סופר־סאלי

בספר תולדות האוסקר שמור לכוכבת ההוליוודית סאלי פילד מקום של כבוד. בטקס שנערך ב־1985 קטפה פילד את האוסקר השני שלה על הופעתה החזקה בדרמה החקלאית "מקום בלב", ונשאה נאום תודה שנחשב מצד אחד לאחד המרגשים בכל הזמנים, ומצד שני לאחד המביכים והבכייניים בתולדות הפרס: פילד הרוטטת והנרגשת פנתה לחברי האקדמיה שבוחרים את הזוכים ואמרה, "רציתי יותר מכל את הכבוד שלכם. בפעם הראשונה שזכיתי לא הרגשתי אותו. אבל הפעם אני יכולה להרגיש אותו, ואינני יכולה להתכחש לעובדה שאתם אוהבים אותי. ברגע זה, אתם אוהבים אותי! תודה". הנאום של פילד זכה מיד לשלל פארודיות ואזכורים. 30 שנה עברו מאז, ועדיין לקראת כל טקס, כשמכינים כתבות טריוויה על האוסקר, הנאום המיתולוגי מככב ברשימות.

"לא אכפת לי שאנשים עשו מהנאום שלי פארודיות וצחוקים", מתעקשת פילד בראיון טלפוני חוצה אוקיאנוס, שערכתי איתה לפני שבוע. "אתה יודע מה? יש עכשיו דגים יותר גדולים בעולם כדי לצלות, אז למי אכפת מהנאום הזה?"

איפה את שומרת את שני האוסקרים שלך?

"הפסלונים נמצאים בבית שלי בלוס־אנג'לס".

קלינטון

בנובמבר הקרוב תחגוג פילד יום הולדת 70. "אני לא יודעת איך זה מרגיש להיות בת 70", אומרת פילד. "אני עדיין לא שם. אני לא חושבת ש־70 הוא 50 החדש. ה־70 הוא ה־70 החדש. אני לא יודעת איך אחגוג. אני חושדת שהילדים שלי מתכננים משהו, אבל אני לא יודעת מה".

בגיל 70, פילד היא עדיין אישה עסוקה, ובתחילת 2017 היא תעלה על בימות ניו־יורק עם המחזה "ביבר הזכוכית" של טנסי וויליאמס. בינתיים אפשר לראות אותה ב"שלום, קוראים לי דוריס", קומדיה שמתייצבת היום על המסכים בישראל. פילד מגלמת את דוריס, מנהלת חשבונות רווקה ניו־יורקית ססגונית, המתאהבת ברכש חדש במקום העבודה - גבר צעיר, שרירי ומצודד. דוריס עושה הכל בניסיון לכבוש את ליבו של הברנש הנאה, ואפילו נכנסת לפייסבוק שלו כדי לרגל אחריו. "נמשכתי לפרויקט הזה בגלל שזה סיפור שלא נהוג להיתקל בו, והדמויות כל כך לא שגרתיות", מעידה פילד. "אהבתי את הסיפור ואת מה שהוא אומר על נשים, על להיות בן אדם, על להזדקן".

יצא לך להתאהב בחיים בגבר צעיר בהרבה?

"לא, עדיין לא, אבל זה תמיד יכול לקרות", היא צוחקת בשובבות.

מה גורם לך לצחוק?

"גם הומור מתוחכם וגם סלפסטיק. אני יכולה ליהנות ממופע סטנד־אפ פרוע ומצד שני להשתעשע מסדרה קומית עשויה היטב".

מה את חושבת על הקומיקאיות ששולטות עכשיו בתחום – טינה פיי, מליסה מקארתי, קריסטן ויג?

