השוקולטיירית שהצליחה לרזות 35 ק"ג

בגיל 23 הגיעה הילה שחר למשקל השיא שלה - 130 קילו. "תמיד הייתי ילדה שמנה", מספרת הילה, שמתנשאת לגובה של 176 ס"מ, "גדלתי בבית שבו האוכל הוא חלק משמעותי בחיים, לא חטיפים אלא אוכל מבושל ומשובח של אמא. זה, בתוספת הנטייה שלי להשמנה, הביא אותי לממדים עצומים, שבכלל לא הייתי מודעת אליהם.

"ולמרות הממדים עד גיל 23 הייתי שמנה ומאושרת, היה לי ביטחון עצמי גבוה שפיצה על הערות שקיבלתי מהסביבה הקרובה והרחוקה. אמנם ידעתי שאני שמנה, אבל זה לא היה האישיו המרכזי בחיי, לא הגעתי למצב של דיאטה קיצונית", היא מספרת.

עוד סיפורי דיאטה   מעוררי השראה

את הדיאטה הראשונה בחייה עשתה הילה במהלך השירות הצבאי שלה כקצינה בקבע, בגיל 23. "כיום, בדיעבד, אני מבינה שזו לא הייתה דיאטה, אלא החלפת התמכרות אחת באחרת", היא אומרת, "אמנם רזיתי 40 קילו תוך שמונה חודשים, אבל לא מתוך הבנה של מה שאני מכניסה לגוף, לא היה שינוי משמעותי בהרגלי הצריכה שלי,

"פשוט הקטנתי כמויות מזון ובמקביל התמכרתי לספורט: שבעה אימונים בשבוע, חמישה מתוכם ספינינג. הייתי קמה בבוקר ועושה אימון, חוזרת מהצבא ועושה עוד אימון או שניים, וחוזר חלילה".

מאמינה שהירידה במשקל הפעם היא לתמיד. הילה שחר

40 הק"ג חזרו במהירות

ובאותה מהירות שהקילוגרמים נשרו - הם גם עלו בחזרה. "קולינריה תמיד היתה אהבה גדולה שלי, לכן תוך כדי השירות למדתי בשעות הערב בישול. השתחררתי מהצבא כי החלטתי שזה הייעוד שלי. לא הייתי מודאגת שהעיסוק באוכל יגרום לי להשמין, הרי הצלחתי לרדת 40 קילו, אז אמרתי לעצמי שאני יודעת איך לשמור על המשקל.

"בחופשת השחרור התחלתי לעבוד במסעדה, משמרות כפולות, 220-240 שעות בחודש. לא היה לי זמן ללכת לחדר הכושר וגם העייפות שיחקה תפקיד, בתוספת העובדה שהייתי כל הזמן מוקפת באוכל. מהר מאוד עליתי כמעט הכל בחזרה, תוך חודשיים-שלושה.

"לא שמתי לב שזה קורה בגלל שהייתי בטירוף עבודה, עד שהיה מאוחר מדי. כשקלטתי, ניסיתי להפחית במשקל, אבל זה היה בלתי אפשרי, כל היום פוקאצ'ות טריות יצאו מהתנור, והביתה הגעתי כל כך עייפה שהייתי חוטפת מהמקרר מה שיש ומתרסקת לישון".

אחרי שנתיים במסעדה, הילה עברה לעבוד כשוקולטיירית ואחר כך כמנהלת ייצור. הפוקצ'ות החמות התחלפו בביסים מתוקים, והרבה מהם. "כל היום טחנתי שוקולד. ככה זה, בלי לשים לב, את מלקקת את מה שנמרח על כף היד, את האצבעות. מכינים תבנית פרלינים? צריך לבדוק איך יצא? חותכים באמצע – אז מה, תזרקי את מה שנשאר? לא, את תאכלי. את טועמת כל מוצר כדי לוודא שהטעם מדויק. ולא נמאס משוקולד. זה שקר שנמאס. בלי להרגיש, הגעתי שוב למשקל של 120 ק"ג".

לא ניסית להילחם בעלייה המחודשת במשקל?

