דני פיצפטריק, ילד מתוק להפליא, בן 13 בלבד מסטייטן איילנד, התאבד השבוע בתלייה בעליית הגג בביתו. משפחתו הכואבת פרסמה מכתב שכתב ובו הוא מפרט על רזי ההתעללות שעבר בבית הספר הקתולי בביי רידג' ברוקלין. על פי התיאור הקשה, מדובר בחמישה תלמידים שהקניטו והציקו לו ללא הרף ובסופו של דבר היכו אותו. במכתב הוא אומר שכאשר פנה למורים, איש לא עשה דבר.

הוריו של דני, שמנסים לגייס כסף בימים אלו לקבורתו, מספרים שהמורים היו חלק ממה שגרם לחוסר הביטחון של ילדם. הם טוענים שכינו אותו עצלן לפני כל הכיתה, והציעו שאם הוא לא יודע לעמוד מול ההצקות, כדאי שיילך לבית ספר אחר. דובר בית הספר טען שבעקבות המקרה ברשת בתי הספר מנסים בימים אלו לגבש מדיניות חדשה בכל הנוגע לבריונות.

אביו של הילד פרסם סרטון וידאו בפייסבוק ובו הוא מודה לכל מי שתמך בהם אחרי ההתאבדות, תיאר את בנו כבעל לב זהב, וביקש להגביר את המודעות על בריונות בבית הספר.

שנת הלימודים בפתח וכמה מהילדים באמת במתח. חשוב כמובן לציין, כפי שבמרכז למלחמה בבריונות בארה"ב מקפידים לציין, הקשר בין בריונות להתאבדות הוא הרבה יותר נדיר ומורכב מכפי שאולי עלול להיות מוצג בתקשורת, בעיקר אחרי טרגדיות שכאלה, אבל חשוב לדעת בדיוק במה מדובר, איך להימנע ואיך לפעול.

בשנה שעברה המרכז האמריקאי לחינוך פרסם כי אחד מכל 4 תלמידים מדווח על בריונות. בישראל אגב, במקביל דווח על שליש מהתלמידים סבלו משיימינג ומבריונות, 200 מהם אף ניסו להתאבד.

בסקר שנערך בארה"ב גילו כי 64% מהתלמידים שסבלו מבריונות כלל לא דיווחו עליה, למרות שנתונים מגלים שלמעלה ממחצית מהמקרים נפתרו בעקבות פניה לסמכות בית ספרית.

"בניגוד להתערבות המיותרת שלנו בהמון תחומים אחרים, כשבריון נטפל לילד שלנו והופך לצל מאיים, זה הזמן לשחרר את הלביאה, להפוך להליקופטר ולהציל אותו", מצהירה עינת נתן, מומחית להדרכת הורים. "בשאר הזמן אפשר להתפלל שזה לא יקרה וללמד אותו איך לא להיות קורבן".

עינת מזכירה לנו שזה יכול באמת לקרות לכל אחד. "ילדים פוגשים בריונות בשדה החברתי כל הזמן, אבל יש הבדל משמעותי בין מפגש אקראי עם בריון כזה או אחר בחצר בית הספר, לבין הבריון שהופך לצל מאיים ברמה היומית, שמצא לעצמו קורבן. והילד שלכם, שעדיין לא פגש בריונות מהסוג שלא מרפה, מנסה לשרוד את ימיו בצל ילד שמוצא שעשוע והנאה במעשי בריונות חוזרים ונשנים. המעשים האלה לא צריכים להיות ממש חמורים. כשבוחנים אותם אחד אחד בנפרד, הם יכולים להראות חלק פחות או יותר נורמטיבי בהתמודדות היומיומית בחצר בית הספר. כאפה קטנה על העורף, רגל כשיורדים במדרגות, מחדד שחסר בקלמר ופתאום מתמסרים בו מעל הראש, שם גנאי שנוגע בעצב חשוף, קול "מצחיק" שמזומזם בכל פעם שהקורבן נכנס לכיתה, תעלולים סביב בית השימוש, חסימת הכניסה לשירותים או סתם ליווי פאסיבי במסדרונות בית הספר".

מרכז החינוך בארה"ב הגדיר לפני קצת למעלה משנה מהי בריונות. בהגדרה מציינים בעיקר אגרסיביות בלתי רצויה ועיקבית, כוחניות מורגשת או נראית לעין, והיא יכולה להיות ישירה או עקיפה (כמו למשל הפצת שמועות, נזק לרכוש או שיימינג).

