תמצית טעם החיים: לגלות את הפלא שביוון

היא יצאה לטיול כשהיא לא מכירה אף אחת במקום שהיה נדמה לה שהיא יודעת עליו הכל. עדי ריטבלט הצטרפה למסע מלכת המדבר ביוון וגילתה לא רק מקומות חדשים, פראיים ומופלאים, אלא הבינה שדווקא כשאת בחברה זרה, את יכולה להתגבר על כל פחד

עדי ריטבלטעדכון אחרון: 24.08.16 , 16:54

בשיתוף מלכת המדבר

בוקר יום ראשון. ועוד איזה בוקר. אני חושבת שלראשונה בחיי אני לא בשליטה על הלו"ז שלי. לרווקה תל אביבית כמוני, זה כשלעצמו הדבר הכי אקסטרימי שעשיתי בחיים שלי. בדיעבד, יופי של דבר.

חושבת שאת מכירה את יוון? תחשבי שוב

אנחנו נפגשות בשדה, כולן נרגשות. חלק השאירו בעלים, ילדים ונכדים מאחור, חלק נמצאות בתהליך קבלת החלטות לגבי הקריירה או הקריירה השנייה וחלק, כמוני – פשוט רוצות משהו אחר. לא לחפש משהו אחר, אלא להיפך, למצוא.

בדרך לאתונה. עוד שעתיים אנחנו בהרים. רחוק מהתמונות שיש לי בראש ומהחוויות שאספתי כצעירה הוללת במסיבות החוף של איוס ובטברנות עם החתיכים המקומיים.

מתרגשות. עוד רגע יוצאות למסע(צילום: לבנה דבח)

עוד בירידה מהמטוס ברור לי שהטיול הזה הולך להיות שונה. מלא ירוק, מלא נופים. הזדמנות אמיתית לנשום עמוק ולפתוח את הלב. בול מה שאני צריכה עכשיו. הנופים, לא מאכזבים לרגע. והבנות? מלכות אחת אחת, כל אחת בדרכה.

עוד מעט אני אגלה, כמה היה חשוב הסינון ביום הגיבוש, כי בסופו של יום, עוד נוף פחות נוף – החברותא היא חלק משמעותי מהטיול והיא שקובעת אם תהנה מהנוף.

היום הראשון למסע היה בעיקר במתכונת נסיעה בג'יפים. יצאנו לכיוון רכס האליקון, עצרנו לצהריים ב"קמינה וורלה" - טברנה כיפית על החוף, מפגש ראשון עם מקומיים, הבריזה והים. אוי, הים. כל הכחול הזה, שאפשר לטבוע.

כמו ציור. מי צריך יותר מזה?(צילום: עדי ריטבלט)

בין אתר לאתר, עשינו עצירות צחוקים לקפה עם עוגיות ביתיות ולמשחקי מורל מושקעים, שלקורא מהצד עשויים להישמע כמו פעולות דביקות בצופים, אבל הכי לא. הרבה זמן שלא צחקתי כך מהבטן ואלוהים יודע, שלצחוק זו לא הבעיה שלי.

אז מה היה לנו שם? מסלולים אתגריים הכוללים צעידה במים ומעבר דרך בריכות מקסימות עד למפלי הגשם "פאנדה וורחי". יום נוסף של מסלול "ויה פרטה" (דרך הברזל) שבה טיפסנו על ההרים כשאנחנו קשורות לחבלי ברזל במסלול אתגרי שנמשך כ-3 וחצי שעות. לינת שטח ליד אגם פסטורלי באזור חילאדונה שבה חיכו לנו אוהלים מפנקים. סנפלינג מדהים מעל אגם קרימאסטון. והיו גם אטרקציות ימיות: שחיית אבובים באגם, אופני מים, קיאקים באגם פלסטירה המדהים וביקור במעיינות חמים בכפר אילייה. לסיום זכינו ללילה שכלל גשם של מטאורים בבקתת סקי באגרפון רפיוג', כאילו גם הטבע החליט להשתתף בחגיגה הפרטית שלנו.

סנפלינג באגם קרימאסטון (צילום: לבנה דבח)

דווקא כאן, בלי שאני מכירה מהבית אף אחת, ניצחתי במלחמה מול הפחדים ומצאתי את עצמי עושה מסלול אתגרי שבחיים לא הייתי מעיזה לעשות בעצמי. העובדה שהייתי מוקפת בנשים שחלקן עברו את גיל ה-60, ועשו מסלול כזה, גרמה לי להבין שהכל בראש. אם הן יכולות, גם אני. זו העוצמה הנשית המידבקת.

בסיום הטיול, לפני החזרה לשגרה, חגגנו במסיבה מדהימה על החוף עם מוזיקה וריקודים אל תוך הלילה, ישבתי עם חברה על כוס אוזו לשיחה על יוון, על החיים ועל הא ודה. בגדול, המסע הזה, הוא בדיוק תמצית טעם החיים. אנחנו יוצאים רחוק לחפש דברים שנמצאים הכי קרוב אלינו. בסופו של יום, עוד טיול ועוד חוויה הופכים לחלק מאיתנו וקשה להסביר מה לקחנו מהטיול הזה. ימים יגידו, אבל נראה לי שאת הטיול הזה לא אשכח כ"כ מהר. בייחוד משום שהוא אפשר לי ליהנות פעם ראשונה מהטבע וממלוא עוצמתו, וכלל חווית קמפינג בשטח.

הים הכחול ברקע. והחיוכים שיישארו לעוד הרבה זמן(צילום: לבנה דבח)

תמיד הרהרתי עם עצמי, איך זה מרגיש להיות חייל לוחם חי"ר ומה זאת האחווה הזו שמדברים עליה. אולי הגעתי למשהו קרוב כאן. אחוות נשים. אחוות מלכות. לאורך המסע, ליווה אותנו השיר של גלי עטרי "מה שאת אוהבת". בתחילה, נשמע לי הכי דביק והכי מעושה שיש. עכשיו, בחוף, עם הרוח על הפנים והמוזיקה ברקע, בלי ציניות ועם מלא אוויר בריאות, אני אומרת לעצמי, שזו התובנה שלי. לעשות מה שאני אוהבת. מה שאני חושבת. מה שאני רוצה. שיהיה לי טוב.