"האהבה מחזיקה אותי"
חוקרת הספרות הלית ישורון שוברת שתיקה של שנים ומספרת על הבן שנהרג במסע ספארי, על הבעל אספן האמנות שאיבדה למחלת האלצהיימר ועל מצב התרבות בישראל. הראיון המלא: ביום שישי ב"ידיעות אחרונות"
"אני חושבת שזכיתי לאהבת אב, לאהבת גבר ולאהבת בנים", היא אומרת ברוגע אחרי מחשבה ארוכה. "הכוח הזה של אהבה הוא שהחזיק ומחזיק אותי. האהבה שקיבלתי מאבא שלי מחזיקה אותי לא להישבר באובדנים של החיים. אני ספגתי הרבה כילדה, כנערה וכאישה. ספגתי הרבה אהבה, ומשם הכוח".
את חושבת הרבה על האהבה הזאת?
"זה לא דבר שאתה נותן עליו דין וחשבון לעצמך. אבל בסופו של דבר, כשאתה נעצר לזכור רגע, אתה רואה שזה מה שהיה. המהות, שזה דבר עם כוח ומשקל".
לאהבה הזו יש תפקיד מרכזי בחייה של ישורון. האהבה לבעלה שעיה יריב, שהלך לעולמו לפני שלושה חודשים בגיל 83. מאז שהקים את גלריה גורדון נחשב יריב לאחד מאספני ופטרוני האמנות החשובים בישראל. הוא נתן את חסותו לאמנים בולטים רבים, בהם רפי לביא, ויגאל תומרקין. לפני כמה שנים חלה באלצהיימר, והמחלה כפתה על שניהם התמודדות לא פשוטה. תחילה ניסו בני הזוג לשמור מראית עין של תפקוד רגיל. יריב לא התעניין במצבו, ישורון לא סיפרה. אבל עם הזמן, המצב הידרדר.
"לא דיברנו על מה בדיוק יש לו. אני הייתי מוכנה להגיד לו את כל מה שהוא רוצה לדעת, אבל הוא לא רצה. הוא הבין שמשהו רע קורה איתו, אבל הוא לא חקר מה יש לו. אני לא חושבת שהוא ידע לקרוא לזה אלצהיימר. בשביל מה להגיד, אם אין באמת מרפא? הוא הרגיש שהוא מאבד את הזיכרון, מבולבל בזמן ובמקום. בהתחלה היו מצבים של מודעות ואז זה הלך והצטמצם. אבל מה שנשאר לאורך כל הזמן, עד הסוף, זה המצב הרגשי".
בראיון המלא שיתפרסם ביום שישי ב"ידיעות אחרונות", מספרת ישורון גם על תקיפתה המסתורית, על האסון שבו שכלה את בנה ועל הדאגה לעתיד התרבות בישראל
לפנייה לכתב/ת 
