הסיפור העובר מפה לאוזן במערכת המשפטית והפוליטית היה ונותר בגדר פולקלור, אלמלא צץ בימים אלה כעילה להוספת שופט מזרחי כמועמד לבית המשפט העליון. המספרים טוענים כי לאחרונה נכנס השופט המחוזי בחיפה רון סוקול ללשכתו של הנשיא יוסף אלרון והביט בתמונת אדם מבוגר, חובש תרבוש, התלויה מעל כס הנשיא. הוא שאל את הנשיא אלרון, בהומור ככל הנראה, "מה זה? התחלת לתלות תמונות של דאעש בלשכה?" אלרון הנדהם השיב לו, "לידיעתך, זו תמונה של סבי ז"ל שעלה מעיראק ואני כל כך גאה בו".
הסיפור הזה כבר הגיע לידיעת חברי הוועדה לבחירת שופטים ובהם שר האוצר משה כחלון, הח"כים נורית קורן (ליכוד) ורוברט אילטוב (ישראל ביתנו) וכן שני נציגי לשכת עורכי הדין, עוה"ד אילנה סקר וחאלד זועבי. השניים תובעים להכליל את שמו של אלרון כמועמד לבית המשפט העליון, לא רק בשל מוצאו המזרחי, אך גם בזכותו.
הסיפור הזה הוא קצה הקרחון של הפוליטיקות, מאבקי הכוח, הבחישות והשמועות שמרחפות מעל הוועדה לבחירת שופטים, המילייה המשפטי והחוגים הפוליטיים. בחירת שופטים לבית המשפט העליון מסעירה את הרוחות בדרך כלל, אבל הפעם מדובר בתוספת חומר הנפץ של פסיקת בג"ץ המחייבת את פינוי היישוב הלא־חוקי עמונה עד דצמבר, ומנגד ניסיונות הימין לחוקק את "חוק ההסדרה" עוקף הבג"ץ המאתגר את שלמות הקואליציה. כל אלה מהווים רעש רקע צורם למעשה המרכבה.
לקראת בחירת השופטים הושגו בינתיים רק שתי הסכמות פרוצדורליות. נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור ושרת המשפטים איילת שקד, שהיא גם יו"ר הוועדה לבחירת שופטים, הסכימו לבחור את השופטים בראשית שנת 2017. כמתחייב, רשימת המועמדים הסופית תפורסם במהלך נובמבר. סיכום נוסף הוא שאת ארבעת השופטים ימנו בפעימה אחת ולא בטפטוף, גם אם לא יחלו מיד לכהן. מכיוון שנדרש רוב של שבעה מבין תשעת חברי הוועדה לבחירת מועמד, המטרה היא להגיע לעסקת חבילה – מה שאומר פשרה וויתורים.
ראשון הפורשים מהעליון בשנת 2017 יהיה השופט צבי זילברטל, שהודיע על פרישתו המוקדמת בשל העומס הגדול המוטל על השופטים ויעזוב בראשית אפריל. אחריו יפרשו, עם הגיעם לגיל 70, המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין (ביוני), השופט סלים ג'ובראן (באוגוסט), והנשיאה מרים נאור (באוקטובר).
נכון להיום, זוהי רשימת המועמדים המסתמנת - על מקומו של השופט ג'ובראן מתמודדים השופטים המחוזיים חאלד כבוב וג'ורג קרא. לגבי שלושת המקומות האחרים, ההערכה היא כי מלבד אלרון, הנחשב מועמדה של לשכת עורכי הדין, שופטי בית המשפט העליון רואים כמועמדים את השופטים המחוזיים רות רונן מתל אביב, יעל וילנר ורון סוקול מחיפה ומיכל נדב מהמרכז. לשרה שקד מיוחסות המועמדויות של השופטים פרופ' גידי ספיר מאוניברסיטת בר־אילן, מנחם "פכו" פינקלשטיין ויעל וילנר מחיפה, עופר גרוסקופף מהמרכז ותמר בזק־רפפורט מירושלים.
כבר עתה ברור שלפינקשלטיין ולגרוסקופף אין סיכוי רב. פינקשלטיין בן ה־65 נחשב מבוגר מכדי להטביע חותם בעליון וגרוסקופף מכהן פחות מעשור במערכת. עם זאת, מוקדם עדיין לסתום את הגולל על מועמדותם. מכיוון שהם מקובלים גם על השופטים החברים בוועדה, ייתכן שאם לא יגיעו להסכמות על מועמדים אחרים, עשוי מישהו מהם להיבחר כמועמד של פשרה, כפי שאירע לא אחת.
