לבד בחג: אל תשכחו את ההורים המבוגרים

לפני כמה ימים דיברתי עם רעייתו של דייר בבית האבות אותו אני מלווה. היא סיפרה לי שלבני הזוג 4 ילדים וכל אחד מהם גר במקום אחר בארץ. היא מאוד הייתה רוצה לקחת את בעלה ולהתארח אצל אחד הילדים אבל מצבו הפיזי (סיעודי בכסא גלגלים) אינו מאפשר זאת.

"אחרי 40 שנות זוגיות אני לא יכולה לטפל בבעלי והוא אף רחוק ממני פיזית", היא אמרה לי בתחושה קשה של חוסר אונים וייסורי מצפון. עצובה ככל שתהיה, מדובר בסיטואציה שגרתית בבתי אבות סיעודיים.

קראו עוד

בלי בושה: משפחות מאשפזות הורים מבוגרים לפני החג

הורים קשישים: כך תדאגו שהתזונה שלהם בריאה

לעתים קרובות, בני הגיל השלישי אשר מתגוררים בבתי אבות נאלצים, עקב מצבם הבריאותי והפיזי, להישאר בבית האבות ולחגוג בו את החגים. מדובר במשבר כפול: הן לקשישים והן לבני משפחתם.

הקשישים נאלצים לחגוג את החגים בקרב קבוצת השווים שלהם, אשר חלקם מגיע מתרבות אתנית ותרבותית שונה משלו. השוני התרבותי מתאפיין במנהגים שונים הקשורים לאמונות ומאכלים שונים המאפיינים את התפוצה מהם הם מגיעים ונותנים תחושה של בית, במיוחד בתקופת החגים.

מאפיינים אלו הם למעשה עברו של אדם וחלק בלתי נפרד מאישיותו. כחלק מהבנתנו את הנושא, עלינו (הצד המטפל) להקפיד על דרכים בהן כל דייר בבית האבות יוכל לשמור על צביונו ובתוך כך, להכיר את מוצאם ומנהגיהם של דייריו ולאפשר להם, עד כמה שאפשר, לחגוג על פי מנהגיהם.

השתדלו לחגוג את ארוחת החג יחד(צילום: shutterstock)

ייסורי מצפון בגלל הריחוק בחגים

גם בני המשפחות חווים משבר לא פשוט בתקופת החגים. בעוד קרוביהם נאלצים להישאר בבית האבות, כאמור, מאילוצי בריאות או הגבלה בתנועה, בני המשפחה חשים ייסורי מצפון ורגשי אשמה שההורה או בן הזוג נאלץ להישאר בנפרד מהם.

בצד זה, הם מודעים לכך שהקשישים חווים עצב ובדידות כאשר הם מרוחקים פיזית מבני משפחתם ומהשגרה לה היו רגילים לאורך כל חייהם – לחגוג את החגים עם האהובים והקרובים אליהם. מדובר בסיטואציה קשה עבור כולם. אז מה אפשר לעשות על מנת להקל על בני הגיל השלישי בתקופת החגים? על כל צד במשוואה לעשות כמיטב יכולתו על מנת לשפר את המצב הקיים.

מבחינה מקצועית, אלה הם הדברים שאני רואה לנכון ושניתן לעשות באופן מיידי:

המטפלים והמוסד הסיעודי

יש לקיים את ארוחות החג ולדאוג לאווירה חגיגית בבית האבות, תוך שימת דגש על קיום החגים על פי המסורת היהודית הרווחת ובצידה, מתן מקום לתרבויות השונות. ב"עמל בשרון", למשל, אנו נוהגים לספר על כל חג וחג וללמוד מדיירנו את מנהגיהם הייחודיים.

