איך מסירים את המחסומים שעוצרים אותנו? הכי טוב לצעוק אותם ואז לצעוק עליהם, זה יכול לעבוד

אני בקפה השכונתי ממתין לג'ו, וחושב על המעבר החד מקיץ לוהט בישראל לסתיו בניו יורק. סתיו הוא תקופה מצוינת לחשוב על העתיד, זמן טוב להתארגנות. חייכתי וטפחתי לעצמי על השכם באופן דמיוני, ואז חשתי טפיחה אמיתית על השכם. זה היה ג'ו.

"מה נשמע, מה שלומך? מזל טוב על הספר שפרסמת, מה קורה איתך? ממש מעניין אותי לדעת איך אתה עושה את זה”.

עושה מה? אנחנו נפגשים בגלל שביקשת לפתור כמה אתגרים, אז אולי כדאי שנתמקד בזה?

"כן, זה נכון, חשבתי שאם תספר קצת על איך אתה עושה את הדברים זה יכול לעזור”.

אין שום בעיה, אני באמת מאמין שדרך סיפורים אפשר ללמוד בצורה הטובה ביותר. אז בוא ונתחיל במה אתה באמת רוצה, מהו היעד החלומי שלך?

הוא שתק לרגע, מתוך עיניו ניבט מבט של עצב. "נגעת בנקודה מאוד כואבת, עזוב! זה מגוחך שאני אפילו אעלה את זה, אתה בטוח תצחק עלי”.

אני לא חושב שאצחק, המטרה שלי היא לתת לך את הכלים על מנת שתוכל לעשות משהו שעד כה היה בלתי אפשרי. נניח שיש לי מטה קסמים שבו אני יכול לחולל כל מציאות שאתה רוצה, איזה מציאות אתה רואה?

הוא עצם את העיניים. "אני עומד על במה די גדולה עם הגיטרה ושר לקהל גדול, זה קורה במסגרת פסטיבל הג'אז של ניו יורק”. מעולה! כלומר שאם תצליח לנגן במסגרת הפסטיבל הזה זאת תהיה הגשמת חלום.

"נכון, אבל בחיים זה לא יקרה, אתה יודע איזה נגנים מגיעים לשם, מי בכלל יסתכל על ג'ו שמו משום מקום”.

אתה בוודאי מכיר את המשפט של הנרי פורד, "אם אתה אומר שאתה יכול או לא יכול, אתה צודק”.

"אז מה אתה מציע שאני אשקר לעצמי ואגיד לעצמי שאני יכול?"

אם אתה בוחר לראות בעצמך כלא יכול ולא מסוגל וזאת האמת עבורך, זאת הבחירה שלך. אני רוצה להציע את הדבר הבא, בוא נעבור למקום אחר ובוא נוסיף עוד שלושה אנשים למפגש שלנו, אנירוצה להראות לך משהו מעניין”.

החלום להופיע בפסטיבל הג'אז. למה לא להגשים?(צילום: יואב איתיאל)

"טוב אני סומך עליך", הוא התקשר לעוד שלושה חברים שמנגנים אתו וכולנו נפגשנו במרתף שבו הם מנגנים ועושים חזרות שהיה בקרבת מקום.

אנחנו הולכים לעשות תרגיל קטן ואני צריך את שיתוף הפעולה שלכם. לג'ו יש חלום או יעד שהוא מאוד רוצה להשיג ויחד עם זאת הוא מאמין שזה לא יכול לקרות. נתחיל מזה שנרשום את החלום שלך בגדול על הלוח שיש כאן.

החלום הוא: אני מופיע על הבמה המרכזית במסגרת פסטיבל הג'אז של ניו יורק. ג’ו, בוא תן לי לפחות שלושה חסמים או סיבות למה לא תוכל להגשים את החלום?

"זה קל, אני בן 37 וזה מאוד מבוגר, אני לא חושב שאני מספיק טוב בשביל להופיע שם וצריך קשרים שאין לי”.

ביקשתי ממנו לעמוד, ממולו העמדתי את שלושת החברים האחרים, מכל אחד מהם ביקשתי שייצג את מה שג'ו אמר. אחד היה הטיעון שהוא בן 37, האחר היה שהוא לא מספיק טוב, השלישי היה שאין לו קשרים. ביקשתי שכל אחד מהם יצעק אליו את מה שהוא מייצג ויצדיק את העמדה שלו בקול חזק ותקיף.

ג'ו היה צריך לשכנע אותם שהם טועים ומדברים שטויות, הוא נדרש לעשות זאת עם הרבה תשוקה. תפקידי היה לתמוך בו ולעודד אותו להגיד לו למה הוא כן יכול ולסייע לו מול הקולות שבאים מולו, ברגע שם השתכנעו ממה שג'ו אמר להם הם היו צריכים ללכת אחורה ולשתוק. עשינו את התרגיל, היה רעש בחדר כי כולם צעקו, אבל לאחר כמה דקות של צעקות היה פתאום שקט ורק ג'ו צעק שהוא כן יכול ומה שהם אומרים זה שטויות והוא לא צריך קשרים כי הוא מספיק מוכשר.

ג'ו הבין שאת החסמים שלו הוא הרחיק בעצמו בדיוק באותה צורה שהם הביא אותם לשם."זאת הייתה המחשה שאני לא אשכח", הוא אמר בקול אסיר תודה.

בשמחה, רק אל תשכח להזמין אותי להופעה.

שלמות זה מבחירה

ניסים שדה מוסמך מטעם אוניברסיטת תל אביב מחבר הספר "50 סיבות למה לא ניו יורק"

בוגר האקדמיה של טוני רובינס, מאמן בכיר למנהיגות ותקשורת מנחה קבוצות וסדנאות בתחום של התפתחות אישית