באה בטוב
מזה חודשים מתנהלות שיחות, בארבע עיניים, בין נאור לבין שקד. בינתיים נזרקו שמות, אך לא נולדו הסכמות. הפערים בין השתיים עמוקים. אחרי החגים הן ייפגשו שוב, בתקווה לקדם את התהליך. לעת עתה מערכת היחסים שלהן טובה ואפילו ידידותית. הן מרבות לשוחח, להיפגש ולהסתמס ונאור אף הייתה הראשונה להעניק לשקד מתנת יומולדת 40, לפני מספר חודשים. הקשר מבוסס על הערכה, שאיפה משותפת לשפר את תפקוד המערכת, ובעיקר רצון אמיתי שלא לריב.
הנשיאה נאור, שלמרות המראה וההתנהלות המופנמים שלה היא אשת ריאל־פוליטיק, מבינה ששקד היא בראש ובראשונה פוליטיקאית ימנית, הנמצאת בקצה המפד"לניקי של הבית היהודי. הקצה היותר פרגמטי, ממלכתי, אבל זה שנחוש להשתלט על כמה שיותר מאחזים, גם בקרב האליטות וגם בשטחים. עדיף בדרכי נועם. זירת השתלטות מרכזית היא מערכת בתי המשפט ובראשה בית המשפט העליון. נאור מודעת לכך ששקד חזקה מאוד בכנסת ובממשלה, ואינה רק מאלה שמדברים. הנחישות והמיקוד של השרה מצטרפים לניסיון הפרלמנטרי שלה והיא יכולה להניע, או לעצור, גייסות חקיקה המאיימים על עצמאות המערכת המשפטית. די לראות את החקיקות התקועות שעברו במהלך השנה וחצי האחרונות, היוזמות ומינוי מעל 150 שופטים, על מנת להתרשם מיכולות השרה. "היא פשוט בולדוזר", נוהגת נאור לומר לשופטים.
שקד, מצידה, מכבדת מאוד את נאור. בניגוד, למשל, לשרה מירי רגב, היא משיגה המון בלי רעשי רקע. בעיני עצמה שקד היא מדינאית ליברלית, שבאה בטוב לנהל את המערכת. אבל אסור לטעות בה. היא בעלת מחויבות ונחישות אידיאולוגית ימנית, שעיקרה מתמצה בחתירה לבית משפט עליון שמרני, שיתערב כמה שפחות בעבודת הממשלה והכנסת. בעיניה, מינוי שופטים עליונים הוא גולת הכותרת של כהונתה, והיא מבהירה בגלוי שהיא מבקשת למנות שופטים שמרניים.
שקד רואה את תפקידה השוטף כשרת משפטים בראש ובראשונה כתפקיד חברתי. השירות לציבור, טיפול בשכבות חלשות שנקלעות לסבך המערכת, והנגשת השירות המשפטי למגזר הערבי מעסיקים אותה רבות. דווקא היא, מכל שרי המשפטים, הניחה את אבן הפינה לבית המשפט בטייבה. באותו המעמד שאל שר המשפטים לשעבר יוסי ביילין את ח"כ אחמד טיבי, "למה אתם כל כך בסדר עם השרה שקד?" טיבי השיב לו, "כי אתם תמיד דיברתם. היא לפחות מבצעת".
גם אם יש בין הנשיאה והשרה חילוקי דעות על מינוי שופטים בערכאות נמוכות, מידע על כך לא דולף. קיימת ביניהן הסכמה שבשתיקה, שאם אחת נעמדת על רגליה האחוריות לגבי מינוי או קידום שופט כלשהו, השנייה תוותר. נאור כבר הבינה שבמקרים שבהם השרה תעדיף מועמד טוב, שהוא גם יקיר המגזר הימני שלה, הוא ייבחר. אבל בסך הכל לא מדברים על הסלמה במינויים ואמת המידה השלטת היא מקצוענות. אחרי הכל, מינוי או קידום שופטים שנתמכו על ידי אנשי ימין בוועדה לבחירת שופטים כבר הפך לשגרה ב־20 השנים האחרונות.