"הילד שלכם לא תמיד יוכל לספר לכם”, מסבירה נתן. "לעתים הוא ייקח את האשמה על עצמו, לעתים יתבייש או יפחד מהתגובה שלכם. יכול להיות שיסרב ללכת לגן ולבית הספר לעתים תכופות. אם תביטו בו צועד לבית הספר, יכול להיות שתצליחו להבחין בהליכה שונה, מהירה יותר לפעמים, עצובה יותר, והמבט אולי יהיה ממוקד ולא היקפי".

"בניגוד להתערבותכם המיותרת בתחומים אחרים, כאן חייבים להתערב". דני פיצפטריק והמכתב שהותיר אחריו

עינת מדגישה את החשיבות של התפקיד ההורי שלנו. "עם בריונות מהסוג הזה הילדים ממש לא אמורים להתמודד. עם בריונות מהסוג היומיומי, המצטבר, המשפיל, שמקורה במוקד אחד חוזר, אף אדם לא אמור להתמודד. גם לא מבוגר. בניגוד להתערבותכם המיותרת בהמון שדות אחרים, זה השלב שבו אתם אמורים להיכנס לשדה שלו ולהסיר את המכשול. בריונות מהסוג הזה", היא מחדדת, "מסמנת לנו סכנה קיומית, ואנחנו אמורים לחלץ אותו ממנה בדיוק כמו שנקפוץ למים עמוקים להציל אותו כשהוא עדיין לא למד לשחות. כי אין לו באמת כלים להתמודד עם המצב. העצות הנפלאות ששירתו אותנו ואותו בבריונות המזדמנת כמו ‘תלך למורה, תחזיר, תתעלם, תסובב את הגב’, לא יעבדו מול הבריון ששם לעצמו למטרה את הילד שלכם, לעיתים הן אף יחמירו את המצב. הבריון לא הולך לשום מקום והוא, הקורבן, רק רוצה להיעלם. לא להיות".

כשנתן מתייחסת לבריונות היא מודעת היטב גם לבריונות ברשת, זו שקשה לנו יותר לגלות, ולילדים שלנו להבין ולאבחן בעצמם. "בריונות ברשת זה נושא פופולרי בימים אלה, ואפשר להשתמש בו כדי לשוחח עם הילדים, בעיקר משום שאנחנו רוצים לצייד אותם בכלים שיעזרו להם להבין כיצד להתנהג מולה. חשוב שהם יבינו את המושג "מילים הורגות", חשוב שהם ידעו מכם, שלמילים יש רק את הכוח שאנחנו נותנים להן. להזכיר להם שלא לתת למילים של הבריון כוח, לזכור שאלו רק מלים".

חשוב גם לזהות את המקום של הילד שלנו בדינמיקה הזו. "הבריון, כדי להיות בריון, זקוק לקורבן. אם לא תהיה קורבן, הוא לא יוכל לקיים את בריונותו. אתה יכול לחייך אליו כשהוא מעליב אותך, אתה יכול להתעלם ממנו, אתה יכול לחפש חבר שלך, לקרוא לו ולדבר איתו על הסרט שראית אתמול. אתה יכול לזמזם לעצמך שיר בלב, אולי לשאול את הבריון איך הוא מרגיש היום בתשובה לכל מה שהוא יגיד או יעשה. יש אינסוף פתרונות יצירתיים ושווה גם לשאול את הילדים, להרחיק מהם את הסיטואציה, לנסות לדמיין שזה ילד אחר ולחשוב מה אפשר לייעץ לו".

נתן מסכמת ומזכירה שגם הבריון הוא לעיתים סוג של קורבן. "חשוב לדעת שילד שמתנהג בבריונות הרבה פעמים הוא קצת מסכן, כי מישהו בחיים שלו כנראה מתנהג אליו ככה וכדי להקל על עצמו את הכאב, בלי להיות מודע לכך, הוא מתנהג באופן דומה. הרבה פעמים אנחנו חושבים בטעות שהתנהגותו של הבריון מעידה על חוזק, אבל חשוב שהילדים שלנו יידעו שזו חולשה גדולה מאוד, ואולי כדאי לנסות", היא מסכמת, "גם משהו אחר. להיות נחמד לבריון נשמע כמו משהו מופרך לגמרי, אבל האמת שהתוצאה יכולה להפתיע. גם את הביריון".

המרכז האמריקאי לחינוך הציג נתונים בהם מעידים מרבית התלמידים שסבלו מבריונות שמה שעזר להם יותר מכל לא היה התעלמות, או ניסיונות להחזיר, כי אם דווקא התמיכה של הורים ומורים, המעקב והדאגה לאורך זמן, והעזרה החיצונית שסיפקו מול הבריונות.