שלי רובין הייתה נערה בת 14 כשישבה לארוחת ערב שגרתית בבית החלום־האמריקאי של הוריה בארקדיה, פרבר מהוגן קצת מחוץ ללוס־אנג'לס. השנה, 1968, הייתה אחת הסוערות בהיסטוריה של ארה"ב, שנה של הפגנות אלימות ומתחים בלתי פוסקים. בין המחאה נגד מלחמת וייטנאם, הפנתרים השחורים, התנועה הפמיניסטית ועוד עשרות ארגונים, לא הייתה בעיה לדחוס גם ארגון יהודי מיליטנטי. אז שלי ראתה כתבה על בחור צעיר מניו־יורק, מאיר כהנא שמו, שהקים ארגון בשם "הליגה להגנה יהודית", או בקיצור האמריקאי JDL. שלי מוסמרה למסך.
"היו כל כך הרבה מהומות בניו־יורק", נזכרת רובין היום, "אבא שלי אמר, 'ככה יהודים צריכים להיות, אסור לנו לקבל שיט מאף אחד'. היינו הדור שאחרי השואה ואמרנו שאנחנו לא ניתן לזה לקרות שוב".
אותה ארוחת ערב שגרתית הפכה לאירוע ששינה את חייה. מנערה מנומסת שגדלה בבית חילוני היא צמחה להיות אישה מיליטנטית, התחתנה עם האיש שירש את מאיר כהנא בהנהגת הליגה להגנה יהודית, גידלה בן שירש את אביו, ואיבדה את שניהם באופן טרגי.
היום, בגיל 62, היא נעה בין כעס ושנאה לניסיון להתחבר מחדש לאותה ילדה־טובה־ארקדיה שנשאבה לחיים קיצוניים ואלימים. ולכל מקום שאליו היא הולכת, עדיין מלווה אותה אקדח. אותו אקדח שבפעם הראשונה בה ירתה בו, לפני 40 שנה, פגעה בדיוק במרכז המטרה שעליה היה סימן האס־אס. "יהודים נשחטו במשך מאות שנים, ואם נאצי או מוסלמי או סתם אנטישמי אומר שהוא יהרוג אותנו היום, אני מאמינה לו", היא אומרת, "יהודים חייבים להיות מיליטנטים, תשיג רובה ותלמד להגן על עצמך. אם לא, אתה ברווז במטווח. אלימות חייבת להיענות באלימות".
אבל הליגה להגנה יהודית ביצעה פיגועים.
"לא עשינו שום פיגוע. האשימו אותנו בהרבה דברים שלא הוכחו. אם איזה אנטישמי מקבל אגרוף בעין, זה לא טרור, רק סגירת חשבון".
לב רך ואלים
הפעם הראשונה ששלחה שלי רובין את ידה באלימות הייתה קצת אחרי שראתה את הכתבה ההיא בטלוויזיה. לא רחוק מהבית שלה היה מטה של המפלגה הנאצית. "אנשים הסתובבו עם צלב קרס זמן כל כך קצר אחרי מה שהנאצים עשו? חשבתי שאני משתגעת", היא אומרת. "זרקנו בקבוקים על המטה שלהם וברחנו".
בגיל 18 הלכה לקולג', אבל אז הגיע האקשן גם לחוף המערבי. חבלה בקברים בבית קברות יהודי בלוס־אנג'לס הביאה לעיר עשרות מחברי ה־JDL, חמושים מכף רגל ועד ראש. החבורה הזו התפרסמה וברגע שרובין סיימה את הלימודים, היא הרימה טלפון וביקשה להצטרף. הם נתנו לה רובה והיא התגלתה כצלפית מוכשרת. "אנחנו היהודים מאוד חכמים, אבל לא אתלטים גדולים", היא אומרת, "זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי גברים יהודים חזקים, עוצמתיים, לא פוחדים מכלום".
נשמע קצת כמו גרופיז של להקת רוק.
"אולי בהתחלה, אבל בגללם הרגשתי בטוחה יותר".
אחד מאותם גברים חזקים שהלהיבו לשלי רובין את הדמיון היה ארב רובין, אז דובר שלוחת לוס־אנג'לס של הליגה להגנה יהודית. סופרסטאר, אורח קבוע בתוכניות טלוויזיה, מרואיין מבוקש, איש אגרסיבי שאף אחד לא התעסק איתו. הפעם הראשונה ששלי ראתה אותו במציאות הייתה במקרה, כשנכנסה לחנות בלוס־אנג'לס. "שאלתי אותו, 'אתה ארב רובין'? הוא אמר, 'כן'. אמרתי לו, 'אתם עושים עבודה נהדרת', וברחתי משם. היה לו כזה מוניטין, הוא הפחיד אותי".