אבל כשמדובר בבית המשפט העליון, רוחש כל הזמן מתחת לפני השטח מתח תפיסתי בין השתיים. שקד היא גנרל פעיל בזירת ההתגוששות, כשחוגים רבים מהימין ועד מרכז המפה הפוליטית מנגחים מזה שלושה עשורים את האקטיביזם השיפוטי. ימיה מוקדשים לדה־ברקיזציה של בית המשפט העליון. בעיניה, הסמכויות שנטל לעצמו אהרן ברק וחלק ניכר מחבר השופטים שמינו הוא ויורשיו במערכת אינן מעוגנות בחוק. דעתה ממוקדת בעיקר בעמדתו של ברק ש"הכל שפיט" ושיש לבחון החלטות שלטוניות לפי מידת ה"סבירות" שלהן. לדעתה, אמת מידה זו היא סובייקטיבית ואינה באה בחשבון ובוודאי שאינה עניינו של העליון.
שקד סבורה כי מורשת האקטיביזם השיפוטי של ברק הכניסה את כל מוסדות המדינה – ובראשן הממשלה והכנסת – לשיתוק ולעודף רגולציה. היא נחושה לנצל את שליטתה במערכת המשפטית להסטת נושאת המטוסים הזו.
שלושה פסקי דין שניתנו השנה כבר העלו לשקד את הסעיף. הראשון היה הביטול השלישי של החוק למניעת הסתננות, מוקד פעילות של שקד עוד כשכיהנה כח"כית. השני – פסיקת בית המשפט העליון בנושא פינוי מאחזים בלתי חוקיים ("נתיב האבות"). בתגובה שהביעה את אכזבתה מפסיקת ההרכב בראשות הנשיאה נאור, מחתה שקד על כך שבג"ץ לא הכשיר את עמדת הממשלה שקבעה כי ניתן להסדיר את ההתיישבות במקום. בכל מקרה, חלק מהבתים לא ייהרסו כי אינם בתוך רצועות הקרקע הפרטית, ושקד מתכוונת לפנות שוב לבג"ץ להבהרת הסוגיה. והשלישי, כמובן, פסק דין "מתווה הגז".
נאום "החרב והארנק" של שקד בכנס לשכת עורכי הדין באילת לפני חצי שנה – כשמולה יושבת, המומה, הנשיאה נאור – עדיין מהדהד. השרה קטלה את התערבות בג"ץ בהחלטת הממשלה במתווה הגז, שלדעתה פגעה בכלכלת ישראל. "לא ייתכן שלממשלה יש את האחריות לכלכלתה ולשגשוגה של המדינה, אך היא נותרת ללא הסמכות הנדרשת לפעול. בלתי אפשרי לעבוד כך במדינה מתוקנת. על מי שנושא באחריות ומתן הדין והחשבון לקבל לידיו גם את הסמכות... תפקידו הקלאסי של בית המשפט הוא להגן על מי שנפגע בניגוד לחוק באופן ישיר. לא הכרעה בעניינים ציבוריים כלליים".
בנאום הזה, כמו גם בחזונה שהתפרסם השבוע, שקד טמנה את זרעי ההתערבות במינוי השופטים באומרה שפסיקת הגז, "עוזרת לי להבין עד כמה חשוב שהיושבים על כס השיפוט יהיו אלה שישמרו על חוסנו ויוקרתו של בית המשפט העליון, אבל לא על חשבון החלשת יכולת הפעולה של הכנסת והממשלה בענייני מדיניות שאינם פוגעים בזכויות אדם; שופטים הסומכים על עוצמתו של העם ובחירתו בנציגיו, שהם־הם האמונים על תחומי החרב והארנק. שופטים כאלה שיבטיחו לנו 'עוז לעמו' לצד ברכת שלום". לא פחות מכך.
המינוי הנדיר של ארבעה שופטים לבית המשפט העליון בבת אחת הוא הזדמנות פז מבחינת שקד. ארבעה שופטים הם מעל רבע מהרכב בית המשפט העליון העומד על 15 שופטים. אם נוסיף לכך שבעליון כבר מכהנים שופטים הנחשבים "שמרנים" מבחינת התערבות בהחלטות הממשל, כמו נעם סולברג ויורם דנציגר, מדובר למעשה בבחירת ארבעה שופטים שוברי שוויון, שעלולים או עשויים, תלוי את מי שואלים, לשנות את פניו של הרכב העליון לראשונה מזה 40 שנה.
