חוויה מהסרטים: כשהמלט נחת בחולון

נהוג לומר כי היתרון האיכותי של התיאטרון על פני הקולנוע או הטלוויזיה הוא בהיותו אמנות חיה, חד־פעמית, המתרחשת בזמן אמת מול הקהל באולם. לכן לאורך השנים התיאטרונים החשובים התרכזו במרכזי התרבות הגדולים, למשל לונדון, והקהל נהר מכל קצוות תבל כדי לצפות בשחקנים גדולים כמו איאן מק'קלן או דרק ג'קובי מגלמים תפקידים בלתי נשכחים כמו המלט או מקבת.

אלא שבעולם הפוסטמודרני והגלובלי־לוקאלי שבו אנו חיים, המציאות הזו הולכת ומתערערת. היום ישנן אלטרנטיבות לנסיעה ללונדון. בהתאם, לפני כשש שנים הושקה התוכנית National Theater Live, שבמסגרתה הוקרנו הצגות ממיטב הרפרטואר של התיאטרון הלאומי הבריטי לקהלים מרחבי הגלובוס. היוזמה הצליחה, צברה תאוצה ולאחרונה גם הגיעה לארץ בחסות הסינמטקים, שהקרינו בסוף החודש שעבר את ההפקה הגרנדיוזית של "המלט" בכיכובו של בנדיקט קמברבאץ' הפנטסטי. כרטיס להקרנה באולם המדיטק בחולון עלה כ־50 שקלים במקום כ־50 פאונד להצגה בתיאטרון הברביקן בלונדון.

בנדיקט קמברבאץ' ב"המלט". הופעה משובחת(צילום: gettyimages)

אמנם קצת מוזר לצפות כך בקלאסיקה שייקספירית, אבל איכות הצילום גבוהה ומספרן הרב של המצלמות מעניק לצופה יתרונות רבים על פני הצופה הממוצע באולם הלונדוני. במונולוגים הגדולים אנו יכולים להתמקד בפרצופו של השחקן (וקמברבאץ' מיטיב להגיש את הטקסטים של המלט), ואילו בתמונות אחרות אנו רואים את הבמה היפהפייה המתכסה בחצי השני של המופע במין מפולת של אפר ואבנים שחורות מכל מיני זוויות. קמברבאץ' אינו היחיד שמבצע עבודה מעולה וגם שאר הצוות שלצידו מפגין יכולות משחק נאות. מי שזקוק לתרגום יכול להיעזר בכתוביות בעברית שהוצמדו לסרט, דבר שכמובן אינו קיים כשיוצאים לצפות ב'המלט' מחוץ לגבולות הארץ.

בשורה התחתונה, אמנם החוויה המיידית של תיאטרון חי אינה מתקבלת - אף שניתן לשמוע את הכחכוחים והצחוק של הקהל באולם הבית - אבל הרבה יותר זול להתחכך כך מאשר בתיאטרון בריטי משובח. הזדמנויות נוספות לחוות את זה יהיו בשבועיים הקרובים בסינמטקים בתל־אביב, בירושלים ובחיפה, שם תוקרן ההפקה של ה־National Theatre - '"איש אחד, שני בוסים" - עיבוד מודרני ל"משרתם של שני אדונים".

הכתבה התפרסמה במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות".