הזדמנות או מלכודת? ניגריה בצומת דרכים
ניגריה, שנחשבה להבטחה הכלכלית הגדולה של אפריקה, מתקשה לספק יציבות לאזרחיה ולאפשר למדינות ולמשקיעים הזדמנות לסייע למערכת הכלכלית העדינה שלה. גם חוסר היזמות של אזרחיה ושל הממשל עצמו אינם מסייעים לצמיחה. על פרשת הדרכים של המדינה המבטיחה ביותר ביבשת
ניגריה היא המדינה המאוכלסת ביותר ביבשת אפריקה - עם למעלה מ-170 מיליון איש, ועד לפני זמן לא ארוך נחשבה להבטחה הכלכלית הגדולה של היבשת. היום היא מקור לדאגה בעיני אחדים ולהזדמנויות עסקיות בעיני אחרים, שמגלים בהדרגה שההחזר להשקעות שלהם מוטל בספק.
טורים נוספים של טל רשף
אם תשאלו את אנשי קוקה קולה הם ידגישו את הפוטנציאל, עובדה, רק לאחרונה הם רכשו שליטה בחברה מקומית למיצי פירות ומוצרי חלב. אם תשאלו את אנשי חברת הנפט הצרפתית שברון הם יאשרו כי ניגריה היא קודם כל מקור של סיכון. נכון, הם יודו, מאגרי הנפט שלה הם בעלי ערך עצום וניתן להפיק בהם נפט בעלויות יחסית נמוכות, אבל במחינתם זה לא מצדיק את הסיכון. השנה, לאחר שהם ספגו התנכלויות מקבוצות מורדים שעלו בחיי אדם לצד הרס של ציוד, הכריזה החברה על יציאה מפעילות בניגריה.
מדינה מתפתחת, שלטון מושחת
ניגריה, שהיתה קולוניה בריטית עד שקיבלה עצמאות, מגלמת בתוכה את מרבית הרעות החולות שעירערו את כלכלות מדינות אפריקה שמדרום לסהרה במשך שנים. לצד הנפט היא נהנית מאוכלוסיה גדולה מאוד בעלת גיל ממוצע נמוך (גיל חציוני - 19), מה שמבטיח צבר עובדים פוטנציאלי גדול, עלויות נמוכות הכוללות שכר ממוצע נמוך מאוד ונגישות לנמלי ים עמוקים אל האוקינוס האטלנטי וממנו גישה נוחה ליבשת אמריקה ואירופה. היתרונות הללו הם אשר הופכים את אפריקה בכללה לאטרקטיבית, משכו אליה את מעצמות המערב והיום מושכים את החדירה הסינית לאפריקה.
לצד אלה היא סובלת מהבעיות המסורתיות של היבשת. קודם כל, השחיתות - דיויד קמרון, ראש ממשלת בריטניה לשעבר, הגדיר אותה בשעתו יחד עם אפגניסטן כדוגמאות למדינות מושחתות באופן מיוחד. הצורך לשמן את הגלגלים בפעולות רבות הוא יומיומי ומעטפות ניתנות לשוטרים ולפקידי מס, כמו גם למנהלי משרדים ממשלתיים ושרי ממשלה, על מנת לקדם פרויקטים - גם כאשר לניגריה יש צורך דחוף בהם. המוסר הכלכלי הנמוך גם מתבטא בעולם במקרים הרבים של "העוקץ הניגרי" אשר הפכו את ניגריה למרכז עולמי של הונאות ברשת. לא ממש מקור לגאווה.
ממה נובעים כל אלה? מלבד למאפיינים הכלליים למדינות מתפתחות, בהם היעדרם של כלי אכיפה טובים בידי השלטון וביקורת מעטה של הציבור והעיתונות על הממשל, קיימת גם התרבות הניגרית - שלא מייחסת חשיבות רבה למושגים דוגמת דיוק, עמידה בהתחייבויות, אחריות ציבורית ומחויבות לכלל. התרבות של השבטים המקומיים נותנת משקל רב יותר לאינטרס של היחיד ולמחויבות אל הקבוצה הקטנה שאליה הוא שייך, המשפחה או השבט. זה מאפיין מדינות נוספות ביבבשת הזאת וזה מהווה מכשול בנתיב הפיתוח.
השחיתות צומחת על בסיס של עודף ביורוקרטיה וסירבול ההופכים את ניגריה לאחת המדינות הפחות נוחות לעשיית עסקים בעולם, מה שהופך כל פעולה עסקית לתהליך של תלות מתמדת בפקידים ואישורים, ומקל על סחיטת תשלומים מהמנהל המנסה לקדם את פעילותו. רק לאחרונה התבשרנו כי חברת Truworths International, הרשת הקמעונאית מדרום אפריקה, הרימה ידיים וסגרה את פעילותה בניגריה עקב הסירבול וחוסר היכולת לפעול באופן יעיל מול הפקידות והנהלים, למשל בתחום הגישה אל מטבע חוץ והבאת מלאי למדינה.
הגבולות לא מתחשבים בסכסוכים הפנימיים
על אלה יש להוסיף את בעיית התשתיות. הכבישים רעועים במרביתם ולעתים אינם אלא דרכי עפר, גם בעורקי תחבורה בין עירוניים, התשתיות העירוניות קורסות פעמים רבות בתחומי חשמל, מים וביוב, ואספקת מוצרים לרחבי המדינה אינה סדירה - ובאוזרים מסוימים אף כמעט ואינה מתקיימת (בעיקר באזורי הלחימה). בעיית האספקה היא במימדים כאלה, שלעתים נרשמו מקרים של חוסר באספקת מזון וציוד לחימה ליחידות הנאבקות מול גופי המורדים בצפון.
