שפה מנצחת

בבחינות הקבלה לסטודיו למשחק, יורם לוינשטיין התבונן בשפה השסועה של תום חגי, וביקש ממנו להתקרב אליו. "הוא אמר לי, 'בתיאטרון אף אחד לא יראה את הצלקת, אבל בטלוויזיה ובקולנוע בטח תיתקל בבעיות'. הכנות הכאילו אכזרית שבה דיבר, גרמה לי לקבל את זה בהבנה. כשחשבתי ללמוד משחק, חשבתי שהצלקת עלולה להיות בעיה. אני יודע שבמקומות אחרים שאליהם נבחנתי, הנושא הזה היה, באופן חד־משמעי, סיבה להתלבטות. אף אחד לא אמר לי את זה באופן ישיר, אבל כשהבנתי שזה מה שקרה, מאוד נעלבתי. נעלבתי מההסתרה. ההסתרה עשתה את זה הרבה יותר גדול ממה שזה".

החך השסוע שיחק תפקיד בתקופת הלימודים?

"לכל אחד יש את הטראומה שלו. בסך הכל אנשים מהצד גם יכולים להגיד שזו רק צלקת, לא יותר משריטה קטנה על הפנים. היום אני אפילו מבין שחלק מהאנשים רואים בזה דבר יפה. אבל לא אני. אם להסתכל על העובדות היבשות — החיים שלי לא היו רעים. יש לי משפחה אוהבת ותומכת, הרבה חברים, ולא חוויתי שום טראומה נוראית, ועדיין סבלתי בילדות. זה גרם לי להרגיש אחר. לא משנה שהיום אני מרגיש שסבבה לגמרי להיות אחר. היום, כשאני כבר בן 33, והמחשבה על ילד מתגלגלת במוחי, אני בכלל לא רוצה שהוא יהיה ילד רגיל כמו שאני רציתי להיות".

חגי בהצגה "עפיפונים" בתיאטרון באר־שבע

מה עובר על תום?

דבר אחד בטוח: הצלקת לא מפריעה היום לקריירה של תום חגי. גם האזהרה של יורם לוינשטיין שהשפה השסועה עלולה להפריע לו לקבל תפקידים בטלוויזיה — התבדתה בגדול. חגי פשוט כובש את המסך וגונב את הפוקוס לכל מי שמופיע איתו בסדרה המדוברת של yes — "מלאך של אמא". התפקיד שלו כנער לוקה בשכלו שמעורב בפרשיית רצח, הוא אחד הטובים שנראו על המסך בזמן האחרון. חגי כל כך אמין בתפקיד עד שרבים מתקשים להאמין כי בחיים האמיתיים הוא לא סובל משום מוגבלות.

בכלל, תפקידי הצעירים המוגבלים שכלית ישבו על חגי נהדר עוד לפני הלימודים, הרבה בהשפעת משחקו של לאונרדו דיקפריו בסרט "מה עובר על גילברט". גם בהצגה "חבלי משיח" בתיאטרון באר־שבע, גילם חגי ילד מוגבל. "אחד הדברים שאהבתי לעשות כנער היה לראות סרטים שההורים שלי היו מקליטים ביום שישי בווידיאו. זה היה עוד לפני ימי הכבלים. בשבת בשש בבוקר הייתי יושב על שטיח עם השלט ביד ורואה את הסרט שהקליטו לי. התחלתי לחקות את הצעיר המוגבל שדיקפריו גילם בסרט, אבל לא מתוך לעג. משהו בו מאוד דיבר אליי — כנראה תחושת השונות הכללית שלו. חיבבתי אותו מאוד. הייתה לי דמות משלי של ילד כזה והשתמשתי בה גם בבית הספר ואחר כך בהצגה 'חבלי משיח'".

מה עוזר לך לבנות את הדמויות האלה?

"קודם כל זה אולי משהו במראה שלי. בעיוות הזה שיש לי על השפה ומערבב בתוכו גם את האף שלי, יש משהו שיוצר שונות ויזואלית מיידית. האף שלי נראה כמו תפוח אדמה קטן באמצע הפרצוף, עם גיבוש לא ברור של עור ורקמות", הוא צוחק.

משחק אדיר. חגי בתפקיד צעיר מוגבל בשכלו בסדרה "מלאך של אמא"

אני מכיר הרבה אנשים שהיו בטוחים שהשחקן ב"מלאך של אמא" הוא בכלל צעיר מוגבל.

"היו אנשים שאמרו לי שאחרי שראו את הסדרה, חיפשו ב'גוגל' כדי לראות אם השחקן שם הוא באמת צעיר שסובל מפיגור ולא שחקן מקצועי. זה בהחלט מחמיא".

ההופעה ב"מלאך של אמא" היא אולי רגע השיא בקריירה הטלוויזיונית של חגי, אבל הוא בנה לעצמו כבר מזמן שם בתעשייה של שחקן אופי איכותי. השם תום חגי אולי עדיין לא מוכר מספיק, אבל הפנים שלו מוכרות מלא מעט סדרות שבהן שיחק, כמו "תא גורדין", "אורים ותומים", "אחת אפס אפס" ועוד. השפה השסועה הפכה לאחד היתרונות שלו. בזכותה הוא נראה אמין במגוון רחב של תפקידים: מעבריינים קשוחים ועד צעירים רגישים ופגיעים. גם בתיאטרון הוא נחשב לאחד השחקנים הצעירים והמבטיחים בישראל, ובאמתחתו כבר מועמדויות וזכיות בטקס פרסי התיאטרון על תפקידיו בהצגות "טירונות בלוז" ו"גלילאו גליליי" בתיאטרון באר־שבע.