"הן נהדרות ונפלאות. לקח לנשים הרבה זמן לכבוש טריטוריות כמו הומור. בטלוויזיה מעמד הנשים משתפר, אבל זה לא קורה בהכרח בתעשיית הסרטים. נכון שיש יותר נשים עכשיו מאחורי המצלמות, אבל זה עדיין לא מספיק. בהוליווד מייצרים יותר ויותר סרטי קומיקס גדולי תקציב והם לא עוסקים במצב האנושי. לכן קשה יותר ויותר ליוצרים עצמאיים להרים כעת סרטים ולהשיג מימון".

גם לך קשה לקבל תפקידים?

"זה לא בהכרח שקשה לקבל תפקידים - התפקידים פשוט לא קיימים. רוב הנשים בהוליווד יגידו לך שלא משנה מה הגיל שלך, תמיד קשה למצוא פרויקטים איכותיים לנשים".

הזכרת סרטי קומיקס, והנה בשנים האחרונות הפתעת אותנו, והשתתפת בשני סרטי "ספיידרמן המופלא", שם גילמת את דודתו של פיטר פארקר, הלא הוא ספיידרמן. איך הייתה החוויה?

"עשיתי את הסרט 'ספיידרמן המופלא' רק בגלל שהפיקה אותו חברתי לורה זיסקין. לורה חלתה בסרטן וכולנו ידענו ש'ספיידרמן המופלא' יהיה הסרט האחרון שלה.

מה גם שהיא רצתה לגייס באמצעות הרווחים מדענים שימצאו תרופה לסרטן השד. לכן הסכמתי להשתתף בו, עוד לפני שטרחתי לקרוא את התסריט. למרבה הצער לורה מתה ולא זכתה לראות את הסרט או ליהנות מהדברים שנעשו בזכות התרומות שלה. סרטי 'ספיידרמן המופלא' היו חוויה כיפית ומהנה, אבל זה בוודאי לא סרטים או תפקיד, שהתחברתי אליהם רגשית".

בקריירה המפוארת והענפה של פילד רשום גם פרק ישראלי: בראשית שנות ה־90 היא הגיעה אלינו כדי להצטלם לסרט "לא בלי בתי", עיבוד לספרה האוטוביוגרפי של הסופרת בטי מחמודי, גרושה אמריקאית, שהתאהבה באמריקאי־איראני ומצאה עצמה כלואה במציאות הדתית והחברתית הנוקשה באיראן של ראשית ימי המהפכה האסלמיסטית.

בהפקה ההוליוודית, רחובות תל־אביב ויפו וסמטאות עכו שימשו תחליף לטהרן, וכך פילד בילתה חודשים אחדים בישראל. "הו אלוהים, זאת תמיד תהיה אחת החוויות הכי גדולות של חיי", מתוודה פילד. "אני אוהבת כל כך את המדינה שלכם. לצילומים הגעתי עם בני, שהייה אז בן שנתיים ועכשיו הוא בן 28, ועם אמא שלי, בדיוק לפני שפרצה מלחמת המפרץ הראשונה, ושהיתי בישראל שלושה חודשים. זאת הייתה תקופה מיוחדת. קשה לי לשים את האצבע ולהסביר למה, אני יכולה רק לומר שישראל שופעת חיות, וגם האוכל פשוט מדהים. מהחוויות שחוויתי במהלך שנותיי בתעשיית הקולנוע, זאת תמיד תהיה מהחוויות שיותר נצרתי".

הראיון עם פילד נערכה שעות אחדות אחרי בחירתה הרשמית של הילרי קלינטון כמועמדת לנשיאות ארה"ב. "אף פעם לא פיקפקתי באפשרות שאישה יכולה להיבחר לנשיאות ארה"ב", היא אומרת, "אבל לא ידעתי כמה זמן זה ייקח. כל כך שמחתי לראות את הילרי קלינטון נבחרת כמועמדת. זה צעד משמעותי וחשוב ביותר, לא רק בגלל שהיא אישה, אלא בגלל שהיא מבריקה. זה הזמן שלה להיות בבית הלבן. הרבה אנשים חשים ככה".