המחלקות לובשות חג, אנחנו מקשטים את המקום בסמלי החג ועורכים בחדר האוכל שולחנות חגיגיים מקושטים במפות חגיגיות ופרחים. גם מבחינה קולינרית אנחנו מקפידים על גיוון ומשתדלים כי לצד הדג החריף יוגש גפילטעפיש ולצד המרק עם הקניידלך יוגש מרק חרירה ולקינוח מוגש צימעס ולצידו הספרה, עוגת הסולת המתוקה – באופן בו כל אחד ימצא את מבוקשו ויצליח להרגיש טעם של בית.

אנחנו עורכים את ארוחות החג בשעה מוקדמת במיוחד, בכדי לעודד בכך את בני המשפחה והקרובים להגיע ולחגוג עם יקיריהם בתוך בית האבות ובמקביל לא להחמיץ את ארוחת החג עם המשפחה המורחבת.

אנו עושים כל שביכולתנו על מנת לאפשר לדייר לקיים את עברו ומורשתו בכל יום בשנה ובפרט בחגים, שהם תקופה רגישה בפרט. במקרים של בני זוג, אנחנו מאפשרים לינה משותפת בבית האבות.

בני המשפחה

כאמור, כדי לפתור את הדילמה בין המשפחה שנשארת בבית וקרוב המשפחה בבית האבות – ניתן להגיע בשעה מוקדמת יותר לבית האבות וכך לא לפגוע במרקם המשפחתי שמחכה בבית.

התרומה של ההגעה הפיזית וההימצאות לצד בן המשפחה היא הדדית – הן לקשיש והן לקרוב משפחתו. אם אין אפשרות להגיע בערב החג, אפשר להגיע לפני החג או בימי החג, העיקר שהקשיש ירגיש שהוא מקבל יחס אישי ותשומת לב מתאימה.

הטיפול בבן משפחה הוא תמיד קשה גם לצד המטפל ואני ממליצה בחום לא לעבור את התקופה לבד אלא להיעזר באיש מקצוע. ב"עמל בשרון" למשל פועלת קבוצה טיפולית לבני משפחה בהנחיית אנשי מקצוע שמעניקים תמיכה מותאמת אישית.

למדנו גם שמאוד עוזר לבני המשפחה להתמודד כאשר הם חמושים בידע נרחב אודות הנעשה עם קרוב משפחתם ועל כן יש להקפיד על פגישות יזומות שמיידעות את קרובי המשפחה מה עובר על המטופל מכל ההיבטים מההיבט הפיזיותרפיסטי ועד ההיבט הקוגניטיבי. אנחנו מזמינים את קרובי המשפחה של המטופל לערוך שיקוף ותיאום ציפיות – בינם לבין המוסד ולברר מה באפשרות המוסד לתת למטופל ולבני משפחתו.

5 עצות - כך תתככונו לביקור בני המשפחת המבוגרים בחג:

למשפחות הדיירים יש השפעה רבה על מצב רוחם של הדיירים, לכן הייתי ממליצה על חמש פעולות מאוד פשוטות על מנת לערוך את הביקורים לנעימים ואיכותיים יותר לשני הצדדים:

1. בחרו זמן מתאים להגעה לביקור, גם כאשר אתם פנויים רגשית וגם כאשר הדייר פנוי (לא באמצע מקלחת/שינה/החלפות).

2. קחו את בן המשפחה שלכם מחוץ לגבולות המחלקה ושבו איתו בגינות המקסימות, בקפיטריה, בחדר המוזיקה או אפילו בחדר רב חושי הנעים.

3. הביאו לדייר משהו נחמד מהבית: תמונה של נכדים, אוכל אהוב, משחק כלשהו.

4. היו קשובים לדייר ואל תתעסקו בהפעלת הצוות (את זה כדאי לעשות בסיום הביקור ולא ליד ההורה).

5. והכי חשוב דברו איתו, חבקו אותו, לטפו אותו גם אם לעיתים נראה כי הדייר לא קשוב – תמיד הוא חש הכול וזקוק לחום ולאהבה של בני המשפחה.