רובין החל לחזר אחריה ושלי נשבתה בקסמו. גם היום היא מדברת עליו כאילו היה גיבור הוליוודי, ולא דמות מובילה בארגון טרור. "הוא שלח לי פתק וכתב: 'אני יודע שלא מגיע לי, אבל האם תצאי איתי?' הוא היה מקסים, היה לו לב רך, אפשר היה לדבר איתו על כל נושא". ארב אולי היה מקסים ורך לבב, אבל כשנעצר שוב אחרי עוד תקרית אלימה ברחוב, קיבל מכהנא קידום לתפקיד מנהל הארגון בלוס־אנג'לס.
הוא לא נראה כל כך עדין ורך לב.
"הוא רצה את תדמית האיש הרע, זה היה טוב ליהודים, אבל הוא לא היה כזה באמת".
ניסו לחסל אותנו
את הליגה להגנה יהודית הקים מאיר כהנא בתקופה שבה האנטישמיות בארה"ב עלתה מדרגה. הוא היה טיפוס כריזמטי, דמגוג מוכשר שבשיאו הצליח להרחיב את הארגון ללמעלה מ־15 אלף חברים. הסרט "אמא עם רובה: החיים בליגה להגנה יהודית" — שיוקרן הערב ב־yes דוקו ומביא את סיפורה של רובין — כולל צילומים נדירים של יהודים־אמריקאים עוברים אימונים צבאיים ומקשיבים לכהנא, שהסביר להם כי חסל סדר היהודי החלשלוש. אחרי שבית כנסת בברוקלין עלה באש ורב הוכה ברחוב, ייסד כהנא פטרולים חמושים בלילות, והבהיר כי "זה לא עין תחת עין, זה שתי עיניים תחת עין". אבל גם למשטרת ניו־יורק והאף־בי־איי היו שתי עיניים והם שמו אותן על הארגון.
את הכותרות הגדולות הראשונות תפס JDL בימי המאבק למען פתיחת שערי העלייה ליהודים מברית־המועצות. דיפלומט סובייטי בוושינגטון חטף שקית דם בראש, ולאחר מכן בא פיצוץ במשרדי חברת התעופה "אירופלוט", בשגרירות הרוסית בוושינגטון ובקונסוליה בניו־יורק, שגרמו להרוג אחד ועשרות פצועים. האמריקאים השתגעו, הנשיא ניקסון דפק על השולחן וכהנא הכחיש כל קשר, אבל הביע תמיכה במעשים.
"זה לא היה טרור", מתעקשת רובין גם עכשיו, "אהבתי את הרעיון שיהודים מכים ולא מקבלים מכות. נכון שזה היה קצת יותר מיליטנטי, אבל ככה הנושא עלה לעמודים הראשונים, זה היה גאוני. זו הייתה דרך להגיד לקומוניסטים המנוולים שייתנו לאנשים שלנו ללכת".
עכשיו כבר היה כהנא שם מוכר, וכיוון שהמטרה הסופית שלו תמיד הייתה לשנות את המפה הפוליטית בישראל, החליט לעלות לארץ וגם ידע מי הוא רוצה שיירש אותו בארגון בארה"ב. שלי רובין מצידה רצתה חיי משפחה נורמליים, אבל התוכניות עפו מהחלון כשארב מונה לראש הליגה להגנה יהודית. האיש שאיתו התחתנה הסתובב עכשיו ברחבי ארצות־הברית, הלך מכות עם פנתרים שחורים בטלוויזיה, והיה למעלה ברשימות, גם של האף־בי־איי וגם של ארגונים ניאו־נאציים.
ואז גם נולד לזוג רובין בן בכור. הם קראו לו ארי, על שם ארי בן כנען, בהמלצת אמא של שלי שבדיוק ראתה את הסרט "אקסודוס". הדבר הראשון שאבא ארב אמר לתינוק כשנולד היה, "אתה יהודי, אתה יהודי!" בסרט אפשר לראות צילום של ארי הפעוט יושב בעגלה קטנה, מחזיק רובה גדול, ולומד לקפוץ אגרוף בתשובה לשאלה של אבא, "מה נעשה לנאצים?"
בדצמבר 2001 זה אכן קרה. חודשיים אחרי פיגועי ה־11 בספטמבר נעצרו ארב ואדם נוסף בשם ארל קרוגל בחשד שתיכננו לפוצץ מסגד בלוס־אנג'לס ואת משרדו של חבר קונגרס. הם הכחישו בתוקף וחיכו למשפט. עשרה חודשים לאחר מכן נפל רובין מהקומה השלישית בבית הכלא ומת. השלטונות קבעו כי מדובר בהתאבדות. שלי לא מאמינה.
"אחרי ה־11 בספטמבר היו כל מיני קונספירציות כאילו ישראל עמדה מאחורי הפיגועים", אומרת רובין. "ב־JDL היינו מאוד מודאגים. הממשלה הפכה אותנו לארגון טרור, וזה עוד היה תחת ג'ורג' בוש, לא האובמה הזה. שנים ניסו לחסל אותנו, שלחו פרובוקטורים לתוך הארגון ואף פעם לא הצליחו עד שהרגו את בעלי. הוא היה צריך להיות בבית המשפט באותו יום, ודווקא אז החליט לקפוץ? ואיך זה שבכל הכלא החדיש הזה, במקרה באותה קומה לא היו מצלמות?"
