובה מחיר אמיתי ומתבקש ממדינה שהפכה את ההסתרה לשיטה, אבל בעולמנו אנחנו חיים, ואידיאלי הוא לא.
בעולם אחר אם כן יוליה סטפנובה שחשפה את האמת שכולם רצו להחביא לא הייתה נשארת לבד במערכה, ואולי גם לא היינו מדברים כל-כך הרבה על הספורטאים הרוסים שמשתתפים או לא משתתפים באירוע רק כי הוועד האולימפי החליט שלא להחליט. אבל דיברנו. וכנראה שעוד נדבר. וזה קצת נמאס.
3. הטרור
אין צורך בהסבר, אנחנו מניחים. בדיוק על-פי כללי הטקס המקובלים והמסורתיים גם הפעם עסקנו עד כמה שהיה אפשר בהתרעות, כוונות זדוניות של ארגוני טרור, שאלת ההיערכות של כוחות הביטחון ותרגילים של המשטרה המקומית, עד שעברנו את הפס האדום. רק שיעבור בשלום, יותר מזה אנחנו לא צריכים.
4. הבעיות
הצואה, הצחנה, האשפה, הקונדומים בים. ההמלצה שלא לשחות עם פה פתוח במים המזוהמים של ריו, התלונות של האוסטרלים סביב הכפר האולימפי והשודים. או בקיצור, תחת הקטגוריה הזו נכנסים אחד אחרי השני כל הדברים שהכי מורידים מהדבר הזה שנקרא אולימפיאדה והכי מבאסים את אלה שמתכוונים להתחרות בה. תסמכו עלינו שהם יקפצו לבקר במינונים הנכונים גם כשהיא תתחיל ואלה שבסופו של דבר בחרו להתחרות בה ייאבקו על מדליות בין טיפות הבאסה.
5. הפילים הלבנים
עכשיו כולם מתמרקים ומתכוננים לקראת טקס הפתיחה והתחרויות שיזרמו כמו מים ויציפו אותנו באדרנלין ושעות ללא שינה, אבל אתם יודעים מה יקרה אחר-כך.
מה שקרה בימים שאחרי אתונה 2004 ובייג'ינג 2008 הוא מה שיחזור על עצמו אחרי ריו 2016 – כולם יחזרו הביתה לשגרת יומם ובזמן שאנחנו נחזור לישון כמו בני אדם, הם יישארו עם המתקנים העצומים שיתרוקנו מאדם ויהפכו לנטושים מאדם, פילים לבנים ענקיים שפעם אירחו את החגיגה הספורטיבית הכי מפוארת בעולם. וגם עם הבדידות, הריקנות, הזיכרונות וכאבי ראש. עניינים שבשגרה עבור ערים מארחות. רק אל תגידו שלא אמרנו.
*דווקא מהקטע הזה של הספורט עצמו לא נמאס לנו בכלל.
לפנייה לכתב/ת 
