מה זאת הצלחה?
הצלחה לא נמדדת במדליות, בגודל הווילה, בלייקים בפייסבוק. היא נובעת בעיקר מתחושה של יעוד ומשמעות
וינסטון צ'רצ'יל,
שספג בעצמו כישלונות אישיים רבים, הוביל את ארצו החבוטה והפצועה לניצחון היסטורי במלחמה והציל את העולם ממלתעות הנאצים. הוא הציע הגדרה חיננית להצלחה: "הצלחה היא היכולת לעבור מכישלון לכישלון בלי לאבד את ההתלהבות"
חייל בחופשה הולך עם אימו לעזור לה בקניות בשוק מחנה יהודה בירושלים. הם נכנסים לחנותו של אחד הסיטונאים ברחוב השקמה, והאם מבקשת ממנו שתי פחיות רסק עגבניות. "גברת, אנחנו לא מוכרים פה פחית אחת או שתיים, תלכי בבקשה", אומר לה הסיטונאי העסוק ומצביע על הדלת. ליבו של הבן נחמץ בקרבו. לימים יספר שהסיטונאי לא היה אדם רע, אבל הוא היה רגיל למכור בקרטונים שלמים, ואנשים שבאו לחנותו בניסיון לקנות פחית או שתיים במחיר סיטונאי היו מטרד בשבילו.
מהי, אם כן, הצלחה? להיות אלוף העולם? מולטי-מיליונר? לעשות קריירה מרשימה? להיות שם דבר בתחומך? לפרוש לגמלאות בגיל 40 ולהתמסר לטיולים בעולם? להקים משפחה מאושרת? ואולי לזכות לעלות לרגל למכה או לאומן? בספרות המקצועית קיימות הגדרות רבות להצלחה. אבל אני חושב שלהצלחה יש רק הגדרה אחת: ההגדרה שלך.
אורי ששון, ירדן ג'רבי, והגדול מכולם, מייקל פלפס. רגע של פעם בחיים, רגע של ניצחון ויד מושטת. מה עוזר לאנשים לפלס את דרכם אל פסגת ההצלחה? ומהי בכלל הצלחה? אמרו לנו שצריך כישרון יוצא דופן, ניצוץ של גאונות או מתת אלוה, על מנת להצליח בענק. אז אמרו.
אורי ששון. דוגמה להצלחה(צילום: gettyimages)
אין תחליף לעבודה קשה. ירדן ג'רבי (צילום: אורן אהרוני)
חלק ממה שהופך אנשים עניים לקשי-יום ומיואשים הם העלבונות הקטנים והיום-יומיים האלה, השמורים למי שאינם שייכים למועדון הנכון. אבל הבן לא נתפס לייאוש. העלבון לא ריפה את ידיו אלא להפך, נטע בו מוטיבציה. במוחו עלה רעיון. מה יהיה אם הוא ישכור חנות בעצמו, כאן ברחוב הזה ממש, וישווק בה מוצרי מזון במחיר סיטונאי לציבור הרחב? אולי יהיה לזה ביקוש? כך החלה את דרכה אימפריה של מאות מיליוני שקלים, הנקראת בשמו של איש אחד.
רמי לוי נולד למשפחה ענייה בת שמונה נפשות, שהתגוררו בשני חדרים קטנים בשכונת הפחים בירושלים. כילד הוא נשאר כיתה, וסיים רק שמונה שנות לימוד, היום הוא מנהל עסקים חובקי עולם, יושב בחבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית, ומרצה בפני סטודנטים למנהל עסקים. מה סודו? כישרון יוצא דופן? מזל? רגע של הארה?
המחקר המדעי על הצלחה הניב כמה תוצאות מפתיעות. אחת מהן באה ממחקר על אנשים כמו רמי לוי, מיליונרים שעשו את הכסף הגדול שלהם בעצמם. רובם הגדול, כך התברר, לא היו תלמידים טובים בבית הספר. להפך. הם היו תלמידים בינוניים מינוס. מה שעוזר לאנשים להצליח בענק הוא לא מה שחשבנו.
