שרה אמנו רואה למרחקים
וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הַגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק. וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם, גרש הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַש בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק.
וירע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אודות בְּנוֹ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָהָם, אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָּה; כִּי בְּיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע (בראשית כ, י'־י"ג).
מדוע דרשה שרה מאברהם לבצע פעולה כה קיצונית כמו גירוש הגר וישמעאל? הרי האירוע המתואר לפנינו מציג לכאורה תמונה משפחתית אידיאלית: שני האחים משחקים להנאת ההורים המתבוננים בהם. התשובה נמצאת במילים, וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הַגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק. שתי המילים הראשונות, "ותרא שרה", אומרות הכל.
שרה, אומרים לנו רש"י ופרשנים אחרים, רואה כאן את מה שאברהם מחמיץ: היא רואה במשחק הילדים רמזים לדברים אחרים, הכוללים מרכיבים של תרבות רעה ומרמזים לעבירות החמורות של גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. אלה עלולים להרוס את חינוכו של יצחק ולפגוע בעיצוב אישיותו. ראייתה של שרה אמנו מעמיקה וחודרנית. יש בה יכולת מיוחדת "לראות" — לגלות את החבוי, לראות את הנסתר מן העין.
תגובתו הספונטנית של אברהם לדרישתה היא טבעית ומובנת: "וירע הדבר מאוד בעיני אברהם" — תגובה המבטאת יותר מכל את הדילמה המייסרת שלו כאב, ואת מצוקתו הגדולה. רק התערבות הקב"ה, "כל אשר תאמר אליך שרה, שמע בקולה", מבהירה לו מעל לכל ספק כי שרה צודקת וכי עליו לציית לדרישתה.
וכמו ראייתה של שרה, כך שמיעתה של רבקה אמנו בפרשת "תולדות". "ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו", אומר הכתוב. אבל רבקה מבינה את המשמעות של "ציד בפיו" כ"צד את אביו בדברי חלקלקות", וכשיצחק מבקש להעניק לעשיו בנו את ברכת אברהם, קול פנימי מצווה עליה לקום ולעשות מעשה — והיא מסייעת ליעקב להתחזות לעשיו ולקבל תחתיו את ברכת יצחק.
והנה, בעקבות הברכה ליעקב:
וַישְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי. וַיֻגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַקָּטָן וַתֹּאמֶר אֵלָיו, הִנֶּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ. וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי, וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה (בראשית כז, מ"א־מ"ג).
עשיו, הזומם לנקום ביעקב לאחר מות אביו, שומר את סודותיו האפלים לעצמו ולא משתף איש. "ויאמר עשיו בליבו", אומרת לנו התורה. אם כן, למה הכוונה ב"ויוגד לרבקה את דברי עשיו בנה הגדול"? מי גילה לה את תוכניותיו של עשיו? רבקה, ביכולת נדירה של חוכמה נשית, מיטיבה לשמוע ולראות, מעבר לגלוי, את המחשבות והתוכניות הסמויות שהסתיר בנה בחדרי ליבו. קול התבונה של אם אוהבת מנחה אותה לפעול כדי להציל את יעקב, והיא ממהרת להזהירו.
כמו שרה לפניה, גם רבקה רואה ומרגישה את הנסתר מן העין.
תורתנו הקדושה היא תורת חיים, וכל סיפור במעשה האבות בא ללמדנו ערך אנושי, מוסרי ורוחני. גם בפרשיות אלה לא סופרו לנו רק קורות אברהם ושרה, יצחק ורבקה. יש כאן מעבר לסיפור ההיסטורי, תוספת שבאה ללמדנו כיצד מתנהל העולם, עד כמה חדה ראיית הנשים, עד כמה מרחבית, נבונה ורגישה. זו ה"בינה יתרה" שאותה, אומר התלמוד הבבלי, נתן הקב"ה לנשים. זוהי תורת חיים.
