מבצע תדמית
"כחולים", ערוץ 2, 21:08
משטרת ישראל שמופיעה ב"כחולים" רחוקה מאוד מהאופן שבו הציבור חווה אותה בשנים האחרונות: ללא סגל פיקוד בכיר המסובך עד צוואר בפרשיות מין, בלי פאשלות בלתי נתפסות במוקד 100 ואף זכר ל"שיטור יתר" — מהברקות העשור בתחום מכבסת המילים — כלפי ישראלים יוצאי אתיופיה. בפרק הבכורה אפילו ישנה סצנה שנועדה להדגיש עד כמה דווקא השוטרים הם אלה שסובלים ולא העדה שאפילו המפכ"ל הודה — בדרך איומה להפליא — באפליה כלפיה.
בקטע רואים את אתי פנחס, מגיבורות הסדרה, בהפגנת יוצאי אתיופיה בתל־אביב. המפגינים מטיחים עלבונות קשים בה וביתר השוטרים, והם, מנגד, מתאמצים לקבל את הארס בפנים חתומות. כשהשוטר שלצידה אומר לה כי לדעתו ההפגנה לא תימשך עוד זמן רב, אחד המפגינים נעמד מולו ומאשים אותו כי אמר לה ש"כל האתיופים ככה מסטולים". "אני אמרתי את זה?" מכחיש השוטר. המפגין מתעקש, קורא לו לפשוט את מדיו ונוטש בזעם. "סיימת?" מסננת פנחס לעבר השוטר. רגע, אז היה או לא היה? האשמת שווא או התבטאות דוחה? מי יודע, אנחנו כבר בשלב שבו פנחס מספרת לקולגה ש"מכל הפגנה אני יוצאת עם מספר טלפון אחר" בעוד המצלמה מתמקדת בקבוצת שוטרים ממין זכר.
כמו "גיבורים" ו"המתמחים" לפניה, "כחולים" מבוססת על דיל פשוט: גוף הצלה או אכיפה כלשהו מספק לפריים טיים את הביקוש הפסיכי לאדרנלין, ובתמורה זוכה ליחס קצת יותר סימפטי מעוד אייטם מביך במהדורה. הפעם המשטרה מאפשרת הכנסת מצלמות למבצעי חשיפת מעבדת "נייס גאי" ולמרדף אחרי גנב חופים ונענית בבמה אוהדת, בכיכובן של דמויות ייצוגיות וסימפטיות, שאחרי חודש בפרונט של ערוץ 2 יחלקו חתימות במקום דו"חות. מאיה שניטמן, למשל, סוכנת סמויה בעברה ובלשית במרחב יפתח, היא ליהוק קלאסי: ישירה, מצחיקה, מורכבת ומעניינת. במקום חלי לוי, קצינת הסיור ש"גיבורים" הפכה לפרזנטורית, הייתי מתחיל לדאוג.
גם בלי להיות מעורים בנבכי תעשיית הטלוויזיה, ניתן לזהות בנקל את הדמיון הסגנוני בין "כחולים" ו"המתמחים", המשתייכות לאותו בית הפקה (חברת "קודה תקשורת") ומשודרות באותה זכיינית ("קשת"). בשני המקרים העריכה הדחוסה והקצבית והבימוי האסתטי כמעט מנטרלים את היתרון המרכזי של ז'אנר הדוקו־אקשן: היותו נטוע במידה כלשהי במציאות.
אלא שלהבדיל מעלילות הרופאים והרופאות הצעירים בבית־החולים תל־השומר, התסרוט האגרסיבי של "כחולים" לא מגובה בהתרחשויות יוצאות דופן או בדינמיקה סוחפת בין המשתתפים. הדבר הטוב ביותר שאפשר לומר על הפרק הראשון הוא היותו נטול אירועים מיוחדים. וכנראה שזה בדיוק מה שהמשטרה איחלה לעצמה לכבוד השנה החדשה.
