"התאהבתי": נורית גלרון על הסיפורים מאחורי השירים

"אתה פה חסר לי" 

אני זוכרת את הפגישה הראשונה שלי עם אביב גפן. זה היה בבית של נורית, אמא שלו, אביב היה עדיין תחת השפעת ההופעה שהייתה לו ערב לפני, במועדון רוקסן (אם אינני טועה...) עם התעויוט. מישהו צילם אותו בווידאו ושנינו צפינו בקטעים מההופעה. הוא היה כל כך נרגש, ואי אפשר היה שלא להיסחף איתו בהתרגשות. היה ברור שזו פריצת דרך במוזיקה המקומית. התקופה הייתה יציאת "אור הירח" שלו, וכבר בדיסק הזה אפשר היה להבחין בניצוץ הגאונות של המלודיסט הגדול הזה.

התחלנו לעבוד. בהתחלה השיר היה לי קצת קצר מדי, היו לו רק שני בתים. ביקשתי מאביב לכתוב עוד בית ועוד קטע נוסף להרחיב את המלודיה.

את הבית הנוסף כתבה שירה, אחותו:

"כשהלכת מכאן לא ידעת לאן, מסגרת פניי בחלון

אבל גם בתמונות לפעמים הדמויות מקשיבות לתקתוק השעון"

ה-c-part הידוע היום כ"מה יקרה אם פתאום...." הגיע מאוחר יותר. אביב העביר לי אותו דרך הטלפון ישירות לאולפן ההקלטות. הוא התלבש מצוין על המעבר גיטרה הגאוני של עופר מאירי ושמוליק בודגוב.

"נגיעה אחת רכה"

לחן: יוני רכטר

בשיר "נגיעה אחת רכה" התאהבתי בשמיעה ראשונה. יוני רכטר הציע לי אותו ואני פניתי לעלי מוהר שישנה את לשון השיר מזכר לנקבה. עלי אמר לי שהוא לא מסוגל, ואני ביקשתי ממנו רשות לעשות את זה. הקלטנו אותו והוא זכה להצלחה גדולה.

אחרי כמה שנים עלי סיפר לי שהשיר נכתב מנקודת מבט גברית, נרגנת, וחסרת סבלנות, על סף העצבנות: איך את עוברת לידי לכיוון המטבח ולא מתייחסת למצוקה שלי?

"ואז את באת והפכת אותו לשיר רגשי, נשי, וכואב... רציתי שתדעי שמאז שהשיר התפרסם, התחיל ללכת לי ממש ממש טוב עם בנות. הן חשבו שאני כל כך רגיש, אמפתי ומכיל".

"יש לי סימפטיה"

לחן: שלמה גרוניך

1980 - ערב שירי משוררים של גל"צ. שלחנו את הטקסט של מאיר ויזלטיר לשלמה גרוניך, שגר אז בניו יורק. הכרתי את שלמה ממפגש מוקדם יותר, שרתי איתו שני שירים של לאה גולדברג בטלוויזיה הלימודית (שבמקרה גם היה המפגש הראשון שלי עם הפקה טלוויזיונית בכלל). אחרי קצת זמן היה מתוכנן לי מסע הופעות בארה"ב בין קהילות יהודיות. הגעתי לניו יורק וזו הייתה הזדמנות להכיר וללמוד את הלחן של שלמה ולהביא איתי את התווים של השיר והעיבוד.

שם, בניו יורק, היה מפגש מרנין ביני ובין שלמה על יד הפסנתר בדירה הקטנה שלו במנהטן. כבר בשמיעה ראשונה השיר היה מדליק, מורכב ואתגרי, כמו שאני אוהבת. לא היה לי הרבה זמן ללמוד אותו, הייתי בין הופעה להופעה. למדתי רק את הבתים.

אני זוכרת שביקשתי משלמה להקליט לי על קסטה את המעבר הווקאלי, לאט לאט, כדי שאצליח ללמוד אותו לבד. הייתי צריכה זמן כדי להשתלט על הקטע המסובך הזה.

למחרת הפגישה, כשטסנו במטוס קטן לאחת ההופעות, שמתי לי באזניות את המעבר ושמעתי אותו מאה פעמים בלופ כדי ללמוד אותו. אחרי כמה זמן ניגשה אליי אחת הדיילות ואמרה לי שהטייסים מבקשים שאסגור את הטייפ, כי זה מטרטר להם בקוקפיט. (כנראה שזה עלה להם על התדר. וזה באמת חפר).

בערב עצמו השיר הזה היה הכי קשה לנגני הפילהרמונית, ונאלצנו לבצע אותו פעמיים. אבל הוא התקבל, פעמיים, בהצלחה גדולה.

"סוס מעץ"

מילים: חדוה הרכבי

לחן: נחצ'ה היימן

וואוו, לונדון. נסיעה לאולפנים הלונדונים של נחום היימן. אנחנו - משה לוי, אשר ביטנסקי ואני, טסים להקלטות.

הלחץ עובד עליי שעות נוספות ואני ברוב הזמן עם גב תפוס ואמבטיות חמות. אנחנו מרגישים לונדונים לדקה קצרה. הנגנים הזרים מנומסים כמו שאנגלים נוהגים להתנהג. כולם מקצוענים ומנגנים כמו גדולים. והם אכן, גדולים. משה לוי הכי קול שיש. ואני עפה על הפוזה... (לונדון, העולם הגדול, נוגעת בגדולים) שבועיים מוטרפים.

שם, בלונדון, הקלטנו את "סוס מעץ", "ילדות נשכחת" ושאר שירי הדיסק.

"סוס מעץ" הגיע אליי בקולו של נחצ'ה בלווי פסנתר ובמקצב של שיר לכת. לונדון עשתה אותו רוקנ'רול אנרגטי, המילים של משוררת ירושלמית נפלאה - חדוה הרכבי.

"אני אשתגע"

מילים: אהוד מנור

היו לי שתי חוויות עבודה עם מתי כספי במסגרת שני פרויקטים מקסימים, שבהם מתי היה המעבד והמנהל המוזיקלי.

הפרויקט הראשון היה "שירי בלקן". אמרת "בלקן", אמרת מקצבים תמוהים והזויים. אני זוכרת את עצמי משתגעת מהמקצבים הפנטסטיים האלה ומהפיצוח שלהם.

למתי יש המון סבלנות. ובשקט שלו הוא יודע איך ללמד אותנו. לפרק את המקצב ולהסביר אותו הכי פשוט ובסיסי והכי הגיוני. ובסופו של דבר זה עבד מצוין.

הפרויקט השני היה "שירי דרום אמריקה", שמשם, כמובן, זכיתי בשיר "אני אשתגע". מתי השמיע לי את הביצוע המקורי של הזמרת הפרואנית, כרמלה. זהו שיר שהמילים בו רודפות את המנגינה שרודפת את המילים... וצריך נשימה ארוכה ארוכה בשבילו. השיר מלווה אותי עד היום בהופעות.

נורית גלרון תופיע ב-16.9 באמפי שוני. אורחים מיוחדים: אביב גפן ומירי מסיקה