"הסטנדאפיסטים": רשף לוי בערב אדיר

אלה הם ללא ספק ימים טובים להיות בהם סטנדאפיסטים. מאז תור הזהב של הז'אנר בארץ, שגידל כישרונות כמו נאור ציון, שלום אסייג או גיל קופטש, לא נרשמה תקופה פורייה יותר עבור אלה האוחזים במיקרופון ועוסקים במלאכת ההצחקה.

לוי ומילר. חברים הכי טובים

.

סביר להניח שזו אחת הסיבות שהביאו את זכיינית ערוץ 2 קשת להעלות הערב (ה') את פרק הבכורה של "הסטנדאפיסטים", הסדרה החדשה שבה מארח רשף לוי, תסריטאי ומצחיקן בעצמו, בכל פעם סטנדאפיסט אחר. כן, אם הקונספט נשמע לכם מוכר זה כנראה כי אתם באמת מכירים אותו מתוכנית הרשת המצליחה של ג'רי סיינפלד "קומיקאים במכוניות שותים קפה".

רשף לוי. ניסוי בכתיבת סטנדאפ(יח"צ)

אלא שההבדל בין שתי התוכניות הוא בכך שבזו הישראלית המנחה ואורחו לא בהכרח שותים קפה (בגרסת הלבנט הם יורדים על ג'חנון, אבל עוד על כך בהמשך) או נוהגים ברכב אספנות. הגימיק המקומי הוא בכך שלוי מסיע את הקומיקאי התורן להופעה, השניים כותבים יחד חומרים חדשים ומנסים אותו על קהל נסיינים עוד באותו הערב.

בעוד שבגרסה האמריקנית מארח סיינפלד שמות כמו לארי דיוויד, מייקל ריצ'רדס או ריקי ג'ארוויס, בזו של לוי מבטיחים לנו שמות כמו עדי אשכנזי, גורי אלפי, שלמה בראבא, ליטל שוורץ, אורי חזקיה, חנוך דאום ואדיר מילר. האחרון ברשימה זו היה גם הראשון להתארח בפרק הבכורה, ולא במקרה הוא נבחר להיות זה שישיק את הפרויקט.

החברות בין לוי למילר אינה דבר חדש. בפרק מגדיר אדיר את רשף כחברו הטוב ביותר, שעליו אפילו ביסס את הפרק הראשון אי פעם ב"רמזור". לוי, למקרה שתהיתם, הוא "חבר כלבה", כזה שמתקשר רק כדי להעביר את הזמן בעת שבעל החיים שלו עושה את ענייניו. וכחברים טובים, הדינמיקה בינו לבין מילר יוצרת לא מעט רגעים קומיים. ככה זה כששמים צמד קומיקאים משופשפים ומנוסים מול מצלמה ואמרים להם "תצחיקו". הם מצחיקים.

זה עובד, גם בלי קפה(יח"צ)

לוי ומילר מצליחים לדייק באבחנות העדינות שלהם וביכולת שלהם לזקק את המרכיב הקומי גם מהסיטואציות הקשות ביותר (נניח, ההיסטריה והיעילות בה מקבלים פצוע בבית חולים בחו"ל לעומת הפאסיביות הביורוקרטית שבה אלו מתנהלים בארץ). החיקוי של אדיר מילר לצופית גרנט מוצלח ומעט נאמן יותר למציאות מאשר מנסה להגחיכה, ומשפטים כמו "מהג'חנון ממשיכים לחאן יונס" או "היום זה סמל סטטוס להתפנות באמבולנס" יכולים בקונטקסט הנכון להיות זהב קומי, למרות - וקצת בגלל - הכאב שבדבר.

אפילו כשהם מגיעים לתחום הומור העדות – ולא מעט מההומור שלהם מבוסס על כך, הם איכשהו עושים זאת בחן. אלו כבר לא בדיחות הרומנים או מרוקאים המשוקצות שחוזרות אלינו בסיוטים מהאייטיז, לא. מילר ולוי איכשהו מצליחים לצחוק על עדה ובו זמנית לחבב אותה, ולראיה קונספט ה"מאסטר שף של תימנים" שהגו בפרק (בעולם קצת יותר ציני היה אפשר להאמין שמישהו מקברניטי קשת כבר חוכך ידיו בהנאה במחשבה על הפורמט ההזוי הזה).

הרגע המרגש של התכנית. בערך.(יח"צ)

אבל ההומור שהניב המפגש בין השניים פחות עובד כשהם ממחזרים קטעים מוכרים (למשל הגאג של "מי אוהב את השבת"), יורדים נמוך מדי (השורה "היום הן מגלחות ואין משולש" לא הייתה צריכה לשרוד את חדר העריכה) או מדברים על אשכי אביו של המנחה (בדיוק כפי שעשה לואי סי קיי אך לפני שבוע). לצמד יש נטייה לקפוץ יותר מדי  אל האזורים האלה, ומוטב שיימנע מכך. אם נשים את אלה בצד, הפרק הראשון של "הסטנדאפיסטים" מוצלח, אפילו מוצלח מאוד. אז מה אם לא ממש בטוח שהחומרים שנכתבו באותו הערב על ידי השניים אכן היו כאלה, ולא הוכנו מראש והתבססו על בדיחות קיימות.