שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    על הבמה בעכו: חנוך לוין רלוונטי לנצח
    גם שנים אחרי מותו, המחזה "החייל הרזה" של חנוך לוין מוכיח שהוא עדיין יוצר חדשני ומאתגר
    חנוך לוין כבר מזמן לא נחשב ליוצר של תיאטרון אחר, אך דווקא העלאת הבכורה של מחזהו "החייל הרזה" במסגרת פסטיבל עכו מזכירה לנו שגם 17 שנים אחרי מותו הוא נחשב לכותב מאוד חדשני ומאתגר. המחזה, שנכתב בשנות חייו האחרונות, הוא מעין אגדה אבסורדית על חייל החוזר מהמלחמה אחרי חמש שנים ומגלה שמישהו אחר, המוגדר כחייל השמן, תפס את מקומו. בהמשך יופיע עוד חייל, החייל הזוחל, שגם הוא יטען לאותה זהות אבודה.

     

    מתוך"החייל הרזה" (צילום: החייל הרזה) (צילום: החייל הרזה)
    מתוך"החייל הרזה"(צילום: החייל הרזה)
     

    יש במחזה שילוב מרתק של רבדים שונים בכתיבתו של לוין, מהמחזות המוקדמים ועד המאוחרים, והנושא של המלחמה הנצחית מזכיר גם את מחזותיו הפוליטיים. הבמאית טל ברנר העמידה הפקה מרוכזת ודינמית, וגם יצרה סוג של אמירה פוליטית משלה דרך הליהוק של שחקן ערבי (עלאא' דקה המרשים) בתפקיד החייל הזוחל, הנמצא בתחתית הסולם הגברי בהצגה. היא גם הוציאה ביצועים חיוניים ואנושיים מצוות השחקנים המוכשר, שבראשו עומד רועי אסף הנהדר, המגלם בחן רב את הכלאדם הלויני הטיפוסי. לסיכום, למרות שההפקה עדיין לא מספיק מהודקת בקצב שלה, זו הצגה מרשימה ביותר שמגיע לה לרוץ גם מעבר לימי הפסטיבל.

     

    עוד הצגה מעניינת העוסקת במחיר האנושי של המלחמות בעולם היא "אי שם". המחזה שכתבה סתיו פלטי־נגב מורכב מארבעה מונולוגים מרגשים של פליטים

    מודרניים, מפלסטין, סוריה, סודאן ומצרים. הייחוד של ההצגה היא בכך שהיא מועלית בפני קהל של ארבעה צופים, שכל פעם מתחלפים ביניהם בחדרים ונפגשים אחד על אחד עם דמויות הפליטים. הבמאי, הישאם סולימאן, יצר לכל מונולוג סביבה סוריאליסטית מגרה, וארבעת השחקנים מגישים ביצועים חריפים ומחויבים, אך מעבר להערכה לניסוי המעניין יש תחושה שדווקא הבימוי המסוגנן קצת מחמיץ את האיכות האינטימית של המפגש הישיר בין הצופה הבודד לשחקנים.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים