"ליל האירוע": טלוויזיה חד פעמית
עלילה מותחת, דמויות מורכבות וטאץ' הוליוודי הופכים את "ליל האירוע" לסדרה שמרתקת את הצופה. באמצעות סיפור בלשי היא תוקפת את הגזענות בארצות הברית ואת מערכת המשפט כולה, והופכת לאירוע בפני עצמה
דמיינו לרגע שאתם בן מיעוטים עדין וביישן, סטודנט מצטיין אבל כישלון מוחלט בקרב בנות המין השני. ערב אחד אזרתם אומץ ללכת למסיבה, בתקווה לפגוש שם בת זוג או לכל הפחות סטוץ, אבל כבר בדרככם לשם אתם נתקלים בנערה שמזמינה אתכם לביתה. היא קצת מתוסבכת ולא מנסה ממש להסתיר זאת, אבל אתם מוקסמים מיופיה ומהעובדה שהיא בכלל מתייחסת אליכם, וככל שהערב עובר אתם זורמים עם שלל אקטים לא אופיינים לכם - קצת כי אתם מעוניינים להרשים אותה וקצת כי יש לכם אופי מרצה.
היא אונסת עליכם שימוש בסמים, משקה אתכם באלכוהול ומשדלת אתכם למשחק אומץ מטופש שכולל סכין וכף יד, בטרם אתם עוברים לחדר המיטות ושוכבים עד אבדן חודשים. כשאתם קמים מהלילה החד פעמי והמסעיר שעברתם, אתם מגלים שהבוקר מסעיר לא פחות - בהעדר הגדרה עדינה יותר - בכל זאת, קשה להגיב באיפוק כשאתם מגלים את השותפה שלכם לליל התשוקה מכוסה זרע ודם.
כך נפתחת לה "ליל האירוע" ("The Night Of") מיני-סדרה של HBO שעלתה אמש (ב') ב-yes ויוצרת סביבה באזז רשת אדיר זה כמה שבועות. ובצדק, יש לציין, שכן מדובר באחד המוצרים הטלוויזיוניים המהודקים, המותחים והמציאותיים שעלו על מסכינו בעת האחרונה. לא במקרה נראה ששמונת פרקיה לא השביעו את רעבונם של הצופים המרותקים למסך וכבר יש דיבור על עונה נוספת.
"ליל האירוע" מתארת תרחיש לא מופרך באמת, שכולו תוצאת השתלשלות אירועים אומללה בואכה הקפקאית. העומד במרכזה, צעיר פקיסטני בשם נאסיר "נאז" קאהן (ריז אחמד), הוא קורבן של צירוף מקרים כל כך טראגי ונטול מזל, עד כי לראות בנאז ככל דבר פרט לחשוד המיידי יהיה לא רציונלי עד גובל בטמטום. ככה זה כשתופסים אותך שיכור ונושא כלי רצח, וה-DNA שלך מפוזר לאורך כל זירת הפשע. אם זה לא מספיק, נאסיר הוא אמנם יליד המקום ואזרח אמריקני, אבל באותה נשימה הוא גם בן למשפחה מוסלמית פקיסטנית, שהתרגל כבר לספוג בשגרה האשמות בטרור מצד עוברי אורח.
וכאן, בנקודה הזו, הופכת "ליל האירוע" מיצירה על ביש מזל טראגי לכתב אשמה רלוונטי במיוחד לזמננו. בימים שבהם הנוכחות המוסלמית באירופה, ובכלל בעולם, הופכת יותר ויותר מעוררת מחלוקת, סדרה אמריקנית אחת קמה ומאשימה את ארצות הברית באופן מפורש בגזענות, ובהמשך אף ניגשת לנושאים כמו מאבק של אדם אחד כנגד מכונה, תנאי הכליאה בבתי הסוהר ברחבי המדינה, מערכת המשפט בארצות הברית, חמדנות מקצועית וכוחה המטשטש (או במקרה הרע – משחית) של הביורוקרטיה והאופן שבו היא משחיתה את אמות המוסר שלנו.
החלק האחרון בא לידי ביטוי בסיפורו של ג'ון סטון, עורך דינו האופורטוניסט של נאז, שניצל את תמימותו בערב המעצר ו"דג" אותו כמיוצג יוקרתי ומכניס. את סטון מגלם ג'ון טורטורו, בתפקיד שיועד במקור לג'יימס גנדולפיני המנוח (ואחריו גם לרוברט דה נירו, שנתקל בבעיות לוחות זמנים), והוא למעשה בחירה די מושלמת לתפקיד הלוזר המזדקן שלחיקו מתגלגלת פרשייה אדירה. הוא עצמו סובל מאקזמה איומה בכפות רגליו, וגם זו עלילת משנה תמוהה שעוד תתגלה כחשובה בהמשך.
לא לקל להתבלט היום, בתקופת שפע טלוויזיוני והיצע קיצי נדיר שמכיל להיטים חדשים ומדוברים מזן "Stranger Things" או העונה השנייה של של "מר רובוט", אבל "ליל האירוע" עושה זאת כבר מדקותיה הראשונות, בשילוב מצוין בין מעשייה חברתית לסיפור בלשי – שכן ברקע המעצר של נאסיר מסתתר רוצח שטרם נתפס. זה עוד פחות מובן מאליו כשמתחשבים בעובדה שמדובר בסדרה המתבססת על עלילת המיני סדרה הבריטית "צדק פלילי" מ-2008.
פורמט המיני-סדרה הופך בשנים האחרונות לאמצעי טלוויזיוני להעביר סיפור בממדים קולנועיים, ו"ליל האירוע" היא הדובדבן שבקצפת. למרות כשלים קלים באמינות (דמות הנרצחת למשל) יש בה עלילה מותחת, דמויות מורכבות (כולל תפקיד משנה של מוחמד בכרי) ומספיק תתי נושאים כדי לפרנס סדרות שלמות. טלוויזיה כזו, יש שיקראו לה "סדרת מופת", מגיעה אחת לתקופה.