הבעיה העיקרית, יותר מכל אלה, היא בעיית הפיצול הפנימי. המעצמות האירופאיות אשר שרטטו את גבולותיה בשנים שלאחר מלחמת העולם השניה לא לקחו בחשבון את החלוקה האתנית הפנימית. התוצאה היא שבמדינה המשתרעת מדלתת נהר הניז'ר שבדרום צפונה אל תוך אזורי המדבר, חיים אלה בצד אלה נוצרים ומוסלמים - כל קבוצה מהווה כמחצית מהאוכלוסיה, מה שיוצר מאבק תמידי על ההגמוניה.
הנוצרים הדרומיים מהווים את החלק היותר משכיל של ניגריה. הם מפוצלים גם בינם לבין עצמם - כדוגמת ניסיונם של אנשי האיבו אשר להקים את מדינת ביאפרה בשנות ה-60,, ניסיון שהסתיים במלחמת אזרחים ורעב ומותם של מליונים. המוסלמים, אנשי שבט ההאוסה הגדול, חיים בצפון בעיקר, באזורי המדבר, מתאפיינים בהשכלה מועטה יחסית ומתייחסים בניכור ואף בעוינות לציבור הנוצרי. הם נחלקים גם בינם לבין עצמם בין הדתיים יותר הפונדמנטליסטיים, אלה אשר מהווים את בסיס הכוח של ארגון "בוקו חראם", לבין הרוב המתון יחסית. ככלל לאוכלוסיה המוסלמית הניגרית יש מורשת מתונה לאורך שנים, ורובם לא מזדהים הן עם בוקו חראם והן עם ארגוני טרור אסלמיים בינלאומיים דוגמת אל-קאעידה ודאעש.
האחריות - על נשיא ניגריה
מסובך? בהחלט. נשיא ניגריה, מר מוחמדו בוחארי, הוא זה שצריך להתיר את הפלונטר הזה. הוא רודן לשעבר שהתמודד בבחירות דמוקרטיות וזכה בשלטון בעיקר תחת ההבטחה להביא בטחון לתושבים אשר עייפו מחטיפת נערות, מהתקפות חמושות על ישובים וממחבלים מתאבדים במרכזי ערים. יאמר לזכותו כי הוא משקיע בכך מאמצים אמיתיים ושיפר רבות את האספקה לחיילים והגדיל את מספרם באזורי העימות. לצד זה הוא נוקט בצעדים תמוהים בניהול הכלכלי של המדינה, צעדים הזוכים לביקורת מצד כלכלנים ברחבי העולם.
הפעילות העיקרית בכלכלת ניגריה היא חקלאות בלתי מפותחת, וחקלאים רבים בה עדיין חורשים את אדמתם וחוששים ממכות ארבה. מבחינת הכנסות נשענת הכלכלה בעיקר על מכירת נפט, הכנסות אשר אחראיות ליותר מ-90% מהכנסות המדינה מיצוא. הכלכלה הזאת מצויה בימים אלה במשבר לנוכח ירידת מחירי הנפט בעולם. ניגריה לא מוצאת לכך פתרון. ההכנסות יורדות, הגרעון גדול, ואת זאת חוותה על בשרה חברת שיכון ופיתוח הישראלית אשר בונה ומשדרגת בניגריה כבישים וגשרים ולאחרונה מגלה כי התשלום על העבודות שלה משתהה ואולי כלל לא יגיע. מצד אחד מדובר בחוזים שנחתמו בידי הממשלה הקודמת, זאת שנפלה בבחירות והממשל החדש לא מחויב כלפיהם באותה מידה כמו קודמו, ולצד זאת פשוט נגמר הכסף עקב ירידת ההכנסות ממכירת נפט.
במקרים כאלה ניתן לצפות כי הממשלה תפחית את המטבע, הניארה הניגרית, ותקצץ בהוצאות, אך במקום זאת המטבע מיוסף, מה שמייקר את היצוא ומוזיל את היבוא. ניגריה ביקשה הלוואות חירום בסך 3.5 מיליארד דולר מהבנק העולמי והבנק האפריקאי לפיתוח לסגירת הפער בתקציב שלה, אבל לצד זאת שילשה את תקציב התשתיות שלה. קשה לראות כיצד תצא המדינה מהמשבר שבו היא נתונה עם מדיניות כלכלית שכזאת.
החלום המתוק של מנהיגי המדינה הוא שמחירי הנפט בעולם יעלו, חברות דוגמת שברון יחזרו ואיתן גם ההכנסות הגדולות, בעזרת ההכנסות הללו ישדרגו את הצבא ויחסלו אחת ולתמיד את ארגוני הטרור שבצפון ובראשם ארגון בוקו חראם, וניגריה, שתהנה מיציבות והכנסות מדינה, תשגשג ותקיים את ההבטחה להיות מנוע הצמיחה של יבשת אפריקה. ימים יגידו.
הכותב הוא יועץ עסקי ובין תרבותי לשוקי אפריקה ומזרח אסיה, מאמן מנהלים ומעביר סדנאות לפעילות בשווקים מתעוררים בחברות ישראליות.
לפנייה לכתב/ת 