כישרון יוצא דופן הוא לא תנאי הכרחי, וגם לא תנאי מספיק להצלחה. אין תחליף לעבודה קשה, למשמעת עצמית, לדחיית סיפוקים, ליכולת להתגבר על כישלונות, ולנכונות להשקיע שעות ארוכות ארוכות באימון מפרך. אלה התכונות החשובות ביותר להצלחה, ועל כל אחת מהן נערכו מחקרים שאישרו את השפעתן על הסיכוי להצליח.
וינסטון צ'רצ'יל, שספג בעצמו כישלונות אישיים רבים ומהדהדים, ונחשב ערב מלחמת העולם השנייה למי שעתידו מאחוריו, הוביל את ארצו החבוטה והפצועה לניצחון היסטורי במלחמה. ניצחונן של בעלות הברית במלחמת העולם השנייה נבע לא מעט מיכולתה של אנגליה לספוג שורה ארוכה של מפלות צבאיות כואבות ולהמשיך להילחם לבדה, בקור-רוח ובנחישות. צ'רצ'יל, שהבטיח לעמו "דם, יזע ודמעות", והציל את העולם שבו אנו חיים היום ממלתעות הנאצים, הציע הגדרה חיננית להצלחה: "הצלחה היא היכולת לעבור מכישלון לכישלון בלי לאבד את ההתלהבות".
הוביל לניצחון היסטורי במלחמה. וינסטון צ'רצ'יל (צילום: getty images imagebank)
ארנסט המינגוויי, שכתב את "הזקן והים", "למי צלצלו הפעמונים", ועוד יצירות מופת רבות, היה אחד הסופרים המצליחים והאהובים ביותר בעולם, לא רק במאה העשרים אלא בכל התקופות. ספריו נמכרו בעשרות מיליוני עותקים ותורגמו לכל השפות. הוא הפך לאיש עשיר בזכות כתיבתו, והיה גם גבר נאה ושרמנטי, חביב הנשים. המינגוויי היה הרפתקן שובה-לב שחי חיים גדושי עניין וריגושים. הוא הרבה לטייל בעולם ולהיפגש עם מלכים, ראשי ממשלות, שודדים וציידים. ולקינוח, הוא גם זכה בפרס נובל לספרות. נדמה לי שאי אפשר לדמיין הצלחה גדולה יותר משלו.
כיצד סיים המינגוויי את חייו? הוא תקע לעצמו כדור בראש. מדוע? ככל הנראה, משום שהוא סבל מדיכאון קליני, וכל ההישגים חסרי התקדים שלו היו בעיניו כקליפת השום. ממש כמו לשלמה המלך הזקן בספר "קוהלת", היה להמינגוויי הכול, אבל נפשו הייתה ריקה, והוא לא הרגיש שהצליח.
לכן אין תחליף לתהליך מעמיק ומדוקדק של דיוק פנימי בדרך להצלחה. זהו תהליך אישי ואינטימי ששווה להקדיש לו את הזמן והמאמץ הדרושים לו. אדם חייב ללמוד להכיר את עצמו ואת מערכת ההפעלה שלו, ולהפריד – וזה ממש לא קל – בין הציפיות החיצוניות ממנו, ומה שנחשב להצלחה בחברה שבה הוא חי, לבין מה שחשוב לו באמת, בשורש נשמתו.
הצלחה נובעת לא רק מהישגים אלא גם, ואולי בעיקר, מתחושה של ייעוד, שליחות ומשמעות. בסופו של יום היא אינה נמדדת במדליות, בגודל הווילה, במספר הלייקים בפייסבוק, או במספר הילדים והנכדים – דברים שאפשר לראות מבחוץ. הצלחה נובעת מבפנים, מן הלב, וזהו עניין שבין אדם לבין עצמו.
אנטואן דה סנט-אקזופרי היה גם הוא סופר גדול והרפתקן. אך בניגוד להמינגוויי, שכנראה איבד לעת זקנתו את המשמעות והייעוד, סנט-אקזופרי היה טייס מתנדב, ולחם בנאצים עד שמטוסו הופל ונעלם בים התיכון. בספרו האהוב "הנסיך הקטן" הוא מזכיר לנו כי "אין לראות את הדברים היטב אלא בלב בלבד, כי הדבר החשוב באמת סמוי מן העין".
לטוריו הקודמים של פרופ' יורם יובל
לפנייה לכתב/ת 
יורם יובל
מומלצים
