כך עלה הילד שמעון לישראל

מאז שהגיע לארץ, שמעון פרס רצה להיות צבר בין צברים, להשתלב בחברה באופן מלא, להיות ישראלי בכל מובן המילה. אבל במידה רבה, תמיד ניכרו בו סימניו של החינוך האירופי שלו זכה בגיל צעיר, וגם שרידי המבטא.

הוא נולד כשמעון פֶּרְסְקי בעיירה וִישְׁנֶבָה שבפולין. אביו, יצחק פרסקי, היה סוחר עצים אמיד. אמו, שרה לבית מלצר, הייתה ספרנית ומורה לרוסית.

ב־1931 עלה האב לארץ ישראל המנדטורית. שלוש שנים לאחר מכן, ב־1934, הצטרפו אליו פרס, אמו ואחיו הצעיר גרשון (גיגי).

במסמך נדיר שנמצא בארכיון הציוני המרכזי מתגלה התיעוד לדרך שעשתה המשפחה מפולין לארץ ישראל. בימים שבהם היה קשה ליהודים לקבל "סרטיפיקט" — אישור לעלות לחיות בארץ ישראל, הצליחו בני המשפחה לעלות ולהתיישב בתל־אביב.

המסמך שנחשף הוא טופס בקשת רישיון העלייה עבור פרס ומשפחתו. את הבקשה הגיש דודו של פרס, בן־ציון דיקנשטיין, ב־27 במארס 1933. באותו מסמך הוא מבקש לאשר את עלייתם של גיסתו, שרה פרסקי, ושני בניה: שמעון פרסקי (אז בן 9) ואחיו גרשון פרסקי (בן 7).

דיקנשטיין עבד אז כמנהל חשבונות ב"תנובה תל־אביב", סניף רחובות. הוא היה בעלה של חנה מלצר, אחותה של אמו של פרס. אף שאביו של שמעון הקטן כבר חי בארץ, היה צריך "עירבון" של קרוב משפחה מבוסס שיבטיח כי ידאג לרווחתם של שרה פרסקי ובניה, ובבקשת רישיון העלייה התחייב הדוד לעשות זאת. עם אישור הבקשה הצטרפו השלושה לאב, שכבר היה בארץ.

כשהיה שמעון פרסקי בן 14, הוא עבר ללמוד בפנימייה החקלאית בן־שמן — עוד ניסיון להיטמע בחברה. ב־1944 עשה צעד חשוב נוסף בדרך לישראליות, כששינה את שם משפחתו לפרס.