"לא הייתי ילד פשוט"

חגי נולד בקיבוץ משמרות — קיבוץ שכבר הוציא שמות גדולים כמו שלום חנוך, מאיר אריאל וחנן יובל. אביו, עוזי, שר בצעירותו בלהקת הקיבוץ "המישמרון", שייסד אביו של חנוך, ובת דודתו היא השחקנית המוערכת רבקה נוימן. "לא הייתי ילד פשוט. הייתי ילד קצת מופרע, חוצפן ו־ונדליסט", הוא אומר. חגי אהב לשחק מגיל צעיר ("כשהייתי ילד נורא רציתי להיות מל גיבסון, אבל זה עבר לי"), הוא גם למד במגמת התיאטרון בבית הספר האזורי מבואות עירון, אבל די התמהמה עד שהחליט מה הוא רוצה לעשות, ופנה ללמוד משחק רק בגיל 25. "בפאסון, רציתי נורא להיות קיבוצניק שמדליק סיגריה וחורש את השדה על טרקטור, אבל הייתי בטלן מדי בשביל זה. אחרי הצבא טסתי להודו ולנפאל לחצי שנה. עשיתי רק טיול מרפסת. ישבתי בכל מיני מרפסות בהודו שהנוף מהן נורא יפה, שתיתי תה עם נענע, עישנתי וניהלתי אינטרקציה עם אנשים. היה לי מעניין וכיף. אם החיים יפים ככה, למה צריך לטפס על הרים ולנסות לייפות אותם".

אז איך הגעת למשחק?

"הייתה לי גם בת זוג כתוצאה מהאינטרקציות האלה, שסידרה לי אחר כך עבודה כנהג בחברת ההפקות 'דרסט'. עבדתי שם ב'האלופה 2' וב'בובות'. כשלא הייתי על האוטו, הייתי על הסט והסתכלתי. מאוד נהניתי מזה. הבנתי שזו השפה שבה אני מדבר וחושב, וזה מה שאני רוצה לעשות, לשחק".

משם הדרך לסטודיו של יורם לוינשטיין הייתה קצרה. "מאוד חיבבתי את יורם מהרגע הראשון, למרות הסטיגמה של המנהל הקשוח והלא צפוי". בסטודיו של לוינשטיין, חגי גם פגש את בת זוגו הקודמת, שחקנית הקאמרי דנה מיינרט, ואת בת זוגו הנוכחית, ענבר דנון, שמשחקת בתיאטרון באר־שבע. "אני אוהב את ענבר הכי בעולם. היא שחקנית נהדרת וגם נורא מצחיקה אותי", הוא אומר. "הדמיון ביני ובינה עוזר לנו לתקשר בצורה טובה. בגלל שאנחנו דומים, אנחנו מבינים אחד את השני, ואז אנחנו גם סולחים מהר".

שתיהן גם זכו בפרס השחקנית המבטיחה של השנה.

"אנשים מתבדחים איתי שכדי לזכות בפרס השחקנית המבטיחה, צריך לצאת איתי".

בתיאטרון באר־שבע חגי מרגיש הכי בבית. "אני באמת מאוד אוהב את התיאטרון הזה. זה מקום שמכבד את האנשים שעובדים בו, ואני מאוד מעריך את האומץ של רפי ניב (המנהל האמנותי) ושמוליק יפרח (המנכ"ל). הרפרטואר שם עשיר, מעניין ומאתגר".

קל לעבוד איתך כשחקן?

"בדרך כלל מאוד, אבל כשלא הולך לי, אני יכול להוציא את העצבים. בדרך כלל על הקירות והכיסאות, כל מי שיושב בחדר שומע את זה".

מלבד ההצלחה הגדולה ב"מלאך של אמא", חגי מככב בימים אלה בתיאטרון באר־שבע גם בהצגה המסקרנת "עפיפונים", המבוססת על ספרו הנודע של רומן גארי. תפקיד תובעני שבו הוא לא יורד אפילו לרגע מהבמה. "העבודה עם הבמאי עידו ריקלין הייתה הרפתקה. היו גם קשיים ותסכולים, זאת אחריות שאולי קצת הבהילה את כתפיי השמוטות. בסופו של דבר יצא משהו מקסים. לעבוד עם עידו זה משהו שמאוד מרגש אותי. הוא לקח אותי לתפקיד הראשון בתיאטרון הרפרטוארי, ומאז גיליתי בנאדם שאני רק רוצה לשאוב ממנו עוד".

עכשיו חגי מצטלם גם לסדרת הפשע "כבודו", שכתב שלמה משיח ומביים רוני ניניו, ומקווה שההצלחות וההצעות לתפקידים ימשיכו לזרום אליו. "זאת עבודה קשה להיות שחקן", הוא אומר, "גם בתקופות שעובדים וגם בתקופות שלא. יש בזה הרבה תסכול, מפחי נפש ותשובות שליליות. הפגיעות האלה תמיד יקרו, אבל חייבים להשאיר את זה באיזה מקום בריא. אני רוצה להמשיך לעשות את מה שאני עושה עכשיו ואוהב. אין לי איזה חלום ספציפי. אני מאוד אוהב את מק'מרפי ב'קן הקוקיה'. ראיתי גם את רמי הויברגר וגם את זוהר שטראוס משחקים אותו נהדר, אז אולי מתישהו גם יגיע תורי".