"הרגשתי שדי, שככה אי אפשר יותר. זה גם הפריע לי מקצועית, זו עבודה מאוד פיזית ובגלל המשקל נוצרה לי דלקת במפרק הירך. כל הרופאים המליצו לי לרזות. היה לי ברור שאני לא עושה דיאטה סטנדרטית, שהשינוי צריך להיות ברמה מהותית, רגשית, מחשבתית והתנהגותית.

"ראיתי שכולם מסביבי נמצאים בדיאטות כאלה ואחרות, ולכולם גם היו עצות: תצומי יום בשבוע, תאכלי בדיוק כל שלוש שעות, אל תאכלי פחמימות, תעברי לטבעונות – אבל הכל נראה לי מאוס ולא הגיוני. שום דבר לא דיבר אלי".

הפתרון הגיע כשראתה בפייסבוק את העמוד של "סיון אופירי – פשוט לרדת במשקל" ומשהו שם הרגיש לי נכון, נקי ומאוד דיבר אלי. למרות שלא הבנתי לעומק במה מדובר, גם בעלי תמך בכך שאסמוך על האינטואיציה שלי וארשם לסדנה, אבל נוצרה בעיה לא צפויה: התקשרתי, סיון חזרה אלי ושאלה אותי שאלות כמו בת כמה אני, מה מקצועי ולמה אני מעוניינת בסדנה - ואז הודיעה לי שאני לא יכולה להשתתף.

"למה? בגלל שהחיים שלי בשוקולד, והעקרונות הבלתי מתפשרים של הסדנה לא יאפשרו לזה לעבוד. היא אמרה לי: 'אני לא רוצה סתם לקחת ממך כסף כי את פשוט לא תצליחי'". ניסיתי לשכנע אותה, אבל היא ממש תחקרה אותי: 'מה, אם יגיע משהו חדש לא תטעמי? מי יטעם במקומך? איך תצליחי לעבוד?'.

"הסברתי שיש מספיק אנשים שיכולים לטעום במקומי, שמבחינתי זה לא פוגם במקצועיות שלי כי אני יכולה להסתמך במקום על הטעם על על חוש הריח, על הנראות. כשאמרתי לה שמבחינתי החיים שלי יותר חשובים מהכל ושאם לא אצליח אעזוב את העבודה ואלך לעשות משהו אחר – בסוף היא השתכנעה".

כשהגעת לסדנה, הרגשת שזה המקום שלך?

הסדנה עצמה היא לא על אוכל, היא על אנשים, על הקשבה לעצמך, על דיוק. וזה עובד. עובדה שרזיתי מעל 35 קילו, בלי להיות רעבה, עצובה, מדוכאת או מקופחת. רזיתי בקלות ובשמחה, והקילוגרמים ממשיכים לרדת ממני בלי לשים לב".

"הדבר הכי מרכזי שלקחתי מהסדנה הוא שקט בכל מה שנוגע למזון. האוכל הוא כבר לא מרכז העולם, אני מכינה מה שאני צריכה לאכול, זה מאוד מוגדר, ואני לא צריכה להתעסק בזה יותר. אני נהנית מאוכל, מכל ביס, אבל בתחומי מה שנכון לי, מה שהגוף שלי צריך.

"יחד עם זה, לא ויתרתי על ביקורים במסעדות הכי נחשבות בעולם, ותמיד אני מוצאת שם מה לאכול. הנה, רק לאחרונה הייתי במסעדת שף ברומא, פשוט הודעתי מראש מה אני אוכלת וזכיתי לקבל תפריט טעימות מדהים.

"אני אוהבת את המקצוע שלי ושינוי התזונה לא שינה את התשוקה שלי לאוכל טוב ולקונדיטוריה, זו בעיניי אומנות וככה אני רואה את זה כיום - זה לא המזון שלי, זאת העבודה שלי ואין עליה. גם חזרתי לעשות ספורט, אבל ממקום שונה מאוד - בשביל הנפש ולא כדי לרדת במשקל.

"הדבר הכי משמח זה שאני מאמינה שההרזיה שלי היא לתמיד, מכיוון שבזכות השיטה אני לא מרגישה שום חוסר, שום רעב בחיים, לא פיזי ולא נפשי".