על הבמה בעכו: חנוך לוין רלוונטי לנצח

מתוך"החייל הרזה"(צילום: החייל הרזה)

יש במחזה שילוב מרתק של רבדים שונים בכתיבתו של לוין, מהמחזות המוקדמים ועד המאוחרים, והנושא של המלחמה הנצחית מזכיר גם את מחזותיו הפוליטיים. הבמאית טל ברנר העמידה הפקה מרוכזת ודינמית, וגם יצרה סוג של אמירה פוליטית משלה דרך הליהוק של שחקן ערבי (עלאא' דקה המרשים) בתפקיד החייל הזוחל, הנמצא בתחתית הסולם הגברי בהצגה. היא גם הוציאה ביצועים חיוניים ואנושיים מצוות השחקנים המוכשר, שבראשו עומד רועי אסף הנהדר, המגלם בחן רב את הכלאדם הלויני הטיפוסי. לסיכום, למרות שההפקה עדיין לא מספיק מהודקת בקצב שלה, זו הצגה מרשימה ביותר שמגיע לה לרוץ גם מעבר לימי הפסטיבל.

עוד הצגה מעניינת העוסקת במחיר האנושי של המלחמות בעולם היא "אי שם". המחזה שכתבה סתיו פלטי־נגב מורכב מארבעה מונולוגים מרגשים של פליטים מודרניים, מפלסטין, סוריה, סודאן ומצרים. הייחוד של ההצגה היא בכך שהיא מועלית בפני קהל של ארבעה צופים, שכל פעם מתחלפים ביניהם בחדרים ונפגשים אחד על אחד עם דמויות הפליטים. הבמאי, הישאם סולימאן, יצר לכל מונולוג סביבה סוריאליסטית מגרה, וארבעת השחקנים מגישים ביצועים חריפים ומחויבים, אך מעבר להערכה לניסוי המעניין יש תחושה שדווקא הבימוי המסוגנן קצת מחמיץ את האיכות האינטימית של המפגש הישיר בין הצופה הבודד לשחקנים.