רק אני והאקדח שלי
מותו של ארב, 12 שנה אחרי רצח מאיר כהנא בניו־יורק, הגביר את סחרור ספירלת הזעם של רובין. היא הקדישה שנים לניסיונות להוכיח כי בעלה נרצח בכלא, ובסרט אפשר לראות אותה מכה עוברי אורח עם שלטים שהחזיקה במהלך הפגנות. בבית חיכה לה ארי, עכשיו כבר גבר צעיר בשנות ה־20 לחייו. היא שקלה לכמה רגעים למנוע ממנו להישאב לאותה מדמנה, אבל היה מאוחר מדי. "כן, רציתי שארי אולי יעשה משהו אחר, הוא היה תלמיד מצטיין, חכם מאוד, אבל הוא האמין במטרה".
ארי נכנס לנעלי אביו, הפך לסגן הליגה להגנה יהודית וגם למגייס הכספים הראשי שלה, אבל העובדה שעכשיו היה מדובר באופן רשמי בארגון טרור גרמה להתייבשות מהירה של הכסף. ארי נכנס לחובות כבדים ולפני ארבע שנים התאבד בירייה. "ארי היה ילד טוב ומהוגן, האמין באלוהים, שמר את עצמו לנישואים", אומרת רובין, שנראית ונשמעת לכל אורך הסרט ובראיון איתה כמו אישה חביבה ומבולבלת, שעדיין חיה בהכחשה מלאה לגבי הארגון שנתנה לו את חייה, ועכשיו מונעת מכעס גדול, "מה שקרה לבעלי הביא לסדרת אירועים שגרמה גם למותו של ארי. אני מאשימה את עצמי, ברור, אבל לא רק. ממשלת ארצות־הברית לא אוהבת יהודים, אם הם היו עוזבים אותנו בשקט שום דבר מזה לא היה קורה".
אבל הוכרזתם כארגון טרור.
"האמריקאים נכנעו ללחץ של הערבים והגדירו אותנו ככה. הם לא הוכיחו כלום אף פעם. הם תמיד היו חלשים. הרוצח של כהנא היה מחובר לבן לאדן והיה מעורב אחר כך בפיגוע הראשון במגדלי התאומים ב־1993. אבל האף־בי־איי התעלם ממנו כי הם שמחו שכהנא מת. אם לאמריקה היה אכפת מהמוות של מאיר כהנא, ה־11 בספטמבר לא היה קורה".
מהארגון הגדול שהקים כהנא נותרו עכשיו כאלף חברים והתיוג כארגון טרור מבטיח שהם יישארו תמיד בשוליים. רובין, שמשמשת באופן רשמי כנשיאת ה'ליגה', עזבה לפני כמה שנים את קליפורניה, לאחר שעבר שם חוק האוסר על נשיאת נשק חבוי. "אנשים חייבים שיהיו להם רובה ואקדח, רק ככה אני יכולה להמשיך לחיות". היא גרה בנוואדה, נמצאת בפנסיה ומתכוונת להעביר את תפקידה בארגון לידיו של מאיר ויינשטיין, ראש הסניף בטורונטו.
"אף אחד לא יהיה כמו הרב כהנא", היא אומרת. "מישהו יכול להתווכח היום עם זה שהוא צדק? אין יותר דבר כזה פתרון של שתי מדינות, יהודים לא צריכים לתת לפלסטינים מדינה, לערבים האלה יש מספיק מדינות והם ממילא לא נולדו בישראל. אם הם רוצים לגור במדינה ולהיות אזרחים טובים, בבקשה. ישראל עשתה מעל ומעבר בשביל האנשים האלה. כל מה שכהנא אמר התברר כנכון. אם אנשים היו מקשיבים לו, היינו בעולם אחר עכשיו".
אני מנחשת שאת לא מתכוונת להצביע לקלינטון.
"חס וחלילה, רק טראמפ".
רוב היהודים באמריקה יצביעו להילארי.
"זה כי הם מטומטמים".
אבל טראמפ נתמך בידי כל ארגון ניאו־נאצי או אנטישמי בארה"ב.
"אז כמה ניאו־נאצים לוזרים תומכים בו, זה אחוז קטנטן ולא חשוב. יש היום בעולם רשע אמיתי וזה האיסלאם הרדיקלי, הילארי לא תילחם בהם. זו לא אמריקה שאני מכירה. אני כבר לא יכולה לתת את מה שנתתי כל השנים, אבל אם מישהו יאיים על יהודי, אני והאקדח שלי נהיה שם להגן עליו בכל מקום בעולם". •