כבר לא חותמת גומי
בינתיים מתנהל המו"מ מאחורי הקלעים, בשלב זה בעיקר בלשכות נאור ושקד. נאור מתייעצת רבות עם שופטי העליון החברים בוועדה, המשנה אליקים רובינשטיין וסלים ג'ובראן. בין השופטים שאינם חברים בוועדה בעיקר מצויה בסוד העניינים מחליפתה של נאור, השופטת אסתר חיות, שתיכנס לנעליה כנשיאה בעוד שנה ותכהן בתפקיד כשש שנים. חיות, הנערצת על ידי הנשיא בדימוס אהרן ברק, שגם בחר בה מתוך ידיעה שתהיה יום אחד הנשיאה ותשמור על מורשתו האקטיביסטית, מרבה להתייעץ על המינויים עם ידידתה הקרובה הנשיאה בדימוס דורית ביניש.
שקד מצידה מרבה להתייעץ עם ראש לשכת עורכי הדין אפי נוה ושני נציגי הלשכה בוועדה. אלו, מצידם, מצויים בקשר שוטף גם עם הנשיאה נאור. הח"כים חברי הוועדה נהנים בשלב זה מעדכונים.
לשכת עורכי הדין מבקשת למנות את הנשיא יוסף אלרון. אלרון נחשב בעל השקפה שמרנית לגבי תפקידו של בית המשפט העליון בחברה. מועמדותו של אלרון החלה לעלות גם על רקע זינוק בהשפעתה של לשכת עורכי הדין על המינויים במערכת המשפטית ובעיקר של ראשה אפי נוה המהווה ציר מרכזי במערכת. צריך היה לראות את צמרת המערכת המשפטית והפוליטית – הנשיאה נאור, השופטים מלצר, דנציגר, היועמ"ש מנדלבליט, השרה שקד, השר כחלון ויו"ר האופוזיציה הרצוג – עולה לרגל לנוה בבריתה של בתו רונה לפני שלושה חודשים כדי להבין. מרכזיותו במינויו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, לצידה של שקד, הקנה לו מעמד של פיבוט משפטי. הוא החליט להעלות את הלשכה מ"חותמת גומי" למובילה, והיום ניתן לדבר על משולש כוחות - נאור, שקד ונוה.
נוה גם מזדהה עם האג'נדה השמרנית של שקד. "תפקידו של העליון הוא להכריע בסכסוכים ולקבוע הלכות מנחות, ולא להחליף את החלטות הממשלה והכנסת. לשם כך מתקיימות בחירות", הוא אומר. נוה מדגיש שאף שיחסי הלשכה עם הנשיאה נאור ועם השרה שקד הם "מעולים", הרי ללשכה יש סדר יום עצמאי בכל הקשור לבחירת שופטים. "בסופו של יום, מי שמצוי בממשקי עבודה יומיומיים עם השופטים הוא ציבור עורכי דין. חשוב לנו שייבחרו לא רק אנשים מקצועיים אלא גם בעלי מזג נעים הקשוב לטיעוני עורכי הדין".
לאלרון מסתמנת גם תמיכה של חבר הוועדה השר משה כחלון. הם מכרים ותיקים מחיפה, מקום מגוריו של השר והוא תומך בו גם כ"תיקון" לשילוב מועמדים מזרחיים בעליון, למרות שבדרך כלל זה לא הכרטיס שכחלון משתמש בו. לטענת נוה, כחלון ושקד, אם אלרון נמצא ראוי להיות נשיא מחוזי, אין מניעה שיעלה גם לעליון. בשלב זה שופטי העליון לא רווים נחת מהמועמדות. בנימוס הם אומרים, שלא כל מי שמכהן כנשיא מצטיין של המחוזי, מתאים לשמש שופט עליון, תפקיד המחייב ראייה כוללנית ולאו דווקא יכולת הכרעה בסכסוכים וניהול.
נאור, כך התברר, הביעה התנגדות למינויו של פרופ' גידי ספיר, מועמדה המרכזי של שקד. ההערכה היא ששקד רואה בפרופ' ספיר, תושב גוש עציון ומומחה למשפט חוקתי, משפטן שמרני. בספרו, "המהפכה החוקתית" שיצא לאור לפני שש שנים, מתח ספיר ביקורת נוקבת על האקטיביזם השיפוטי של העליון. "מ־1992 ועד היום בית המשפט העליון איבד גובה ונכנס לסחרור", כתב, "ולא בגלל ששופטיו מגינים על המיעוטים אלא בגלל שבג"ץ הפך להיות שחקן מהשורה במשחק הפוליטי־האידיאולוגי בישראל". נאור גם סבורה שאין כל סיבה למנות תיאורטיקן אקדמי לבית המשפט העליון, שמשווע לכוח אדם שיפוטי מנוסה שיסייע בהתגברות על העומס, ואילו הכשרת פרופ' למשפטים לשיפוט עליון תימשך לפחות שנה.
