"אני הולכת להסתפר", אומרת

"אני הולכת להסתפר", אומרת לי אשתי, "יש לך רעיונות, או בקשות מיוחדות?"

לא נותר לי אלא לשחרר גיחוך מריר וחרישי. כשאני מסתפר, מדובר בתהליך שנמשך בערך 30 שניות וכולל שימוש אגרסיבי במכונת תספורת חשמלית עתיקה, שנמצאת על סכין אפס ומשאירה אותי עם ראש כמעט חלק.

בכל מקרה, פז"מ של כמעט ארבעה עשורים של מגע אינטנסיבי עם המין הנשי לימד אותי שכל מה שאומר מעתה עלול לשמש נגדי, ולכן מוטב שאשתוק. מבחינתי – ואגב, לדעתי, מבחינתו של כל גבר בעולם – לתספורות של נשים צריכות להיות רק שתי הנחיות כלליות, שאפשר לנסח אותן בפשטות באופן הבא:

להבהיר את השיער.

להאריך אותו.

אז אתה אומר שזה מה שאתה רוצה שיקרה. ואשתך הולכת שמחה וטובת לב, אבל חוזרת הביתה אחרי כמעט עשר שעות אצל הספר. ואז אתה מגלה ששערה נקצץ בחצי, נצבע בחום עמוק, זכה לתלתול שובב בצדדים ולפוני שגזור בשיפוע פסיכיאטרי מדורג.

"נו, מה אתה אומר?" היא שואלת.

עכשיו יש לך שתי אפשרויות. הראשונה היא לומר בגלוי את דעתך האמיתית. השנייה היא ברירת המחדל הגברית העתיקה מכולן: זאת אומרת, לשקר.

אז אתה משקר, ואומר שזה פשוט מקסים בעיניך. ואז היא פורצת בבכי ואומרת שאתה משקר, כי היא יודעת שעמוק בלב אתה שונא את התספורת החדשה שלה.

אבל ביקשתי ממך להבהיר ולא לקצר – אתה עושה טעות נפוצה ומתחפר במלכודת.

"לא קיצרתי. הוא רק גזר לי את הקצוות השרופים".

גזר לך קצוות? הוא עשה לך את התספורת של אובמה.

זהו! טריקת דלת. דמעות. בכי חרישי בחדר פנימי. ואתה שוב נדחק לתפקיד הגבר הלא רגיש, לא תומך והכי גרוע – לא מכיל.

מה לעשות? כלום. כי כלום לא יעזור. הספר (סליחה, מעצב השיער) הוא הרי בעל המקצוע ולכן ימוקם תמיד מעליך, בתפקיד המומחה לשיער שיודע מה הולך עכשיו. ואתה? אתה סתם ניאנדרתל שרוצה בבית אישה עם שיער בלונדיני ארוך ולא עם תספורת של נער שצלל ראש למדורה בפעולה בצופים.

אז עכשיו לא נותר לי אלא לשמור על הילדה. השיער שלה רך ויפה ואני משגיח עליו בשבע עיניים שיישאר כמו שהוא, בלי שום התערבות חיצונית. מדי פעם אני מרגיש את הלחץ הגובר להביא אותה לספר ש"יגזור לה את הקצוות", אבל אני כבר הבהרתי שתגובתי במקרה הזה עלולה להיות לא מידתית.

והילד? אני לא מספר אותו. כל כך נעים לי לסרק אותו אחרי המקלחת ולהעביר את האצבעות בשיערו הדקיק, השופע. במחשבה שנייה, אולי אני באמת מרסן את הבלורית שלי יותר מדי וצריך לתת לה לצמוח קצת יותר. נגיד, אולי להתפרע לשני מילימטרים.