מאחורי הקלעים ניטש גם קרב על זהות השופט הערבי. שופטי העליון מעוניינים במינוי של השופט ג'ורג קרא (שופטו של משה קצב), לשכת עורכי הדין מקדמת באורח נמרץ את השופט חאלד כבוב (שופטו של נוחי דנקנר) ונציגיה הבהירו בכל הזדמנות שלא יצביעו לשום מועמד אחר, ושרת המשפטים בינתיים לא מזוהה עם אחד הצדדים. בלשכה מדגישים, כי בנוסף להיותו שופט יעיל ונמרץ, שולט כבוב בכל היבטי המשפט, אזרחי ופלילי, לעומת קרא, שמומחיותו בעיקר פלילית. בנוסף הם מטילים גם קלף מעניין - כבוב מוסלמי, קרא נוצרי. "בלשכה חברים אלפי עורכי דין מוסלמים", אומר בכיר שם. "ואסור לשכוח שבישראל חיים שני מיליון ערבים מוסלמים ומאה אלף נוצרים". לדעתו, שופטי העליון מעוניינים בקרא, כיוון שהוא שופט ש"אינו מתבלט", לעומת כבוב התל־אביבי הנוצץ, כוכב התקשורת, ש"כנראה מעורר קנאה".
מכיוון שברור שבין הנבחרים תהיה אישה, מדברים בבית המשפט העליון על קידומה של השופטת רות רונן מבית המשפט המחוזי בתל־אביב. אלא שבחוגי הימין מתנגדים למועמדות בשל מה שהם מכנים "מעורבות בעלה ב'קרן החדשה לישראל'". רונן, שהייתה המתמחה של הנשיא בדימוס מאיר שמגר, נחשבת עילוי משפטי, בעיקר בנושא הכלכלי, והשופטים מעוניינים מאוד במינויה. נראה שבנקודה הזו צפוי קרב דרמטי, שכן נאור לא תיתן לפסול שופטת איכותית כל כך רק בשל עמדותיו של בעלה. נאור כבר הביעה לפני מספר שנים עמדה (דווקא ערב מינויו של השופט סולברג, שהוגדר כמקורב לחוגי הימין) כשמחתה על "האופנה לתייג שופטים ופסיקותיהם כשייכים למחנה זה או אחר".
שופטת נוספת ששמה הועלה היא יעל וילנר מחיפה. היא מקצוענית מוערכת, דתייה ואישה. מי שעומד מאחורי ההצעה הוא השופט העליון יצחק עמית החיפאי. מועמדת אחרת המוזכרת בהקשר לשאיפת חוגי הימין היא השופטת תמר בזק־רפפורט הירושלמית, אף היא דתייה.
מו"מ בין קיפודות
מערכת האיזונים והבלמים שבנו שקד ונאור עדינה, שבירה, נפיצה. לכל הצדדים אינטרס לקבל החלטות בשיתוף פעולה, אבל גם אקדחים מוחבאים בכיסים, על כל צרה שלא תבוא. פוליטיקאי המצוי בסוד המגעים אומר, "מכיוון ששקד רואה במינויים את גולת הכותרת של כהונתה, היא עשויה לשבור את הכלים אם תרגיש שהיא נחסמת". לדבריו, השרה עשויה להעלות מחדש את היוזמה להוסיף שופטים לעליון, מהרכב של 15 שופטים ל־17 או ל־19. היא יכולה לעשות זאת במחי יד באמצעות ועדת החוקה של הכנסת ומליאת הכנסת, לא נדרשת לשם כך חקיקה ראשית.
"הרי המערכת מתלוננת תדירות על העומס ויעיד על כך השופט הפורש צבי זילברטל. אז נוסיף שופטים ובאותה הזדמנות, נדלל את השפעת הזרם האקטיביסטי. נגמרו הימים שבהם השופטים היו מכתיבים את מי יצרפו אליהם. שר המשפטים וחברי הוועדה הפוליטיקאים נבחרו על ידי הכנסת והממשלה גם כדי להשפיע על הרכב בית המשפט העליון. לא ייתכן ששלושה שופטי עליון יכתיבו למדינה מי יצטרף ומי לא וחברי הוועדה ישמשו סטטיסטים".
גורמים בצמרת הקואליציה כבר הודיעו לשרה כי אם הפוליטיקאים בוועדה לא יוכלו להשפיע, בכוונתם לפעול לשנות "הסכמות" שאינן מעוגנות בחוק. למשל, הם תובעים את שינוי "שיטת הסניוריטי" - נוהג שעל פיו בוחרים את השופט הוותיק ביותר בעליון לכהן כנשיא. החיצים מופנים עתה לעבר אסתר חיות. כל נסיונות השינוי, בעשור האחרון, נדחו נמרצות על ידי נשיאי בתי המשפט לדורותיהם. זאת, מחשש ליצירת פריימריז של שופטים כדי להיבחר למשרה הזו, דבר שידרדר לפוליטיזציה מוחלטת של העליון. לא ברור אם העלאת היוזמה מהווה שוט על השופטים או על שקד להתפשר על המינויים, או שמדובר ביוזמה אמיתית.
הנשיאה נאור כבר אמרה בראיון לכתב עת משפטי: "זו השיטה הנכונה ואין לשנותה. קחו את המערכת שלנו ותשוו אותה למה שקורה במערכות אחרות, מבלי לנקוב בשמותיהן. תראו כמה אצלנו אין מחנאות ואין חשבונאות, אלא יש שיטה שכולם יודעים איך היא עובדת, ואז יש שקט". בינתיים אומרים בקואליציה ששקד דווקא פתוחה ליוזמה. "היא לא רואה בשיטת הסניוריטי אחת מעשרת הדיברות", אומר אחד משרי הליכוד.
שוט נוסף המרחף מעל הדיונים הוא רצונה של חברת הוועדה לבחירת שופטים, ח"כ נורית קורן, לבטל את החוק שקובע שלבחירת שופט עליון נדרש רוב של שבעה מתוך תשעה חברי הוועדה. "השיטה הנהוגה כיום מעוותת את ההליך התקין", טוענת קורן, "במצב שנוצר כל קבוצת מיעוט בוועדה כופה את רצונה על הרוב והדמוקרטיה נפגעת". קורן מכוונת לווטו שיכולים להטיל שלושת שופטי העליון על כל מינוי – לעומת זאת, רוב רגיל של חמישה חברים פוליטיים פלוס נציגי הלשכה הוא קל להשגה. בהקשר הזה כדאי לציין כי שקד דאגה לצרף לוועדה כנציג האופוזיציה את איש "ישראל ביתנו" (טרם כניסת מפלגתו לממשלה, כמובן) ח"כ רוברט אילטוב, כדי לבסס עוד יותר את מניין תומכיה. אין ספק ששקד, שבלמה עד כה את החקיקה בעניין הרוב המיוחד הנדרש למינוי שופט עליון, עשויה להוריד את רגלה מדוושת הברקס אם תיחסם השפעתה על המינויים.
שר החבר בוועדה, שאינו שחקן פעיל ביומיום אך בעל יכולת לסכל כל רוב שאליו תשאף השרה שקד, הוא שר האוצר משה כחלון. השר נחשב כמגינה של מערכת המשפט וההסכם הקואליציוני שלו עם נתניהו מאפשר לו הטלת וטו על כל יוזמה שמאיימת על עצמאות המערכת. נאור יודעת שהוא ניצב כ"קיר ברזל" מאחוריה אלא שכחלון הוא שר עסוק מאוד ונאור תשתמש בשירותיו רק אם יכלו כל הקיצין. בסופו של דבר, ביומיום היא זקוקה לשקד. היא מעדיפה לכרות את הדילים שלה עימה ועם ראש הלשכה אפי נוה העובד בסנכרון מוחלט עם עורכי הדין בוועדה.
לפי ההערכות, הפערים הקיימים היום יימשכו עמוק לתוך נובמבר. אם ייקלעו המגעים למבוי סתום ייתכן שיישלפו הסכינים המאיימים ייתכן גם משבר טקטי של שבירת כלים שיכלול הודעה שהמגעים נכשלו. אך בסופו של דבר נאור ושקד המעשיות, יגיעו להסכמות שיכללו ויתורים הדדיים.
